מינויו של השר ליצמן כשר בריאות "מלא מלא" וכחבר מן המניין בממשלת ישראל - שעליו הוכרז במהלך השבוע שעבר - הוא אירוע בעל חשיבות רבה. לא רק במישור האישי, אלא גם ובעיקר במישור החברתי והמדיני.
בראשית ימיה של המדינה היו החרדים שותפים מלאים בבניין הארץ ובשמחה על הקמת המדינה. מעבר לתמיכתם - גם אם במחיר מכתב ה"סטטוס קוו" - התבטאה השתתפותם הפעילה של החרדים בהקמת המדינה הצעירה בכל המישורים: בצבא, בעבודה, בהתיישבות וגם בתפילות ובשמחה.
לנוכח זאת, שותפותו הפעילה של מנהיג אגודת ישראל, הרב יצחק מאיר לוין, בממשלה הזמנית (הראשונה) ובשלושת הרכבי הממשלות שלאחריה היתה מובנת מאליה. בכ"ט בנובמבר, כמו גם בימי העצמאות הראשונים, חגגו חרדים רבים בצוותא־חדא עם אחיהם את נס הקמת המדינה. נציג אגודת ישראל, הרב משה דוד לוונשטיין, גם חתם על מגילת העצמאות בטקס שנערך ביום הכרזת המדינה. עמיתו, הרב יצחק מאיר לוין, היה באותה עת בארה"ב, אך טרח עם שובו ארצה להוסיף גם את חתימתו להכרזה.
לא היתה זו גחמה רגעית. זו היתה הכרעה היסטורית של אגודת ישראל להיות שותפה, גם אם בצנעה מחמת עינא בישא, למפעל הציוני. לא רק להלכה אלא גם למעשה.
באותה תקופה גם חרדים שנמנו עם חוגי אגודת ישראל לא נמנעו מלשרת בצה"ל או לתמוך בפומבי בחייליו, לדרוש ולהתפלל בשלומם. משלחות של חיילי צה"ל - על מדיהם - התקבלו בפומבי, בברכה ובלבביות, גם בישיבת פוניבז' בבני ברק, גם בביתו של האדמו"ר מגור.
מדהים לחשוב על הפער שבין יחס זה וקבלת פנים אוהדת זו לבין הרדיפה האיומה והמבישה של חלק מבני הציבור החרדי כיום אחרי "חרד"קים" - חרדים שהתגייסו לצה"ל בימינו. גם אם מדובר ב"קומץ", שתיקתם המתמשכת של רוב בני הציבור החרדי, ובעיקר מנהיגיו, לנוכח תופעה מבישה זו הופכת אותם שותפים עקיפים לה.
כפי שציין בפסק דינו השופט רובינשטיין, גם כל אותן אמירות רווחות בדבר "הבעייתיות ההלכתית" שקיימת, כביכול, בנטילת חלק במעשי השלטון, לא היתה ולא נבראה. פרט לחוגים קיצוניים במיוחד, איש אינו דוגל בה.
זה שנות דור נוטלים החרדים חלק פעיל מאוד בחיים המוניציפליים, שגם בהם יש מעורבות לא קטנה באישור תקציבים ופעולות שאינן עולות בקנה אחד, בלשון המעטה, עם מצוות התורה. בראש עיר הבירה של מדינת ישראל, על בתי כנסיותיה - אבל גם כנסיותיה ומנזריה ואירועי התרבות בשבת שלה - עמד במשך שנים אחדות נציג דגל התורה, ונציגי המפלגות החרדיות הם חלק חשוב בקואליציה העירונית.
מעבר לפן החברתי, יש במינוי הצפוי של ליצמן כשר הבריאות במשרה מלאה גם היבט אישי מבורך. לכולי עלמא, השר (בקרוב) יעקב ליצמן עושה מלאכתו נאמנה. בעיני רבים הוא נחשב - בזכות, לא בחסד - לאחד משרי הבריאות הטובים ביותר שהיו למדינת ישראל מאז ומעולם. מרצו, תבונתו, פיקחותו וניסיונו העשיר הופכים אותו למועמד ראוי ביותר לכהן בתפקיד. למרות ההיגוי ה"יינגלישיסטי" הכבד שבפיו, בלילה משונה במקצת של עברית, יידיש ואנגלית, שיצר לו בציבור דימוי מוטעה, הוא מנהל את מערכת הבריאות המסובכת והמורכבת ביד חזקה, במסירות ובנאמנות. בניגוד לציפיותיהם של כמה ממתנגדיו הפוליטיים, או לחששות של אחרים, הוא מלמד שגם שר ממפלגה מגזרית מובחנת יכול לפעול לטובת הציבור כולו. אין צריך לומר שאפשר, ואולי אף רצוי, לבקר החלטה כזו או אחרת שיוצאת מתחת ידיו, אך המכלול מעיד כי מדובר במינוי מצוין וראוי.
במינויו של הרב ליצמן לשר יהיה לא רק תיקון עיוות חוקתי, שעליו עמד בהרחבה בג"ץ בפסק דינו, אלא גם ביטוי לכבוד שמגיע לשר החדש על מסירותו לקידום מערכת הבריאות, לפיתוחה ולטיפוחה לטובת הציבור כולו.
