מי אתה, רונאל פישר?

סיפורו של עו"ד רונאל פישר הוא סיפור על אמביציה בלתי ניתנת לסיפוק. לא בכדי החל פישר את דרכו בתחום העיתונות בסוף שנות ה־80. חייל צעיר, אינטליגנט וכריזמטי, שיעשה הכל בשביל להצליח.

אותה כריזמה עזרה לו להתקבל לתפקיד תחקירן בעיתון "חדשות". מערכת העיתון הנחשב שלחה אותו לראיין את לא אחר מאשר אורי זוהר, סרבן ראיונות ידוע, שחזר בתשובה זה לא כבר. ופישר הצליח, ובגדול. הכתבה עם כוכב "מציצים" הובילה לכך שכולם דיברו על העיתונאי חסר הניסיון שהצליח להיכנס לליבו של זוהר, ולא על זוהר עצמו.

המתחרים התקשו לעכל את גודל הפספוס. מהר מאוד הופצו שמועות בנוגע לדרך שבה השיג פישר את הראיון הנחשק. היה מי שפירגן וטען שכישורי הדיבוב של פישר חדרו אל ליבו של זוהר, והיו אחרים שחשבו כי פישר הציג עצמו כמי ששוקל לחזור בתשובה ובכך סלל את דרכו אל ליבו של הרב, שלא ידע, לכאורה, שדבריו יופיעו בעיתון. לא עבר זמן רב ופישר הצליח להוכיח את כישוריו העיתונאיים, ולהפוך לאחד מכוכבי התחום התחרותי הזה; סקופיונר גדול שלא פעם הצליח לשנות את סדר היום הציבורי. 

 

הצעה שאי אפשר לסרב לה

בין הכתבות שפירסם ועוררו לא מעט הדים, אפשר לציין את הראיון שהעניק לו יצחק רבין, שבו דיבר על ההתמוטטות שלו במלחמת ששת הימים; את הכתבה שגרמה לביטול מינויו של עמוס גלבוע לתפקיד מפקד גלי צה"ל בשל התבטאות לא מכובדת כלפי מי שהיה אז שר הביטחון, משה ארנס, שמינה את גלבוע לתפקידו; תחקיר על בנק המזרחי, שגרם לגד זאבי להימלך בדעתו ולבטל את עיסקת רכישת הבנק ועוד. "הוא היה כתב אצלי והוא בהחלט היה טוב", מגיב בקצרה אורי אבנרי, ששימש עורך העיתון באותם הימים. "אין לי מה להוסיף מעבר לזה". 

כזכור, התחנה הבאה בקריירת העיתונות של פישר היתה ב"מעריב". מו"ל "מעריב" דאז, עופר נמרודי, שחשוד כעת במתן שוחד באמצעות פישר, הציע אז לכוכב העיתונות הצעה אטרקטיבית במיוחד. פישר נענה וערק למשרדים ברחוב קרליבך. בין התחקירים הגדולים שפירסם באותן שנות זוהר: פרשת הסיליקון בחלב של חברת תנובה ופרשת השמדת מנות הדם של יוצאי אתיופיה. "מדובר בבן אדם שיש לגביו דעות קיצוניות לכאן ולכאן", מספר עורך שעבד עימו ב"מעריב". "העורכים המבוגרים לא אהבו אותו כי הוא היה תחקירן חדש שקיבל פי שניים ופי שלושה מהוותיקים, כולל רכב ולשכה מפוארת. שנית, הוא הצליח מאוד, אז הוותיקים התייחסו אליו בעוינות ובחשדנות וניסו לפקפק באמינות סיפוריו". 

ומתברר שהם לא היחידים. המשבר הראשון שאיים לפגוע בשמו של פישר התרחש באפריל 1994, אז פורסמה כתבת שער במקומון "כל העיר" של רשת שוקן תחת הכותרת "כל האמת על 'מעריב'". בתגובה, ב"מעריב" הגישו תביעה ודרישה לפיצוי בגובה של 5 מיליון שקלים. בכתב התביעה פישר צוטט כמי שאומר: "אני מרוויח יותר כסף מכתבות שאני לא מפרסם מאשר מכתבות שאני כן מפרסם". 

המשפט המדובר ההוא הסתיים בפשרה בין שני הצדדים. אחרי שנים ספורות ב"מעריב" החליט פישר לנטוש את התחום לטובת לימודי משפטים, ובשנת 2002 הוסמך להיות עורך דין.

פישר הקים משרד מצליח, שצוות עורכי הדין בו הלך וגדל. הוא החל לייצג לקוחות כבדים ומפורסמים, ולאחר זמן באה ההסתבכות. 

כידוע, פישר שיגשג לא רק בבית המשפט אלא גם על המסך הקטן. הפרסונה הטלוויזיונית המרעננת שלו התגלתה בסרט הדוקומנטרי "שישה מיליון ואחד" שיצר אחיו, הקולנוען דוד פישר. הסרט זכה בפרסים רבים, ונוכחותו של רונאל בלטה בו במיוחד. הגמגום רק הוסיף לחן שהקרין. משם הדרך אל הפריים טיים של ערוץ 2 היתה קצרה מאוד אך לא סוגה בשושנים. באחד מפרקי הסידרה "גברים בשחור", ארקדי גאידמק הדגים לפישר תרגילי לחימה מול המצלמה. כעבור ימים ספורים נודע כי פישר מייצג את איש העסקים הנדבן. הידיעה הזו גררה ביקורת בדבר ניגוד עניינים, לכאורה. "ההחלטה העסקית הזאת ספגה ביקורת רבה כי עיסוקו וחיבתו של פישר לכסף כבר היו עניין ידוע. שאלו איך הוא מביא לראיון מישהו שהוא עובד בשבילו", מספר גורם שהיה מעורב בסיפור.

לצד זה, אין ספק כי הופעתו של פישר בסידרה הדוקומנטרית "עשרת הדיברות" נחשבת לשיא הקריירה הטלוויזיונית שלו. ניתוחו של עורך הדין כל דיבר ודיבר, בדרכו הייחודית והחילונית, מלווה בווידויים מול הפסיכולוגית איריס רייצס, כבש את לב הצופים בבית. המבקרים שיבחו ובהתאם הגיעו גם הפרסים. 

אשתקד חזר פישר אל הפריים טיים, כשלוהק לתפקיד אחד השופטים בריאליטי "המיזם" בהנחייתו של אברי גלעד, לצידם של שלמה מעוז ואילון נופר, אך הוא לא הספיק ליהנות מהרגעים על המסך הקטן מכיוון שנעצר בעיצומה של העונה, והשתתפותו בתוכנית הופסקה. 

"כשזה קרה, להפקת התוכנית לא לקח זמן רב כדי להחליט על הפסקת העסקתו", מספר עובד ב"המיזם". "יחסית לגודל הסיפור ולשלב שבו הכל התפוצץ, מבחינת התוכנית זה עבר מתחת לרדאר. יום אחד הוא נעלם, ובזה נגמר העניין". 

"התחושה שקיבלתי ממנו היתה שמדובר בבן אדם מדוכא", מספר עובד נוסף. "בימי צילום היה לו חדר מנוחה משלו והוא כל הזמן היה מסתגר שם עם העוזרת שלו ועסוק כל היום בטלפונים. הוא אף פעם לא היה חלק מהאווירה, ואם כבר הוא היה מדבר, זה היה על הכסף שלו, או שהיה מציע לך לעשות איתו עסקים. הוא נהג לפזר תדמית של עשיר גדול".

אילון נופר מפויסת יותר. "עד ליום שבו נפגשנו בתוכנית, לא שמעתי עליו. הוא היה ביישן והחלטתי לא להציק לו יותר מדי, אך מהר מאוד העברנו יחד ימים ארוכים של אודישנים. בצילומי השידורים החיים באולפן כבר הכרנו, בכינו מצחוק משלמה מעוז וחלקנו דאגות מחיי היום־יום.

"הכרתי אדם רגיש מאוד, מלא הומור ומסביר פנים, ולמרות שהוא מעיד על עצמו כדיכאוני, חשתי בעיקר את שמחת החיים שלו ואת הרצון שלו לעזור. יש לאיש כישרון אדיר לחבר בין רגש לשכל ויכולת לקשור סיפור יבש לאמנות. יש לי פינה חמה עבורו בלב ואני שמחה שזכיתי להכיר אותו. אני יודעת שהוא עזר באופן אישי לאנשים רבים ואני מאחלת לו רק טוב ובריאות". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו