עולם ללא צבע

הרוקי מורקמי הוא כנראה הסופר הפופולרי מבין הסופרים המתורגמים בישראל, ולא רק בה. וכגודל הפופולריות, כך גודל המחלוקת שהוא מעורר: חסידיו הרבים מעלים על נס את יכולתו ליצור אלכימיה בין עולמות ריאליסטיים למאגיים־פנטסטיים, עקמומיים ומסתוריים, מהולים במלנכוליה מרירה־מתוקה; מתנגדיו של מורקמי נרתעים מהפשטנות ואף מהנאיביות שבהן מתאפיינים עולמות אלה.

המתנגדים סולדים מן הסתירה שבין המסתורין (שאמנם אינו נטול קסם) בספריו לבין המנהג של מורקמי להלעיט את קוראיו במסרים הפשוטים העולים מעלילה לקראת סופה. כמו לפתע נתקף ספק שמא קוראיו בכלל לא מבינים את העולמות שבנה; מנהג משונה, המטשטש במידה ניכרת את הקסם שאפף את הסיפור.

אין צורך להכביר מילים: אני נמנית עם חברי הקבוצה השנייה. אך אין לי כוונה לשכנע את מי מהקוראים בעמדתי, ודאי כשמדובר ב"צקורו טזאקי חסר הצבע ושנות העלייה לרגל שלו", אחד מספריו המצליחים אי פעם, ובצדק. אלה שמתענגים על ספריו של מורקמי וממתינים להם, קרוב לוודאי ישמחו גם בקריאת ספר זה. מי שקריאה בספריו של מורקמי צורבת לו בעין, ירגיש אותו דבר הפעם; כמו אדם שוויתר על הקינוח האהוב עליו לטובת קינוח אקזוטי שמתברר כאנמי למדי, ואז נזכר בעקימת פרצוף שבעצם כבר טעם מהקינוח הזה והגיע לאותה מסקנה מזמן. 

כל זאת משום ש"צקורו טזאקי", רומן שנמכר במיליון עותקים בתוך שבועיים מצאתו לחנויות, כולל הטקס הפוטוגני של ההמונים הצובאים על החנויות ג'יי.קיי רולינג סטייל, הוא מורקמי בקליפת אגוז; כל מה שאטרקטיבי עבור חובביו וכל מה שמקומם בעיני מתנגדיו נמצא שם. 

מעשה בצקורו טזאקי, מהנדס המתגורר בטוקיו ומתכנן תחנות רכבת, באמצע שנות ה־30 לחייו. כמו גיבורים אחרים של מורקמי הוא חי חיים שגרתיים עד מונוטוניים, ללא משפחה או חברים בלב העיר הגדולה, ונראה שיוכל להמשיך כך לעד; אך בעומק ליבו לא התאושש מטראומת נעורים, עת חבריו הטובים מהתיכון הודיעו לו לפתע, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, שאינם מעוניינים להיות עימו בקשר. 

חברתו החדשה של צקורו טוענת כי על מנת להמשיך בחייו ולבנות עימה ועם העולם מערכת יחסים, עליו להתמודד עם העבר ולברר מדוע בחרו חבריו לנתק את הקשר, ושולחת אותו למסע חוצה יבשות, גיאוגרפיות כמו גם נפשיות. 

גיבור "קפקא על החוף", רומן פופולרי נוסף מאת מורקמי, לא רצח את אביו, ואף לא יכול היה בשל הבדלי המרחק בליל הרצח, אך בכל זאת החולצה שלבש באותו לילה ספוגה בדם; צקורו טזאקי לא מואשם ברצח על ידי חבריו, אבל יעמוד בפני דילמה דומה, כזו המאלצת את הקורא להסיט את המבט החיצוני מהאירועים שכן או לא קרו פנימה, אל המרחב הנפשי, שבו יכולות לשכון יחדיו אמיתות סותרות בלי שתיאלצנה להתקוטט ולהתפשר על נכונותן. 

לא בכדי חוזר מורקמי ומשתמש בטקטיקה נבונה זו, שבעזרתה הוא יכול לנוע בחופשיות מהריאליזם המנוכר והמונוכרומטי המאפיין אותו אל התחום הסוריאליסטי הפנטסטי, שמאפיין אותו לא פחות, וכל זאת תוך שימוש בשפה פשוטה וחסכנית, בלי להכביר הסברים מיוחדים. המהלך הזה, בתמציתו, הוא שמשמר את הזרות והאקזוטיות של מורקמי בעיני קוראיו המערביים, שבימים כתיקונם היו נדרשים להכריע בין מי מהאמיתות. כעת הם מתבקשים לצלול לעולם שבמובנים רבים אפשר לתארו כעולם של רוחות ושדים (גם אם מתחום הנפש), וששורשיו רבים ועבותים בתרבות המזרח הרחוק. 

בה בעת, המהלך הזה בדיוק הוא זה שהופך את מורקמי לסופר כה נגיש ואוניברסלי. הדרישה המעודנת שלו מקוראיו, לנטוש את ההיגיון הרגיל ולהתאחד עם החוויה ועם המשמעות שאנחנו יוצקים לתוכה, מזמינה את הקורא הישראלי, כמו גם האמריקני, הלבנוני או הבלגי, לזנוח לרגע בצד את המציאות הספציפית. לפתע הניואנסים התרבותיים־חברתיים שמתלווים למציאות הזו כמעט שוליים, ואנחנו חוסים תחת כנפי היקום, יקום שכולו מורקמי.

לכך יש להוסיף ולחדד כי מורקמי באמת מתייחד בבריאת העולמות הללו ובמעבר ביניהם; הוא מאפשר לחוש את העולמות שהוא בונה, על הניגוד ביניהם, באופן חושי ממש; לכל אחד מהם צבעים, ריחות, צלילים ואפילו טעמים ומרקמים; כך למשל, הוא ימקם לא פעם את דמויותיו בסיטואציה של סעודה, ובמקום לנקוב בשמות המאכלים יתמקד דווקא בצבעים או בצלילים שסביבם, ויותיר את האוכל בגדר ארומה מרומזת, שמטעינה את האווירה באינטימיות, או במלנכוליה, לפי הצורך. טכניקה זו היא שמאפשרת למורקמי לעסוק בהרחבה בספרו זה גם באלימות או במיניות, אך בשפה מרומזת, כמעט אסתטית. 

אבל כל האמצעים המתוחכמים, אין ביכולתם לכסות על העובדה ש"צקורו טזאקי", על כל חינו, הוא ספר המצויד במסרים פשטניים; הבחור "חסר הצבע" שלומד שכל אחד מיוחד ולכל אחד "צבע משלו", וכל אחד ראוי לאהבה, הוא אמנם סיפור בעל מסר מנחם, אך לא די בכך. מורקמי עצמו, עוד מימי "יער נורבגי" ועד ספרו זה, תמיד מועד באותה נקודה ואת עמודיו האחרונים של הרומן מקדיש להסברים ארכניים, כאילו כל מה שנכתב לפני כן לקוח מתחום פיזיקת הקוואנטים.

כתוצאה מכך צקורו טזאקי, שגם קודם לכן לא היה טיפוס ססגוני במיוחד, הולך ומקליש; הרומן, אשר (כמו כל ספריו של מורקמי) נפתח באופן מסקרן, מפתה, ובחלקו אף מהנה, מסתיים באופן אנמי ובלי להותיר חותם, או למצער כתם צבע. אכן, כולל הכותרת, זהו ספר מובהק של מורקמי. ¬

צקורו טזאקי חסר הצבע ושנות העלייה לרגל שלו / הרוקי מורקמי

מיפנית: עינת קופר; כתר/זמורה ביתן, 400 עמ'