רב חצוי

אירוע הדקירה המזעזע במצעד הגאווה בירושלים בשבוע שעבר, שבמהלכו נרצחה שירה בנקי בת ה־16 מירושלים, תפס את ההומואים הדתיים בהפתעה. "ישבנו כמה חברים, דיברנו על ט"ו באב ואז שמענו על מה שקרה", מספר הרב רון יוסף, היו"ר והמקים של ארגון הו"ד (הומואים דתיים). "עברו כמה ימים מאז האירוע, ואני עדיין בשוק שאנחנו מדברים על רצח.

"היה לי סוף שבוע שבו הרגשתי מאוד כואב להיות דתי. הרגשתי שגנבו לי את היהדות. קודם הדקירה של שירה ושל הצועדים האחרים במצעד הגאווה, ולמחרת השריפה של עלי דוואבשה, תינוק תמים בן כשנה וחצי. ואני אומר לעצמי, מהיכן הגיעו הרוצחים העלובים האלה, שעשו את הדברים הכי לא יהודיים בעליל? ואלו שכאילו מדברים בשם אלוהים אבל איבדו כל צלם אנוש ושכחו את 'לא תרצח', ואת 'לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֲנִי ה'.

"זה היה הלם עמוק. היה לנו צורך להעביר מסר של אחדות, הידברות והרגעת הרוחות. ופתאום ספגנו אש משני הצדדים, גם מהקהילה הדתית וגם מהקהילה הלהט"בית. אנחנו מרגישים שייכים בשתי הקהילות - הדתית היא מהות חיינו, והגאה היא נטייתנו ומי שאנחנו. אבל אנחנו לא מאה אחוז פה ולא מאה אחוז שם".

ובכל זאת, למרות הקושי, הגעתם במוצאי שבת לעצרת בגן מאיר.

"נכון, לא היה לנו ספק שנגיע, וגם שם לא היה פשוט. הגענו בשביל ההזדהות עם הקהילה והזעזוע. היו אנשים מהקהילה, וגם פעילים של ארגונים אחרים, שהאשימו אותנו שזה קורה בגלל אנשים כמונו ובגלל שאנחנו לא צועדים, והומואים שלא צועדים הם הומואים פח, ועוד כל מיני מילות גנאי. חזרנו הביתה בתחושות קשות".

במהלך העצרת הופנו גם קריאות בוז כלפי שר החינוך, נפתלי בנט, שהזמנתו בוטלה. איך הרגשת?

"אני חושב שיש חלק בקהילה הגאה שצריך לעשות חשבון נפש. תסתכל מה עשו לשרים שהם לא מהאג'נדה הפוליטית שלהם. תסתכל על ח"כ ינון מגל, שלא נתנו לו לדבר. נכון שרוב האנשים שם לא בחרו בשר בנט ובמפלגתו, אבל יש לו השפעה מאוד גדולה.

"במקום שהעצרת הזאת תהיה עצרת של סובלנות, ממציאים פתאום כל מיני כתבי התחייבות שצריך לחתום עליהם, וצועקים בוז. פעם הקהילה רדפה אחרי פוליטיקאים שיבואו, והיום דוחים אותם אם הם לא עומדים דום. אני חושב שזה מצריך בדק בית".

שירה בנקי ז"ל. "עדיין בהלם" // צילום: באדיבות המשפחה

ובכל זאת, ח"כ מטעם המפלגה של בנט היה ממארגני "מצעד הבהמות", וחברי המפלגה הכינו סרטון נגד נישואים חד־מיניים. אז אולי אפשר להבין את הכעס?

"תתפלא, אבל קורה שם תהליך חיובי, למרות הכל. אני חושב שהם הפנימו את הנזק שנגרם להם ואת הצורך לתקן ולהתבטא אחרת. גם בנט הוציא הודעה לכל חברי המפלגה על האמירות שלהם. במפלגת 'תקומה', שהצטרפה לבית היהודי, נראה שאין עם מי לדבר. איך סבתא שלי ז"ל היתה אומרת: יש אנשים שגם אם אלוהים היה יורד אליהם בכבודו ובעצמו, הם היו אומרים לו 'תזוז, אתה מפריע לי'. אני מכיר אנשים כמו ח"כ בצלאל סמורטיץ' ואני יודע בדיוק מי הרבנים שלו ומאיפה הוא בא. יש כאלה, עם כל הכאב שבדבר, שלעולם לא ישתנו". 

יכול להיות שהדור הדתי הצעיר פתוח יותר?

"הדור הזה כבר לא מסתיר. הוא מדבר על הכל, הוא מברר כל נושא. יש פער אדיר בין מה שקורה בשטח לגבי קבלה על ידי משפחות וקהילות, וגם חברים מהישיבה, לבין מה שקורה בהנהגה. התקשורת הדתית היא לרוב חד־צדדית, של הצד הלא מקבל, הצד שתומך ב'טיפולי המרה', ואתה יכול לראות את זה גם בעלוני השבת ובכל כלי התקשורת".

לחיות בתוך מיעוט זה לא קל, אבל לחיות כמיעוט בתוך מיעוט זה קשה שבעתיים. כך מתנהלים חייהם של רבים מההומואים הדתיים והחרדים: ייסורי מצפון, הסתרה, שקרים, הדחקה, ובעיקר פחד גדול, שמלווה אותם שנים ארוכות, לעיתים כל חייהם. וכשחרדי רוצח נערה תמימה רק מפני שצעדה במצעד הגאווה בירושלים - כל העולמות שלהם מתנגשים אלה באלה ומתנפצים בפרצופם ברגע אחד.

הומו שלא רוקד במועדונים

הרב רון יוסף (41) הוא הרב האורתודוקסי היחיד שיצא מהארון בישראל. הוא נולד בנתניה למשפחה מסורתית, ובצה"ל שירת בחיל הרפואה. כשהיה בצבא החל בתהליך של חזרה בתשובה. במקביל גילה את נטייתו המינית. "עברו לי הרבה שאלות בראש", הוא אומר. "אם בן אדם נברא בצלם אלוהים, למה אלוהים גורם לי לסבול? ועוד שאלות בסגנון 'למה דווקא אני?'

"ההתמודדות שלי היתה בעיקר עם שבירת הסטיגמות, כי פתאום בן אדם שומר תורה ומצוות יוצא מהארון. זו היתה תקופה שבה חלק לא מבוטל מההומואים הדתיים חזרו בשאלה, ואני עשיתי את הכיוון ההפוך. לא הסתדר לאנשים שיש מולם הומו שלא חי בתל אביב ולא שמאלני ולא רוקד במועדונים. זה היה סוג של הלם תרבות".

יוסף. "אצל חלק מהציבור הדתי, ובטח החרדי, היציאה מהארון דומה לתהליך של אבל" // צילום יהושע יוסף

בגיל 34 הקים יוסף, עם חברים נוספים, את ארגון הו"ד, שהוא ארגון אורתודוקסי עצמאי, שאינו שייך לשום זרם פוליטי. המטרה היתה לעודד את השיח בציבור הדתי להכלה ולקבלה של הומואים דתיים וחרדים. במילים אחרות: לגרום לדתיים להפסיק להתחבא בחדרי חדרים ולצאת מהארון.

"הגרעין הדתי־חרדי הקשה מתייחס להומואים במילים קשות כמו 'סוטים', 'תועבה', 'טומאה' ועוד, למרות שגם הם יודעים שלא מעט הומואים חרדים ודתיים מסתובבים בתוכם. כשהארגון הוקם קיבלתי הרבה מאוד איומים. אני זוכר שהייתי חוזר הביתה ומגלה שהדביקו לי על הדלת פתקים בסגנון 'נרצח אותך', 'נתלה אותך', 'אם תתעסק בטיפולי המרה זה יהיה הסוף שלך', 'אין לך חלק לעולם הבא' וכיוצא באלה. פעם זרקו לי ביצים על הדלת. הייתי מקבל טלפונים בשעות מאוחרות עם 'ברכות'".

חשבת לחזור בשאלה?

"להפך, ככל שהשלמתי עם הדת והתקרבתי אליה, היא גרמה לי להאמין יותר, להיות יותר רגיש לצורכי הזולת ולשים לב לשונה בחברה. היום אני חושב שזה התיקון הגדול שהומואים יכולים לעשות. דווקא בגלל הקושי שהם עוברים הם יודעים להעריך את הדברים הקטנים והמהותיים הללו".

לפני הכל, גם לפני הנטייה המינית, מדגישים במסגרת י"ג העיקרים של הארגון כי הם מאמינים באמיתות הימצאו של הקב"ה ובנצחיותה של התורה, ומחויבים להלכה האורתודוקסית. מה שפעם היה מסוג הנושאים שלא מדברים עליהם הפך בשנים האחרונות ל"מסמך עקרונות" שגרם למהפכה בציבור הדתי, ושעד כה חתמו עליו 163 רבנים ורבניות.

"אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם רבנים ורבניות, אנשי מקצוע ואקדמיה, מנהיגי ציבור ומובילי דעת קהל, ומכאן גם ההצלחה הגדולה שלנו. בין הבולטים שבהם: הרב יובל שרלו, הרב בני לאו, הרב רונן לוביץ, הרב יעקב מדן, אשת ההלכה מלכה פיוטרקובסקי, פרופ' גבריאל וייל ועוד".

השאלה הראשונה והמתבקשת כשמדברים על הומואים דתיים היא איך זה מסתדר עם משכב זכר.

"התפיסה הרווחת בציבור הדתי היא שמשכב זכר שווה הומוסקסואליות. המשוואה הזאת היא לא נכונה. נטייה חד־מינית היא לא אסורה ולא חטא. יש אקט ספציפי אחד שהוא אסור. מהרגע שבו נשברה המשוואה הזאת התחיל שיח אחר. אדם דתי שלא עובר על משכב זכר בעצם לא עשה שום דבר רע, ואם הנטייה אינה אסורה, אז איפה פה הבעיה?"

שבתורה המעשה הזה נחשב לתועבה. 

"המילה מוזכרת סביב המעשה, אבל לא סביב הנטייה או האדם. המילה תועבה נאמרת גם על הרבה עניינים אחרים, ולא רואים את הציבור הדתי מנהל נגדם מלחמת חורמה. ברור שיש פה צביעות".

הומואים דתיים מוכנים לחיות עם האיסור על האקט המרכזי ביחסי מין?

"הם יודעים שמשכב זכר הוא אסור, ולא צריך להטיף להם מוסר על כך. כמו שלא נכנסים לד' אמותיו של סטרייט דתי". 

בישיבה הסטיגמה נשברת

הרב יוסף מתגורר בנתניה עם בן זוגו, גם הוא דתי. "יש לנו זוגיות כמו כל בית דתי", הוא אומר. "בית כשר שיש בו שולחן שבת ולימוד, ביחד עם ערכים משותפים". לפרנסתו מנהל יוסף משרד בתחום הנדל"ן.

לדבריו, בשבע השנים האחרונות התחזק מעמדו של ארגון הו"ד בקהילה הדתית, ועלה משמעותית מספר ההומואים הדתיים הנעזרים בו. עד היום נכנסו לאתר הארגון כ־600 אלף גולשים סקרנים, והתקבלו 6,325 פניות. מתוך הפונים, 70 אחוזים הצהירו שהם משתייכים לציונות הדתית, כ־9 אחוזים הגדירו עצמם כחרדים לאומיים, 11 אחוזים כחרדים, ועוד 9.5 אחוזים כחסידים. היו ביניהם כאלה שדיווחו על תקיפה מינית שעברו, היו שדיברו על רצונם להתאבד, והיו שסיפרו איך נזרקו מהבית אחרי שיצאו מהארון. מתוך כל הפונים, 291 נטלו חלק ב"טיפולי המרה" קשים ומסוכנים.

"לפני שהארגון שלנו הוקם, היו להומואים דתיים שתי אופציות עיקריות: לפנות לארגוני להט"ב חילוניים, או לפנות לעצת נפש (טיפולי המרה)", אומר הרב יוסף. "מה שקרה בסוף הוא שהומואים דתיים נאלצו להתחתן או חזרו בשאלה.

התכנסות לזכר שירה בנקי בכיכר ציון בירושלים. (למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה) צילום: דודי ועקנין

"מהרגע שהקמנו את הארגון ורבנים רבים חתמו על מסמך העקרונות, כללי המשחק השתנו והגענו למתווה שכולם יכולים להסכים עליו: אסור להפלות אדם בגלל הנטייה שלו, אסור לשלוח אדם לטיפול המרה, אסור לשפוט, אסור להכריח הומו להתחתן ועוד. אלה דברים שאולי נשמעים לנו טריוויאליים, אבל לפני שבע שנים זו היתה מהפכה של ממש.

"היום יש שינוי משמעותי בחברה הדתית. רוב הרבנים והרבניות כבר לא שולחים לטיפולי המרה. כשהארגון הוקם, אנחנו היינו ההזויים ותומכי טיפולי ההמרה היו הנורמליים. היום זה התהפך. הטיפולים, שהיו שכיחים ומקובלים מאוד, הפכו מוקצים. יש אלפי דתיים מכל הזרמים שמתמודדים עם הומוסקסואליות, ולא רק בתל אביב, אלא בכל מוסדות החינוך והישיבות".

יש גם שינוי בתפיסה של הציבור הדתי כלפי הומואים? 

"בהחלט. עברנו כמה שלבים. זה התחיל באמפתיה, סוג של רחמים כלפינו. אחר כך בא שלב ההיכרות והשיח הבוגר, שמוביל להכלה ולקבלה. בשביל אדם דתי ממוצע, המילה הומו מסמלת שמאלן, תל־אביבי שחי בפריצות מינית. פתאום, כשהם פוגשים אנשים כמוני בתוך הקהילה, בבית הכנסת, בישיבה - הסטיגמה נשברת.

"פתאום גילו שלהומו הדתי יש פנים. נעשו סרטים, דיברו עלינו בתקשורת, עלו שאלות באתרי השו"ת הדתיים, זה הוריד את מפלס השנאה ואת חוסר הרצון לדבר. כלומר, גרמנו להם להבין שאנחנו נמצאים באותה סירה, וזה גרם להם לעשות חושבים.

"זה התחיל בקהילות ליברליות, אבל כעת זה קיים גם בקהילות היותר שמרניות. היום, ברוך השם, מרגישים את הקבלה הרבה יותר ממה שאפשר היה לצפות. לאט לאט גם הקהילות הסגורות יקבלו וישנו את השיח שלהן כלפינו".

ועדיין יש המון מסגרות דתיות שבהן המילה הומו היא בגדר מוקצה.

"יש מקומות שבהם הרבנים עדיין לא זזו ממקומם, אבל לשמחתי הם הופכים להיות מיעוט בציבור הדתי. תנסה לראות כמה זמן עבר עד שבקהילה החילונית יצאו מהארון. אם מודדים את משך הזמן, נראה שבקהילה הדתית זה נעשה בפרק זמן סביר יחסית.

"אצל חלק מהציבור הדתי, ובטח בציבור החרדי, היציאה מהארון דומה לתהליך של אבל. קבלה של בשורה מרה, בכי ודמעות, הפנמת הבשורה, חזרה לשיגרה והתמודדות עם המציאות. זה לוקח זמן.

"גם ההורים של ההומואים הדתיים לא יוצאים בתופים ובמחולות. אם אני מסתכל על שבע השנים האחרונות, אני יכול לומר שיש היום הרבה יותר משפחות שיודעות ומקבלות. גם ההורים נמצאים עכשיו בתהליך של הפנמה וקבלה".

מלבד ההיבט הדתי, להומו דתי יותר קשה מאשר להומו חילוני?

"ברור. הרבה מאוד הומואים דתיים צריכים לדאוג שיהיו להם סביבה תומכת וגיבוי כלכלי לפני שהם יוצאים מהארון, כי הם לא יודעים מה תהיה התגובה ואיפה הם עלולים למצוא את עצמם. לכל הומו דתי, ובמיוחד חרדי, יש כמה שלבי התמודדות. לאורך השנים הרבנים שלהם מכניסים להם לראש שמדובר בסטייה ובמחלה, ושאם הומואים רוצים הם יכולים להשתנות בקלות.

"ואז, כשהצעירים האלה מגלים שהם הומואים ופונים אלינו מבוהלים, בשלב הראשון צריך להרגיע אותם. ברגע שהומו דתי או חרדי מתקשר, השיחה הראשונה והשיחה השנייה הן להסביר לו את הדברים הבסיסיים על ההבדל בין נטייה לבין מעשה ולהדגיש בפניו שהקב"ה אוהב את כל ברואיו. ואז מתחילות השאלות על נישואים, על העתיד, ואיפה מכירים אנשים כדי לדבר ולשתף אותם בסערת הרגשות.

עצרת בגן בירושלים לאחר הדקירות במצעד (למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה) // צילום: נועם ריבקין פנטון

"בשלב השני מייעצים להם לספר למישהו קרוב, כמו חבר או בן משפחה, כדי שלא ישמרו בבטן. כבר נכתב בספר איוב 'אדברה וירווח לי, אפתח שפתיי ואענה'. ואז המטרה היא לנסות לייצר שיח עם מי שקרוב אליהם, וכשהם מספרים להורים או לאחים - שיזכירו להם שלמרות הקושי, יש פה קשר דם ואסור לנדות בן משפחה.

"במשפחות דתיות רבות יש מישהו שחזר בשאלה, ולמשפחה היה קשה לקבל את הדרך שבה בחר. לרוב, למרות חילוקי הדעות, מקבלים ואוהבים אותו. אז לפחות שיתייחסו באותה צורה לבן שנשאר דתי אבל הוא הומו. בהרבה מקרים, להורים הדתיים קשה להתמודד עם העניין ההלכתי והסביבתי. אנחנו נותנים להם מענה לשאלות כמו 'מה יגידו'. אני מאמין שכל הורה רוצה את הכי טוב לילד שלו, והתפקיד שלנו הוא לגרום להם להבין שזה אותו הילד הטוב והאהוב, שהוא לא בחר בנטייה שלו, שלכל אחד מאיתנו יש תיק ושדווקא עכשיו צריך לתת את החיבוק".

יש סיפורים על הצלחות כביכול בטיפולי המרה. מה אתה חושב על זה?

"טיפולי המרה נולדו בכנסייה הקתולית ויובאו ליהדות. חז"ל מעולם לא דרשו מאדם לשנות את זהותו. אין מחקר מדעי אחד שתומך בטיפולי המרה; אדרבה, כל המחקרים שנעשו בעשרות השנים האחרונות מוכיחים את הנזקים שהם גורמים.

"כאן בארץ אספנו 291 עדויות של הומואים דתיים וחרדים שנשלחו לטיפולי המרה והבטיחו להם שזה אפשרי, והנזקים היו עצומים. היו כאלה שהתאבדו, חלק הגיעו למצב של דיכאון וטיפול תרופתי. הרוב המכריע עזבו את הדת כשראו שזה לא עובד. אלה אנשים שהשקיעו עשרות אלפי שקלים ושנים של ניסיונות.

"ב־2009 עשינו תחקיר ב'עובדה', ואחרי איסוף הנתונים והעדויות פניתי להסתדרות הפסיכולוגים, שהקימה ועדת מומחים בראשותו של פסיכולוג דתי מומחה לאתיקה. הוועדה גיבשה נייר עמדה, שאומץ בשנה שעברה על ידי איגוד העובדים הסוציאליים ומועצת הפסיכולוגים במשרד הבריאות, ויצאה אזהרה של המשרד. עם שני הגופים הללו קיימנו ימי עיון מוצלחים. היום אנחנו מקדמים חקיקה שתאסור טיפולי המרה בקטינים ותגביר את האכיפה נגד מטפלים".

איך מתמודדים עם שידוך

בחברה החרדית תמיד מרחף גם ענן השידוכים. איך הומואים חרדים מתמודדים עם זה? 

"השידוכים הם סוג של כפייה ללא אקדח, והרבה הומואים חרדים מחפשים דרך להימנע מהם או לפחות לדחות אותם בכל מיני דרכים. אני יכול לומר שהרוב המוחלט של ההומואים החרדים שפונים אלינו לא הולכים להינשא כצאן לטבח, והחברה החרדית לא ממררת את חייהם. זה אחד השינויים שאנחנו מרגישים בשטח.

"במשך כמה שנים היתה לנו קבוצת תמיכה לגברים הומואים שהתחתנו ולא גילו לאישה. בקבוצה הזאת יכולת לשמוע על אנשים שלאורך השנים כבו, כי הם שמרו סוד מאוד עמוק. זה פגע בהם נפשית, זה פגע להם בביטחון העצמי וגרם ליחס קלוקל שלהם כלפי האישה האומללה, שלא הבינה למה היא מרגישה דחויה. בלא מעט מקרים היו גירושים קשים.

"אין ספק שאחוזי החזרה בשאלה במגזר החרדי גבוהים יותר מאשר במגזר הדתי, כי מי שקיצוני לצד אחד תמצא אותו אחר כך קיצוני לצד האחר. לכן, אגב, יש סיכוי שתמצא הומו חרדי במקומות לא צנועים כמו גנים וסאונות. דווקא בגלל שזו חברה יותר סגורה, הם עושים הפוך על הפוך והולכים לקיצוניות השנייה".

רואים בשנים האחרונות זוגות דתיים שנשארים בקהילה הדתית?

"כן, יש יותר ויותר זוגות חד־מיניים דתיים שנשארים בתוך הקהילה, והציבור והרבנים פוגשים אותם ומכילים גם אותם". 

אתם מטפלים גם בלסביות?

"הארגון שלנו הוקם עבור הומואים דתיים. מבחינה הלכתית, לסביוּת זה דבר פחות חמור ולא איסור מדאורייתא, כי אין חדירה, ולכן היחס לנשים לסביות הרבה יותר סלחני. מה גם שלסביות דתיות לא צריכות הרבה בשביל להביא ילד לעולם, אז הן הולכות יותר לכיוון של משפחה. במקרה שלהן, השיח הוא פחות עם החברה הדתית ויותר עם המדינה והממסד".

יש דתיים ודתיות שצועדים מדי שנה במצעד הגאווה בת"א, אך אתם לא משתתפים כארגון. למה?

"בגלל הסיבות ההלכתיות־דתיות, וגם בגלל שאנחנו לא חושבים שזה הפתרון הנכון לציבור הדתי. קודם כל צריך להודות שהמאבק הלהט"בי החילוני הביא גם לקידום המאבק שלנו, אבל זה לא אומר שאנחנו חייבים לצעוד ושרק זו הדרך.

"אנחנו תמיד חושבים מה אפשר לעשות כדי לקדם את השיח ולהביא לשינוי חיובי, אנחנו בעד נראוּת, ואני חושב שצריכים לצאת מהארון בתוך 'קהילת האם' ולא לברוח לת"א רק כי שם הנראוּת הכי משמעותית. גם אני וגם הרב בני לאו חושבים שלהיות בארון זה מוות".

בבירה המצעד מאוד מתון, ולא באווירה מינית.

"הוא מצעד הפגנתי יותר ונטול פריצוּת, ואת זה אני דווקא מציין לטובה. אבל עדיין יש בעיות הלכתיות עם חלק מהמסרים, אי אפשר להעלים את זה.

"זכותה של כל קהילה לצעוד ולהפגין בכל מקום. אם היו שואלים אותי איזה מצעד יותר חשוב - אין ספק שזה בירושלים, כי הוא יותר הפגנתי ופחות מסיבתי. למרות המחלוקת האידיאולוגית אם צריך או לא צריך לצעוד, אני חושב ש'הבית הפתוח' פועל בצורה ראויה לשבח".

חשבתם אולי לארגן עצרת? זה מסוג הדברים שיעוררו הד תקשורתי גדול.

"אנחנו עורכים כנסים וימי עיון ועוסקים בחינוך ובהסברה - כותבים חוברות הסברה בתחום ההלכה והפסיכולוגיה כדי שיבינו, חוברות ייעוץ לרבנים ולמחנכים ועוד. אלה דברים שלא היו בעבר. אז אולי זה לא משהו בומבסטי ומתוקשר שכולם מדברים עליו, אבל אנחנו עושים ופועלים בשטח. התשובה שלנו למצעדים היא נראוּת, אבל בדרכים אחרות.

"בשנה הקרובה נפעל ב־48 מוסדות חינוך דתיים מול הצוות החינוכי. החלטנו שהשיח צריך להיות בשלב הראשון עם המחנכים ואנשי הייעוץ, ויש לנו תמיכה של רבנים ורבניות. קיבלנו לכך חותמת הכשר. אנחנו עושים עבודה שקטה אבל עמוקה. המטרה שלי, בסופו של דבר, היא לתת להומו הדתי תקווה ולגרום לו לחיות חיי אמת, חיים שלמים מבחינה אישית ואמונית".

מה העמדה שלך בעניין הצעת החוק של "ברית זוגיות חד־מינית"?

"אני תומך בה, כי היא נותנת 100 אחוז שוויון לזוגות חד־מיניים מלכתחילה, אין בה פגיעה בדיני המעמד האישי, ואין שימוש במילה נישואים בגלל ההקשר הדתי. נכון ששני הצדדים מתפשרים על הכותרת, אבל תכלס זה נראה פתרון רצוי ואפשרי. ממילא הצעת החוק מכירה בידועים בציבור ובנישואי קפריסין. ההצעה ראויה בעיניי, ואני מקווה שתעלה לדיון בממשלה ובכנסת".

מה המסר שלך לרבנים ולמנהיגי הציבור הדתי?

"שבו איתנו ביחד לשולחן, ובואו נדבר. אנחנו מחויבים להלכה בדיוק כמוכם. אנחנו משפחה. אל תדברו עלינו, דברו איתנו. זאת החובה והאחריות שלכם. מילים מובילות למעשים, ובמיוחד אחרי האירועים הקשים. זוהי שעת רצון". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו