כשסוקרים את תולדות ההתיישבות היהודית בחבל עזה, הצירוף "עקירת יישובים" מקבל משמעות מחודשת. עקירה - מכיוון שהשורשים של היישובים שפונו בקיץ 2005 עמוקים מאוד, עמוקים יותר משזוכרים רבים. את מקורם אפשר לאתר עוד בתקופת החשמונאים, כאשר יונתן החשמונאי כבש את עזה (145 לפנה"ס). ההתיישבות באזור התקיימה גם בתקופת המשנה והתלמוד, עת נוסדה בעיר עזה קהילה יהודית גדולה, ונמשכה עד מאורעות תרפ"ט.
באמצע שנות העשרים במאה שעברה הציעו הבריטים לקרן קיימת לישראל לרכוש קרקעות בחבל עזה לצורך התיישבות, אולם הקרן סירבה, בטענה שדיונות החול באזור אינן מתאימות לעיבוד חקלאי. בשנת 1946 התחדשה ההתיישבות היהודית בחבל עזה על ידי הקמת כפר דרום, אך היישוב ננטש כעבור שנתיים בלבד - במהלך מלחמת העצמאות - ונכבש על ידי הצבא המצרי.
הפרק הבא בתולדות ההתיישבות נפתח לאחר תום מלחמת ששת הימים. ב־19 ביוני 1967 קיבלה הממשלה, בראשות לוי אשכול, החלטות לגבי השטחים שכבש צה"ל. בנוגע לעזה, השרים היו תמימי דעים: הרצועה, קבעו, צריכה להיות חלק מישראל. אחרי חודש גיבש יגאל אלון, ששימש שר העבודה ובהמשך מונה לסגן ראש הממשלה, את תוכנית אלון שהתייחסה גם לעזה.
ראשית הקמת הגוש באופן מעשי היתה בהצעה שהגיש אלון לממשלה ב־9 במאי 1968: הוא קרא להקים שני יישובים אזרחיים או היאחזויות נח"ל בין עזה לרפיח, והדגיש שמדובר בצעד בעל חשיבות ביטחונית רבה לנוכחות יהודית בלב עזה.
בשנים 1970-1968 חלה עלייה מדאיגה בהיקף פעולות הטרור ברצועת עזה, שכללו פיגועים רבים שבהם נהרגו אזרחים יהודים. הדבר זירז את הממשלה לפתח את ההתיישבות ברצועה כתשובה לטרור. במסגרת זו נהגתה תוכנית 5 האצבעות - תוכנית שמטרתה היתה לשבור את רצף האוכלוסייה הערבית בעזה באמצעות 5 "אצבעות" התיישבותיות, שיחוברו ברצף טריטוריאלי לישראל הריבונית. כל תנועות ההתיישבות בארץ, כולל השומר הצעיר, נאבקו על הזכות ליישב את האזור. עם זאת, רק בודדים האמינו בהצלחת הפרויקט - מתוך ההנחה שעל דיונות החול לא יהיה אפשר לגדל דבר.
ב־11 באוקטובר 1970 נסגר המעגל, והוקמה ברצועה היאחזות נח"ל ראשונה לאחר כיבושה במלחמת ששת הימים - כפר דרום, שכאמור ננטש במלחמת העצמאות. במשך השנים הוקמו 21 יישובים ברחבי הרצועה, שרובם היו ממוקמים בגוש שבין חאן יונס לדיר אל־בלח. במשך השנים ולאורך שתי האינתיפאדות סבלו תושבי הגוש מהתקפות טרור חוזרות ונשנות.
באוגוסט 2005 פונו היישובים על ידי ממשלת ישראל, במסגרת תוכנית ההתנתקות – מה שסימן תום תקופה בחיי הקהילה היהודית המשגשגת שצמחה שם. כיום, בזמן שחלק מהמפונים עדיין ממתינים להיכנס לבתי קבע חדשים, ממשיכה הקהילה להתקיים ביישובים שונים ברחבי הארץ.
ההתנתקות במספרים
כ־8,000 תושבים התגוררו בגוש קטיף נכון למועד הפינוי.
מתוך 1,600 משפחות שפונו, 1,200 נשארו בקהילות גוש קטיף. השאר - 400 במספר - בחרו לרכוש בתים במקומות שונים בארץ ולהתנתק מקהילות האם שלהן.
מתוך 1,200 המשפחות שבקהילות, 900 כבר גרות בבתי קבע.
מתוך 300 המשפחות שטרם נכנסו לבתי קבע, 120 החלו בבנייתם אך מתגוררות כרגע בבתים זמניים (מצב שיכול להימשך בין חודשים לשנים). 180 משפחות כלל לא החלו בבניית בתי הקבע שלהן.
עשרה מוסדות חינוך פונו: 5 בתי"ס יסודיים, אולפנה אחת, ישיבה תיכונית אחת, ישיבת הסדר אחת, ישיבה גבוהה אחת ומכינה קד"צ אחת.
מאז ההתנתקות הוקמו למפונים 11 יישובים חדשים: בני דקלים, נטע, שומריה, כרמי קטיף, שבי דרום, נווה, בני נצרים, באר גנים, נצר חזני, גני טל ומשכיות.
נתונים: ועד מתיישבי גוש קטיףציר פילדלפי: קו גבול - ומקור לדאגה
אף על פי שבשנים האחרונות אנו לא שומעים עליו לעיתים תכופות, במהלך הנוכחות הישראלית בעזה היה ציר פילדלפי מקור תמידי לדאגה בקרב כוחות הביטחון. השימוש שעושים בו גורמי טרור ממשיך להעסיק גם את המדינה המחזיקה בו כיום - מצרים.
המונח "ציר פילדלפי" מתייחס לדרך עפר, באורך 12 קילומטרים וברוחב קילומטר אחד, המסמנת את הגבול בין מצרים לעזה. עם הקמת הרשות הפלשתינית בעקבות הסכמי אוסלו ב־1993, הועברה לידיה השליטה ביישובים הפלשתיניים ברצועה, ובהם גם העיר רפיח. בהסכם נקבעה רצועת חיץ צרה שנקראה ציר פילדלפי (שם שניתן באקראי והופיע במפות הקוד של צה"ל), שהיתה בשליטה ביטחונית ישראלית מלאה ושנועדה ליצור חיץ בין עזה למצרים.
בציר פילדלפי נכלל גם מעבר רפיח, שנועד לאפשר לתושבי עזה לעבור למצרים וכן להעניק לישראל אפשרות פיקוח למניעת הברחות.
עד לנסיגת ישראל מעזה, התפתח בציר אזור הברחות שוקק, בעיקר של אמצעי לחימה, שעברו במנהרות שנחפרו מתחתיו. הדבר גרם למצב לחימה בלתי פוסק בין צה"ל לפלשתינים, בייחוד בתקופת האינתיפאדה השנייה.
במאי 2004 התרחש אחד האירועים הקשים במסגרת הלחימה בציר - אסון הנגמ"שים. במהלך התקרית נפגעו שני נגמ"שים צה"ליים ונהרגו 13 חיילים. בתגובה פתח צה"ל במבצע מוגבל באזור רפיח, שנקרא "קשת בענן".
ב־12 בספטמבר 2005 עזבו חיילי צה"ל את ציר פילדלפי והעבירו אותו לשליטת הצבא המצרי. במבצע עמוד ענן בנובמבר 2012 תקף צה"ל מנהרות בציר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו