שירת הסרינה

לסרינה וויליאמס אין שום כוונה לעצור בקרוב. לפחות לא עד שהאדם האחרון בעולם יסכים שהיא הטניסאית הגדולה בכל הזמנים. בשבת שעברה, בגיל 33 ו־289 ימים, היא זכתה בטורניר ווימבלדון והיתה לאישה הכי מבוגרת שזוכה בגרנד סלאם יחידות - מבוגרת יותר אפילו ממרטינה נברטילובה, שעשתה את זה ב־1990, בגיל 33 ו־263 ימים.

האמת היא שזה היה הניצחון הכי צפוי בעולם הספורט. סרינה שולטת באופן בלעדי בענף טניס הנשים: היא האלופה המכהנת של כל ארבעת טורנירי הגרנד סלאם - אליפות אוסטרליה הפתוחה, הרולאן גארוס של פאריס, ווימבלדון ואליפות ארה"ב הפתוחה. או כמו שהיא מכנה את זה: "סרינה סלאם". ברזומה שלה 21 זכיות גרנד סלאם, כמו סך הזכיות של כל שאר הטניסאיות הפעילות כיום (שבע מהן של אחותה הגדולה ונוס, חמש של מריה שראפובה), ורק ארבעה הפסדים (שניים מהם לאחותה).

"אני מרגישה שיש בי תשוקה להיות טובה יותר מאי פעם", אומרת האלופה. "אני לעולם לא מסופקת ותמיד רוצה לעשות יותר, להיות יותר, להגיע לרמות חדשות. לא רק בטניס, אלא בכל דבר שאני עושה. אני כזאת פרפקציוניסטית, שאם אני מפסידה משחק, אני ממש יוצאת מדעתי". השנאה שלה להפסד גדולה כל כך, שהיא מסרבת לשחק במהלך אימונים, ומעדיפה להתרכז בתרגול חבטות ונקודות בודדות.

"אני מכיר את סרינה מאז שהיתה בת 8", סיפר השבוע הפרשן וטניסאי העבר אנדי רודיק, "אני חושב שהדומיננטיות הפיזית שלה היתה הדבר שהכי בלט אצלה, עוד בגיל 10. אבל כיום היא כבר אובססיבית להצלחות, היא פשוט משחקת נגד ההיסטוריה. ההישג ההיסטורי בשנה שעברה - השתוות למספר הזכיות של נברטילובה ושל כריס אברט - הכניס אותה לתזזית. מעולם לא ראיתי אותה מרוכזת ומפוקסת כמו בשנה האחרונה. זה נהדר לראות".

כדי לזכות בגרנד סלאם מלא, ארבעה טורנירים, צריך לחבר 28 ניצחונות על פני שלוש יבשות שונות. סרינה עשתה את זה פעמיים בקריירה. בפעם הראשונה בשנת 2003, ובפעם השנייה השנה. "במשך 12 שנים ניסיתי לשחזר את ההישג הזה", אמרה השבוע. "היו לי פציעות, היו הרבה עליות ומורדות בדרך, אבל בסוף זה קרה. למען האמת, לא הייתי יכולה לומר לפני שנה או שנתיים, ואפילו לפני חמש שנים, שאני מאמינה בכלל שאוכל לנצח בכל הארבעה, ולכן השלמת המסע הזה היא הישג מדהים".

אבל זה לא מספיק לה. היא כבר מכוונת לחודש ספטמבר, לזכות בפעם הרביעית ברציפות באליפות ארה"ב הפתוחה. זה יספק לה את ה"גרנד סלאם" האמיתי - ארבע זכיות בשנה קלנדרית אחת, הישג שרק שישה טניסאים השיגו לאורך ההיסטוריה, ארבעה מהם גברים. האחרונה שעשתה זאת היתה שטפי גראף, שגרפה ב־1988 גרנד סלאם מוזהב - ארבעת הטורנירים ומדליית זהב אולימפית.

"סרינה רוצה לעשות היסטוריה", אומרת הטניסאית האגדית בילי ג'ין קינג. "היא כנראה השחקנית הטובה ביותר אי פעם".

זה לא שיש לה מתחרות שיכולות להזיז אותה מהשאיפה המאוד ברורה הזאת. היא ניצבת במקום הראשון בדירוג של ארגון הטניס העולמי כבר מאז 18 בפברואר 2013 - 123 שבועות ברציפות. מאז שהתחילה לשחק היא שהתה בפיסגה כבר 247 שבועות, במצטבר. אלפי טניסאיות מכל רחבי העולם לא הצליחו להזיז אותה משם.

"זה קשה ובודד שם, בפיסגה", סיפרה וויליאמס באפריל למגזין "ווג". "כשאת במקום הראשון, את מסומנת ממש כמו מטרה. כולן רוצות לנצח אותך, כולן מדברות עלייך מאחורי הגב, ויש לך הרבה יותר מבקרים. אם חס וחלילה אני אפסיד משחק, וואו. אבל אני אנושית. אין מה לעשות. תמיד יהיו אנשים שלא יאהבו אותך. תסתכלו על ישו: יש אנשים שלא אוהבים אותו".

בראד גילברט, טניסאי עבר ומאמן בכיר, אומר ש"זה לא ייאמן מה שסרינה עושה כרגע. היא זכתה בטורניר הראשון שלה בגיל 17, ועכשיו היא מנצחת בגיל 34. זה טווח של 17 שנים. אריכות ימים כזאת בענף הטניס, אצל נשים וגם אצל גברים, היא באמת משהו חסר תקדים".

אימונים וכנופיות

אביה ריצ'רד גדל בדרום ארה"ב של שנות ה־50. האגדה מספרת כי יום אחד, בעת שצפה בטלוויזיה עם אשתו השנייה אורסין (שלה נישא ב־1980), שמע על גובה הפרסים שמחולקים בתחרויות הטניס והחליט לגדל אלופה אצלו בבית. מכיוון שלא היה לו ידע מוקדם בנושא, הוא קרא ספרים, צפה בסרטי הדרכה, והחל ללמד את אשתו ואת שלוש בנותיה מנישואיה הראשונים.

"בהתחלה זו היתה מעין יצירה משפחתית", סיפרה אורסין, "בעצמי למדתי לשחק בתוך שנה. רציתי ללמוד בצורה הנכונה, כמו מקצוענית, וריצ'רד היה משוויץ מול כולם בחבטת כף היד שלי. אבל עם ונוס וסרינה זה ממש כאילו הן גדלו על המגרש".

ונוס, הבת המשותפת הבכורה של ריצ'רד ואורסין, נולדה ב־1980. סרינה נולדה שנה אחריה. כבר בגיל 3 הן נכנסו לתוכנית אימונים אינטנסיבית. "כתבתי תוכנית של 78 עמודים עוד לפני שהן נולדו", סיפר ריצ'רד בעבר. "והתוכנית היתה ששתיהן יהפכו לאלופות". 

האחות למחצה, אישה, חשפה בכתבה ב"ניו יורק טיימס": "החיים שלנו נראו כך: לקום בשש בבוקר, ללכת למגרש הטניס לפני בית הספר, ולחזור אליו אחרי בית הספר. זה מה שגרם לי לשנוא את זה - זה כמעט כמו לאמן בעל חיים".

עם אבא ריצ'רד והאחות הגדולה ונוס. אימונים אינטנסיביים כבר מגיל 3

מדי יום היה אפשר לראות את המשפחה נוסעת ברכב צהוב דהוי - שממנו הוסר המושב האמצעי כדי לפנות מקום לסל מלא בכדורים - אל מגרש הטניס הציבורי של קומפטון, פרבר מפוקפק של לוס אנג'לס, שאליו עברה המשפחה ממישיגן. קומפטון היה ידוע לשמצה בעוני ובכנופיות הפשע שבו, וריצ'רד תמיד אמר לבנותיו הקטנות ש"העתיד שלכן עלול להיראות כך, אם לא תעבדו קשה ותשיגו השכלה".

כשנשמעו יריות בשכונה, למדו האחיות להשתטח על המגרש בפארק. אביהן אף הבטיח לכנופיות ששמרו על הבנות באימונים שיסייע להן אם בנותיו יזכו אי פעם בטורניר.

בגיל 10 החזיקה סרינה במאזן 46:3 בטורנירי הנערים של ארה"ב ודורגה ראשונה במדינה מקרב בני גילה. זה לא סיפק את ריצ'רד, שנדד עם משפחתו שוב, הפעם לאזור מבוסס יותר בפלורידה. את האחריות לאימונים הוא הסיר מעצמו, אולם המשיך לנהל את הקריירה של שתי בנותיו.

ב־1995, בגיל 14, נכנסה סרינה לסבב המקצועני. בתוך שנתיים היא כבר זינקה למאייה הראשונה בעולם. שנה לאחר מכן, כשסיימה את לימודיה בתיכון, חתמה על חוזה של 12 מיליון דולר עם חברת פומה. ב־1999 זכתה לראשונה בטורניר גרנד סלאם כשניצחה את אחותה הגדולה בגמר אליפות ארה"ב הפתוחה.

באותה שנה, על פי הדיווחים, היכה ריצ'רד את אורסין וגרם לאשפוזה בבית חולים עם צלעות שבורות. האם אישרה את הסיפור מאוחר יותר, אולם הוא מכחיש אותו עד היום. כך או כך, הנישואים שלהם התפרקו בדיוק כשבנותיהן הניבו פירות ראשונים של הצלחה.

שומרת מרחק

דווקא ברגע שהשתלטו על טניס הנשים, משהו החל לחרוק בממלכת וויליאמס. באוגוסט 2003, אחרי 57 שבועות במקום הראשון, נאלצה סרינה לעבור ניתוח בברך, מה שגמר לה את העונה. בספטמבר פקד את המשפחה אסון, כשאחותה למחצה, יטונדה, שנשארה בקומפטון, נורתה למוות בעת ניסיון של כנופיה מקומית להתנקש בחייו של בעלה שישב לצידה ברכב. גם הבעל נהרג מהירי.

בעקבות הרצח פנתה המשפחה לבית המשפט, כדי שהאם אורסין תקבל משמורת על ילדיה של יטונדה. המוות הטרגי גם חיזק את האמונה הדתית של בנות המשפחה. בעידוד האם הן הגדילו את מספר התפילות שבהן השתתפו ואת פרקי התנ"ך שקראו. סרינה הודתה אז כי היא מתפללת בין משחקונים, או כשמחליפים צדדים במגרש.

הדת היוותה מכשול לא פשוט בדרכן של האחיות בתחילת הקריירה; בצעירותן אף דרשה מהן אמן לא להתקלח בחדרי ההלבשה, "כי יש שם הרבה טניסאיות לסביות". בעבר הרחוק סיפרה סרינה ל"ספורטס אילוסטרייטד" כי היא "רוצה להישאר בתולה עד החתונה".

אחרי דשדוש שנמשך כמעט שנתיים, שבמהלכן איבדה סרינה את התשוקה למשחק, היא מצאה את עצמה ב־2006 יושבת חצי שנה בבית ומנסה להבין כיצד צנחה עד למקום ה־139 בעולם. "נשארתי בכושר, אבל הלב לא היה שם, וגם הראש לא. תחושת המשימה והמטרה, התשוקה שלי להיות הכי טובה בעולם, כל הדברים האלה נעלמו בלי שלגמרי אבין את זה. לא ידעתי את זה בזמנו, אבל שקעתי בדיכאון".

במקום הראשון בדירוג העולמי מאז 18 בפברואר 2013, 123 שבועות ברציפות // צילום: AP

לאט לאט, בזכות טיפול פסיכולוגי ממושך, היא החלה לפלס את דרכה חזרה. ב־2009 זכתה בתארים כפולים באוסטרליה ובווימבלדון (יחידות וזוגות) - ואז שוב באה סידרה של תקריות ופציעות, שתקעה הכל.

ארבעה ימים אחרי שזכתה בטורניר ווימבלדון, ביולי 2010, היא דרכה על זכוכית שבורה במסעדה במינכן ונחתכה בכפות רגליה. אובחנו אצלה פגיעות בגיד ובעורק, מה שהצריך 18 תפרים ושני ניתוחים בכפות הרגליים בשלושה חודשים. הטיפול יצר אצלה תסחיף ריאתי ושטף דם גדול, שנבע מאחת הזריקות שקיבלה כדי למנוע תסחיף נוסף.

במארס 2011 היא אושפזה בבית חולים בשל קשיי נשימה מתמשכים. "בכנות, חשבתי שאני בסך הכל לא בכושר, וכל מה שאני צריכה זה לעלות על ההליכון ולהתעמל", סיפרה במסיבת עיתונאים. "אבל הרופא שלי התעקש שאתאשפז. הוא ממש הכריח אותי לנסוע לבית החולים, בזמן שהייתי בכלל בדרך למסיבה. היום אני מאושרת שלא הלכתי למסיבה ההיא".

הרופאים מצאו אצלה כמה קרישים בשתי הריאות. "הם אמרו שהמצב שלי היה עלול להיות חמור אם הייתי מתעכבת ביום־יומיים. זאת היתה הפעם הראשונה בחיים שהטניס היה הדבר האחרון שחשבתי עליו. בנקודה מסוימת כל מה שחשבתי היה רק, האם אני אהיה בסדר?"

היא עברה ניתוח, ואחרי היעדרות של שנה שלמה מהמגרשים חזרה לשחק בחודש יוני. "סוף סוף אני מספיק בריאה כדי להתחרות", הודיעה. "12 החודשים האחרונים היו כל כך קשים ומעצבי אישיות עבורי".

בנובמבר של אותה שנה היא סירבה לפתוח את הדלת לבודק סמים, שבא לביתה בלוס אנג'לס לבדיקת פתע, ואף התקשרה למשטרה בטענה כי מנסים לפרוץ לדירתה. רק לאחר שנרגעה, פתחה את הדלת, עשתה את הבדיקה ועברה אותה.

אני ואחותי בדירה אחת

שלא כמו ספורטאים בכירים אחרים, סרינה העבירה את כל חייה בתחרות עם האדם שאליו היא הכי קשורה בעולם: אחותה הגדולה. כילדה היא היתה כה מושפעת מאחותה, שאמא שלהן התעקשה שסרינה תמיד תזמין ראשונה במסעדות, אחרת היא היתה מזמינה בדיוק את מה שוונוס ביקשה לאכול.

כדי לנצח את אחותה על המגרש, היא נאלצה לנתק כבר מגיל קטן את המשחק מרגשותיה. "כשאנחנו על המגרש, אני לא מסתכלת עליה", אמרה פעם. "אני לא יכולה. אם אני אנצח אותה, אני אצטער בשבילה. ואם אפסיד - ארצה לחבוט בה".

"אני זוכרת כתבה אחת על ונוס, שבה נכתב שאני לעולם לא אהיה יותר מהערת שוליים בקריירה שלה", כתבה סרינה באוטוביוגרפיה שלה, "My Life: Queen of the Court". "במובן מסוים הבנתי את האמירה הזאת, כי ונוס היתה העילוי, הכוכבת העולה. אבל במובן מסוים זה כאב. אפילו אבא שלי, שהיה תמיד התומך הכי גדול שלי, העביר יותר זמן באימונים עם ונוס, עבד יותר על המשחק שלה ודיבר עליה יותר עם כתבים ומאמנים".

גם היום, כשהן בשנות השלושים לחייהן וכבר מזמן מולטי־מיליונריות, ממשיכות שתי האחיות הרווקות לגור יחד באחוזה בפלורידה, מרחק רבע שעה נסיעה מאביהן בן ה־73. אמן גרה בלוס אנג'לס. ונוס, שמדורגת 15 בעולם, היא שעיצבה את פנים הדירה, עם מרצפות שיש, ריפודים בסגנון עות'מאני מנומר ושנדלירים מקריסטל. השתיים מחזיקות באחוז קטן ממניות קבוצת הפוטבול שהן אוהדות, מיאמי דולפינס. סרינה אף יצאה בעבר עם שני שחקנים מהקבוצה.

קרוליין ווזניאקי. חברות אמיתית // צילום: GettyImages

חברתה הטובה ביותר של סרינה היא אחת מיריבותיה הבכירות - הדנית קרוליין ווזניאקי (חמישית בעולם). בראיון זוגי למגזין "ווג" הן סיפרו איך בחודש מאי אשתקד, כשהתפרסמו הידיעות על ביטול חתונתה של ווזניאקי עם שחקן הגולף רורי מקלרוי, שנפרד ממנה בשיחת טלפון, סרינה הצליחה לעודד אותה.

"לא עניתי אז לאף אחד, רציתי להיות לבד", סיפרה ווזניאקי, המתגוררת במונאקו, "אבל סרינה פשוט המשיכה להתקשר. בהתחלה היא סימסה, 'אם לא תעני לי לשיחה, אני באה אלייך'. אחר כך היא שלחה עוד הודעה: 'ואם לא תפתחי לי את הדלת, אני מתכוונת לשבור אותה'.

"חשבתי לעצמי, אוקיי, מוטב שאענה לשיחה הבאה ממנה. ואני כל כך שמחה שזה מה שעשיתי. סרינה לא ריחמה עלי, כמו שרוב האנשים עשו. זאת אומרת, זה לא שמישהו מת.

"הייתי בשוֹק, והיא עזרה לי לצאת ממנו. לא ניסתה לייפות את המציאות, וגם לא הסתכלה עלי מגבוה. היא היתה שם בשבילי בדיוק ברגע שבו הייתי צריכה אותה, וזאת הסיבה שהחברות שלנו היום חזקה כל כך".

על אף רשימת ההישגים הבלתי נגמרת שלה, סרינה נשאה במשך שנים תחושת קיפוח. לטורניר אינדיאן וולס שבקליפורניה היא סירבה לחזור במשך 14 שנים, מאז שספגה קריאות בוז בגמר של 2001. האוהדים לא אהבו אז את העובדה שאחותה ונוס פרשה דקות לפני משחק חצי הגמר מול סרינה, בטענה שהיא פצועה. רק יממה לפני כן אמרה הטניסאית אלנה דמנטייבה, ספק ברצינות ספק בצחוק, כי ריצ'רד וויליאמס יהיה זה שיחליט מי משתי בנותיו תעלה לגמר.

את הקללות והשריקות ששמעה סרינה לאורך משחק הגמר, שבו ניצחה, היא לא שוכחת עד היום. רק במארס השנה הסכימה לחזור ולהתחרות בטורניר, אבל באופן אירוני, נאלצה לפרוש לפני חצי הגמר בגלל פציעה.

ביקורת קשה היא ספגה גם בשנת 2009, כשכילתה את חמתה בשופטת קו באליפות ארה"ב הפתוחה והגיבה כלפיה באצבע משולשת, קללות ואיומים על חייה. איגוד הטניס האמריקני קנס אותה ב־10,000 דולר, ובהמשך ספגה מוועדת הגרנד סלאם השעיה על תנאי לשנתיים וקנס חסר תקדים של 82 אלף דולר - הגבוה ביותר שהוטל אי פעם על שחקן טניס.

לא רק חובבי הטניס והפרשנים תקפו את ההתפרצות שלה, אפילו בארגון עדי יהוה, שאליו היא משתייכת מילדותה, זימנו אותה לשיחת נזיפה. "ידעתי שזה יגיע", סיפרה ל"ניו יורק טיימס", "הרגשתי ממש רע, בגלל שזו לא מי שאני. הם פשוט מדברים איתך, קוראים להם המבוגרים. הם מראים לך כתבי קודש. זה כמעט כמו נזיפה, אבל זה לא רע, כי בתנ"ך נאמר שאלוהים אוהב אותך, ושגם אם מישהו נוזף בך, הוא אוהב אותך".

כך או כך, היא מעידה על עצמה שההתנהגות שלה מחוץ למגרש היא ההפך הגמור ממה שרואים בזמן המשחק. "על המגרש אני אכזרית. אני רעה ואני קשוחה. בחוץ הביטחון שלי אפילו לא קרוב לזה. הלוואי שהייתי בחיים קצת יותר כמו שאני בטניס. אף אחד לא יודע את זה, אבל אני בוכה בקביעות ומתלוננת".

מריה שראפובה. הנמסיס שלה // צילום: AP

גם העיסוק המתמיד בסוגיית המשקל שלה הטריד אותה בעבר. "כשהייתי צעירה חשבתי שאני צריכה לבנות את הגוף שלי כמו ספורטאית - ארוכה ודקה - ולא על פי מודל הגוף הנשי", סיפרה בראיון ל"פיטנס מגזין". "אבל אז אנשים בגילי התחילו לבוא אלי ולומר, 'אנחנו אוהבים אותך בגלל איך שאת נראית'. הם הצליחו להיקשר אלי, וזה היה מאוד ממריץ מבחינתי. הכל טמון בלאהוב את מי שאת ולהבין שאת יפה".

בשלב מסוים של הקריירה היא החלה לשים דגש על תזונה נכונה. "ונוס חולה בתסמונת שגרן (סיוגרן) - מחלה אוטואימונית. לפני הבעיות שלה אכלתי הרבה מאוד ג'אנק. חוץ מזה, גיליתי לפני שלוש שנים שאני אלרגית לחיטה, ולכן אני מנסה לאכול אוכל טבעי, כל מיני מאכלים לא מבושלים.

"העניין הוא שאני מאוד אוהבת אוכל דרומי. אז כשאני מגיעה לטורנירים בדרום קרוליינה, למשל, אני אפילו לא מנסה לאכול בריא. אני בולסת חסילונים ושיבולת שועל עם חמאה מעל, עוף מטוגן, האשפאפיז מטוגנים ופודינג בננה.

"זה לא פשוט. ברגע שאני לא אוכלת בריא, מתחילה אצלי מייד תחושה שאני יכולה לעשות טוב יותר ולהיות רזה יותר, שזה לדעתי הרגשה טבעית מאוד עבור כל אישה. חונכנו כך שאנחנו צריכות להיראות בצורה מסוימת".

מרירות על מריה

את הקיפוח שחשה סרינה אפשר להבין גם באמצעות השוואה מתבקשת לנמסיס שלה, מריה שראפובה בת ה־28, בלונדינית רזה ומפונקת. הרוסייה אמנם מדורגת שנייה בעולם, אבל לוויליאמס יש יותר מכפליים נקודות דירוג (13,161 לעומת 6,490), פער בלתי נתפס. מתוך עשרים המפגשים ביניהן, כולל זה בווימבלדון בשבוע שעבר, ניצחה סרינה ב־18; הפעם האחרונה שבה שראפובה חגגה ניצחון מולה היתה לפני 11 שנה.

ועדיין שראפובה מרוויחה יותר כסף מסרינה: על פי מגזין "פורבס", ההכנסות שלה השנה נאמדות ב־29.5 מיליון דולר (מקום 26 בטבלת השכר של הספורטאים בעולם), לעומת 24.6 מיליון דולר של וויליאמס (מקום 47).

וויליאמס אמנם הרוויחה לאורך הקריירה כ־70 מיליון דולר מהופעותיה בתחרויות (הכי הרבה שעשתה אי פעם טניסאית כלשהי, ופי שניים משראפובה), אלא שבעולם שמחוץ למגרש יש לרוסייה יתרון ניכר. הפרסומות והחסויות הכניסו לה השנה 23 מיליון דולר, לעומת 13 מיליון שקיבלה סרינה.

בעשור האחרון יוחסו לוויליאמס לא מעט רומנים. הקשר הרציני הלפני אחרון היה עם הראפר קומון, אבל השניים נפרדו במאי 2010 אחרי זוגיות של שנתיים - לדבריו, ביוזמתה. אחריו בא המאמן שלה מאז 2012, הצרפתי פטריק מורטוגולו, שהצעיד אותה לזכייה ב־29 טורנירים שונים ובשבעה גרנד סלאמים.

אף על פי שהשניים מעולם לא אישרו את השמועות, תמונות הפפראצי לא הותירו מקום לספק בנוגע למערכת היחסים ביניהם, שחרגה מגבולות מאמן־שחקנית. אלא שמורטוגולו (45) היה אז אדם נשוי ובעל משפחה.

פטריק מורטוגולו. מאמן ומאהב // צילום: AP

אחרי שסרינה דיברה בראיון ל"רולינג סטון" על הזוגיות של שראפובה עם גריגור דימיטרוב, טניסאי בולגרי (ואחד מהאקסים של סרינה), שראפובה גמלה לה ועשתה לה אאוטינג. "אם סרינה רוצה לדבר על משהו אישי", אמרה מול עשרות עיתונאים בווימבלדון, "אולי היא צריכה לדבר על מערכת היחסים שלה עם החבר הנשוי שלה, שמתגרש עכשיו ויש לו שני ילדים קטנים".

מורטוגולו התגרש ב־2013, במקביל לשמועות על מערכת היחסים שלו עם וויליאמס. לפני כשנה טענו הצהובונים שהוא ביקש מסרינה לחתוך את הרומנטיקה ולשמור על יחסים מקצועיים בלבד. יש האומרים שהדחתה בסיבוב השלישי של ווימבלדון אשתקד נבעה מהדיכאון בעקבות הפרידה.

"אני מאוד ביישנית", אמרה וויליאמס ל"ווג". "אני לא מדברת עם בחורים. חברים - כן. אבל מישהו ספציפי - לא". וחברתה ווזניאקי הוסיפה: "סרינה הולכת לכל מקום עם פמליה גדולה. חלק מהבחורים נרתעים מזה. שני גברי החלומות שלנו בטח מסתובבים שם בחוץ, רק מחכים".

כל דבר מגיע עם מחיר

על ילדים היא לא חושבת בינתיים. "פעם חשבתי שזה יכול להיות מגניב שתהיה לי תינוקת קטנה", אמרה ל"רולינג סטון": "אתם יודעים, שתהיה ה־'road dog' שלי - כמו הכלבים שלי, שאני מטיילת איתם בכל העולם. אבל בחיים תמיד יהיה משהו שתצטרך לוותר עליו למען ההצלחה. כל דבר מגיע עם מחיר. בינתיים אני לא מחפשת את זה בכלל. שקלתי ברצינות להקפיא את הביציות שלי. אבל עם כל בדיקות הסמים שיש היום, אם אעשה את זה, יכול להיות שאצא חיובית בבדיקה מסוימת ולא שווה לקחת את הסיכון".

לא מעטות מהשחקניות בגילה כבר פרשו מטניס מקצועני, אבל לה עדיין אין תוכניות כאלו. "בזמן ההיעדרות הממושכת שלי הרגשתי שהטניס ממש חסר לי. לא הצופים או האווירה, אלא החבטות בכדור. כשהתאוששתי מהניתוח עברה לי בראש, לראשונה, המחשבה שאצטרך לפרוש מתישהו. אין לי מושג אם אוכל לעשות את זה, אני בכלל לא רוצה שכל זה ייפסק".

מה היא תעשה כשתהיה גדולה? כבר היום יש לה ליין בגדים שהיא מעצבת, "Aneres" (סרינה בהיפוך אותיות), והיא לא שוללת את הרחבת העיסוק באופנה. היא שואפת גם להרחיב את פעילותה הפילנתרופית בקניה, שכוללת היום סיוע כספי לבית ספר, מלגה לאחיות על שם אחותה שנרצחה ושותפות בקרן שמעניקה ייצוג משפטי לאזרחים חסרי יכולת.

לטניסאי האגדי ג'ון מקנרו, שהתראיין השבוע ל־BBC, היה דווקא רעיון אחר. "תמיד חשבתי שאישה צריכה להיות נשיאת ארה"ב לפני גבר שחור. אני חושב שאמריקה די מתוסכלת, כי היתה הרגשה שאובאמה יביא איתו יותר שינויים. לכן אנחנו צריכים אישה שחורה בבית הלבן. אולי נוכל לשכנע את סרינה לרוץ".

nirw@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו