שדים עדתיים אוהבים להישלף מהבקבוק גם בארה"ב. ובאמריקה כמו באמריקה, כששולפים אותם זה נעשה בענק, ועם הדוברים הכי חזקים שיש. כך עמדה אופרה ווינפרי, מהנשים החזקות והמשפיעות בעולם, תחת כל מיקרופון רענן לפני ארבעה שבועות, והטיחה בחברי האקדמיה לקולנוע שהם "פחדנים" ו"נגועים בגזענות", "אבל זה לא מפתיע כי תשעים אחוזים מהם הם לבנים". מה גרם לווינפרי, כוהנת השלום, האחווה והמדיטציה, לצאת משלוותה? ההתעלמות של חברי האקדמיה מסרט הקולנוע "סלמה", המביא את סיפורו של מרטין לותר קינג, מנהיג תנועת זכויות האדם, שנלחם למען האזרחים השחורים בארה"ב של שנות השישים.
למרות הבאזז המוקדם, יחסי הציבור המאסיביים בראשות ווינפרי, שמשחקת בסרט את אחת מהפעילות החברתיות ואף שותפה בהפקתו (עם בראד פיט, מרטין שין וטים רות'), והמשמעות ההיסטורית שלו, הסרט נאלץ להסתפק רק בשתי מועמדויות לאוסקר: על הסרט הטוב של השנה ועל השיר הטוב ביותר. ווינפרי, כמו חברי האקדמיה, יודעת היטב שמועמדות לסרט השנה ללא "תמיכה" של מועמדויות נוספות בקטגוריות המשחק, התסריט והבימוי, מקטינה משמעותית את הסיכויים לזכות בפסלון המוזהב, ובמילים אחרות - סוג של עלה תאנה.
נציגי האקדמיה שיצאו לתקשורת דחו את טענותיה של ווינפרי והיפנו אותה לזוכה בפרס האוסקר בשנה שעברה, "12 שנים של עבדות", שעסק בשחרור השחורים בתקופת מלחמת האזרחים באמריקה. הסרט הזה היה מועמד לתשעה פרסים וקטף את פרס הסרט הטוב, פרס התסריט המעובד הטוב ופרס שחקנית המשנה הטובה ביותר.
"מי שמחזירה אותנו אחורה בזמן היא אופרה עצמה", כתב אחד ממבקרי הקולנוע האמריקנים על התלהמותה של ווינפרי. "היא טרחה לציין בכל ראיון אפשרי את העובדה שבמאית הסרט אווה דוברניי, שהיתה מועמדת לפרס גלובוס הזהב, היא הבמאית השחורה הראשונה שמועמדת לפרס הזה אי פעם. האם לא הגיע הזמן להניח לצבעוניות של האדם? 'סלמה' קיבל את מה שהוא קיבל, וצריך לדעת להסתפק גם בזה".
אחרים ציינו בעיות נוספות שנקשרו בסרט: ההפקה נמרחה על פני שבע שנים וכללה אינספור שכתובי תסריט; ארבעה במאים, ובהם ספייק לי ופול האגיס, הוחלפו עד לשיבוץ הסופי של דוברניי, במאית אנונימית יחסית; והשחקן הראשי שמשחק את לותר קינג הוא בכלל בריטי, גם הוא אלמוני יחסית - דיוויד אוילאו.
זו לא הפעם הראשונה שאופרה ווינפרי מקימה קול צעקה בשם האוכלוסייה השחורה בארה"ב. היא עשתה את זה גם כשהסרט "המשרת", שגם בו היתה מעורבת כמפיקה וכשחקנית, לא גרף לטעמה מספיק פרסים בטקסים השונים; ועשתה את זה שוב לפני שנה, כשביקשה להיכנס לחנות תיקים יוקרתיים ואקסקלוסיביים בשווייץ ונענתה בסירוב על ידי השומר האומלל שלא זיהה את האישה השחורה השווה מיליארדים.
היא גם אחת הדוברות המשמעותיות בכל פעם ששוטרים לבנים בארה"ב נוהגים באלימות נגד שחורים, כמו שקרה בקיץ האחרון, כשמיהרה להביע זעזוע וכאב ממותו של מייקל בראון, צעיר שחור ולא חמוש שנהרג על ידי שוטרים, ולא שכחה לציין ש"למרות ההתקדמות העצומה של החוק, יש עוד הרבה עבודה לעשות בקרב החברה".
בסרט "הצבע ארגמן". "כשקיבלתי את הטקסט לאודישן זיהיתי אותו מייד"
לא מכירים את ההיסטוריה
"סלמה" הוא שמה של העיר באלבמה, שממנה יצא מצעד השחורים לעיר מונטגומרי בשנת 1965, בהובלתו של מרטין לותר קינג. המצעד הזה הוביל אחר כך לשינוי היסטורי של החוקה, שהשלים את תהליך הענקת הזכויות לשחורים בארה"ב.
"הסיבה שהייתי מעורבת בעשיית הסרט הזה היא שיש חבורת אנשים גדולה, שבזכותם אני יושבת היום בכיסא הזה ומדברת אל העולם", אמרה ווינפרי בתוכנית הבוקר של גייל קינג, חברתה הטובה ביותר, שגם עורכת את המגזין שבבעלותה. "הסרט הזה הוא המתנה שלי אליהם, הכרת התודה שלי, למרות שאני לא יכולה להגיד מספיק תודה לאלו ששילמו את המחיר לחופש שלי ושל אחרים.
"עד היום צפיתי בסרט שבע פעמים באולמות הקולנוע עם קהל שרוכש כרטיסים. חשוב לי לראות מקרוב את התגובות שלהם. באחת ההקרנות ראיתי נערה צעירה שבאה עם סבתא שלה ואמרה לה: 'חשבתי שהסרט הוא על אישה ששמה סלמה'. עברו מאז רק 50 שנה, וכבר יש דור שלא מכיר את ההיסטוריה. הבנתי עד כמה היה חשוב לעשות את הסרט, ולהנציח לראשונה את כל מה שהיה מאחורי הקלעים - ובעיקר את ההישג העצום, שהושג באמצעות צעדה שקטה ואחראית".
הסרט, שהופק בתקציב של 20 מיליון דולר בלבד, אינו מתמקד במרטין לותר קינג אלא דווקא בדמויות משנה לא מוכרות בסיפור ההיסטורי, אחת מהן מגולמת בידי ווינפרי. לדבריה, "המטרה היתה מתן כבוד לגיבורים שרובנו לא מכירים. לפני כמה שנים נחשפתי לכתבה מקסימה על אישה ששמה אנני לי קופר, שהגיעה לגיל 100. היא סיפרה את סיפור חייה, על השתתפותה באירוע ההיסטורי ההוא וגם על חיבתה לכריך טונה ולתוכנית שלי. מתברר שמדי יום, בשעה 4 אחה"צ, היא היתה יושבת מול הטלוויזיה עם כריך טונה וצופה בי. היא גם סיפרה שבשנות השישים היא ניסתה חמש פעמים להצביע ונענתה בסירוב, עד שהחליטה להצטרף למחאה ולהתעמת עם המשטרה.
"חשבתי לעצמי שזאת יכולה להיות מחווה יפה ומתנת יום הולדת ראויה אם אוכל להנציח אותה בקולנוע. אפשר למצוא עליה קצת מידע בגוגל, אבל השם שלה לא צרוב בספרי ההיסטוריה, והיה חשוב לי להנציח אותה. למרות שעברו כל כך הרבה שנים, ויש נשיא שחור בבית הלבן, בואו לא ניתמם ולא נשכח שאנחנו עדיין נתקלים באפליה ובאלימות של שוטרים כלפי שחורים. יש לנו עוד הרבה עבודה בכל מה שקשור לשוויון, ובעיקר למחיקת הצבע מדרך ההסתכלות של בני אדם על אחרים".
לשאלה מה היה בצעדה ההיא שכל כך חשוב בעיניה, אומרת ווינפרי: "אסטרטגיה! היו שם אסטרטגיה, מחשבה ומנהיגות שקטה ועוצמתית. היה שם משהו שלא רואים במצעדים ובמחאות שיש היום, שכוללות הרבה רעש, צעקות ואלימות. מרטין לותר קינג ידע מה הוא רוצה להשיג, והוא השיג את זה כמו גנדי וכמו מנהיגים גדולים אחרים, שפעלו בשקט מופתי ועם המון תבונה. עם מחאות שקטות ומנהיגות אמיצה אפשר לעשות שלום. אני חושבת שראוי שכל מנהיג בעולם יצפה בסרט הזה, כדי לקבל קצת השראה איך אפשר להגיע להישגים בלי אלימות".
ווינפרי הצליחה לייצר ל"סלמה" את אחד ממסעות יחסי הציבור המוצלחים של השנה האחרונה. דבריה אפילו הוציאו לרחוב קומץ מעריצים פנאטיים, שאירגנו הפגנת מחאה נגד חברי האקדמיה. היא הפקיעה לא מעט שעות מסך בערוץ הטלוויזיה שלה כדי לשדר תוכניות על מאחורי הקלעים של הסרט ושלל ספיישלים על דמותו של קינג וסרטים תיעודיים, המביאים עדויות מהשטח; ואם לא די בכל אלה - אז החבר הכי טוב שלה, אחד ברק אובאמה, אירגן הקרנה חגיגית ומיוחדת של הסרט בבית הלבן.
בסרט "סלמה". "התסריט התגלגל במשך שבע שנים" // צילומים: The Picture Desk
וכך, הגם ש"סלמה" אינו המועמד המוביל לזכייה בקטגוריית הסרט הטוב ביותר, הוא מוביל בענק ביחסי הציבור בארה"ב. אולפני פרמאונט והמפיקים, בראשות ווינפרי, יזמו עשרות הקרנות פתוחות בעשרות קמפוסים ותיכונים, ובהקרנות החשובות מגיחים דוברניי ואוילאו ונפגשים עם הקהל; הם אף הובילו מהלך שכל תלמידי התיכון בארה"ב יוכלו לצפות בסרט בחינם כנגד הצגת תעודת תלמיד.
במסיבת עיתונאים בפסטיבל ברלין אמרה הבמאית אווה דוברניי: "אני חושבת שהשיח על האוסקר יצא מפרופורציות. אנחנו מועמדים לסרט הטוב של השנה, וזה נהדר. אנחנו סרט קטן עם תקציב של 20 מיליון דולר; אפילו 'ראיון סוף', שעשה באזז בעולם והוא קומדיה מטופשת, קיבל תקציב של 40 מיליון. להיות מועמד לסרט השנה זה נהדר, וגם העובדה שהשיר שלנו מועמד זה נפלא. הוא כבר מושר על ידי רבים, סוג של שיר מחאה. חבל לי שדיוויד אוילאו לא מועמד, כי הוא עשה עבודה מדהימה. באשר לי - מעולם לא היתה מועמדת במאית שחורה לאוסקר, כך שלא ציפיתי".
מעצמת תקשורת נשית
ווינפרי (61), מעצמת תקשורת שאוחזת ערוץ טלוויזיה משלה ששמה OWN ומגזין חודשי, עם ותק של 25 שנים בהגשת תוכנית ראיונות יומית, נחשבת לאישה האפרו־אמריקנית העשירה בעולם ולאחת הפילנתרופיות הגדולות בעולם. הונה האישי מוערך ב־3 מיליארד דולר. היא נולדה בשנת 1959 במיסיסיפי לזוג הורים צעירים ועניים, שלא היו נשואים. בשל המצב הכלכלי הרעוע בבית נאלצה לעבור למשפחות מאמצות, ומשם לפנימייה. "עוד בתור ילדה בת 3 הבנתי שהתפקיד שלי בחיים יהיה להעניק לאנשים השראה ואומץ ולהרים אותם", סיפרה לימים. ילדותה העשוקה (שכללה גם הטרדה מינית על ידי קרוב משפחה, שאותה חשפה באחת מתוכניותיה) גרמה לה "לייצר לעצמי חיים שאינם תלויים בחסדים של אחרים".
בגיל 19 ניגשה לאודישן כשדרנית חדשות בתחנת טלוויזיה מקומית בנשוויל, טנסי, והתקבלה. היא התקדמה במהירות בזכות הזווית האישית והאנושית שעטפה את כתבותיה. ב־1976 עברה לבולטימור והגישה שם את מהדורת הערב המוקדמת בתחנת כבלים מקומית. שנתיים אחר כך התיישבה בכורסת המארחת בתוכנית אירוח מקומית. ב־1986, לאחר שזכתה לנתוני צפייה גבוהים, החלה לשדר את התוכנית בפריסה ארצית, תחת השם "המופע של אופרה ווינפרי".
תמהיל התוכנית היה מורכב בשנים הראשונות מטיפים לעקרות בית, סיפורי זוגיות כושלים וראיונות עם סלבריטאים מקומיים. החום, האמפתיה והבמה הארצית שהעניקה למרואיינים שלה הפכו את הבמה שלה למבוקשת מאוד, וכך זכתה לראיונות בלעדיים עם מיטב הכוכבים - ובהם מדונה, מייקל ג'קסון, וויטני יוסטון וטום קרוז, שקפיצותיו על הספה הלבנה בעת שהצהיר על אהבתו לקייטי הולמס הפכו מייד לקאלט.
בדרך נאלצה ווינפרי להפריך שמועות על התמוטטות עצבים, על מחלת סרטן שלא היתה, ועל כך שמערכת היחסים הארוכה שלה עם בן זוגה, הסופר ואיש העסקים סטדמן גרהאם, היא העמדת פנים - ושהיא מקיימת מערכת יחסים לסבית סודית עם גייל, חברתה הטובה.
"גייל היא האמא שאף פעם לא היתה לי", אמרה הכוכבת בראיון רגשני במיוחד ב־CNN, שבו הכחישה את גל השמועות שהציף את העולם. "היא האחות שכל אחד היה רוצה, היא החברה שכל אחד ראוי לה. אני לא מכירה אדם טוב יותר בעולם הזה".
בשנת 2011, לאחר 25 עונות רצופות ומוצלחות, הכריזה ווינפרי על הורדת המסך מעל התוכנית הוותיקה. "כשעזבתי את תוכנית הטלוויזיה שלי, ידעתי בליבי שזו היתה האהבה הגדולה של חיי", סיפרה בשנה שעברה בעת קבלת פרס על מפעל חיים באירוע בסנטה ברברה - פרבר היוקרה של לוס אנג'לס, שבו היא מתגוררת. "אחרי 25 שנים של הגשת התוכנית, הרגשתי שכבר עשיתי בה הכל. כשחשבתי שאמשיך עם זה, השתעשענו בלפתוח את העונה ה־26 עם טיסה לחלל. זה משהו שעלה באמת באחת הישיבות שלנו.
"נדרשה לי שנה כדי להיפרד, אבל קיבלתי את ההחלטה בעצמי, כי הרגשתי שהגיעה השעה ללכת. לא רציתי שמישהו יוציא את המיקרופון מידי וישלח אותי הביתה. רציתי לסיים כשעוד היה לי מה לומר, ושיהיה בעל ערך לקהל.
"לקח לי זמן להבין שאלו היו חיי עד כה, אבל מה עכשיו? מי אני וכיצד אני נבדלת מהתוכנית? אז התפניתי להקים את ערוץ הטלוויזיה שלי והחלטתי שאני חוזרת לחלום ישן ואהוב שלי: הקולנוע. הרבה מאוד שנים חלפו מאז הסרט הראשון שעשיתי, וזה היה חסר לי".
אלא שערוץ OWN, שהושק ב־2011 בקול תרועה ובתקציב עתק, לא הצליח לייצר את ההשפעה שווינפרי ייחלה לה, ולאחר מקצה פיטורים מאסיבי בהנהלת הערוץ, היא חזרה להגיש ראיונות אישיים תחת הכותרת "ספיישל" ולהופיע יותר מול המצלמה, במקום שמות פחות אטרקטיביים שגייסה לערוץ. במקביל, נתנה אור ירוק לסדרות מתוסרטות (בשיתוף פעולה עם הבמאי השחור הפופולרי טיילר פרי) ולתוכניות ריאליטי קלילות, אף כי התנגדה נמרצות לז'אנר. חוץ מעבודתה בערוץ, היא עושה סיבובי הרצאות ברחבי ארה"ב (הכרטיסים אוזלים בתוך דקות), מגיחה לאירועים חברתיים, מקיימת סמינרים אינטרנטיים שזוכים לצפיות של חצי מיליון צופים בממוצע וגורפת אינספור פרסי הוקרה.
היא שיחקה עד היום בכ־20 סרטי קולנוע, סרטי טלוויזיה וסדרות. טבילת האש שלה בקולנוע היתה ב"הצבע ארגמן" ב־1985. "זה היה רגע מכונן בחיי", סיפרה באירוע בסנטה ברברה. "קראתי את הספר המקורי כשהוא רק יצא, אי אז ב־1983, והפכתי לאובססיבית לגביו. כשעברתי לגור בשיקגו, נשאתי בתיק שלי עותקים של הספר, ושאלתי כל מי שדיברתי איתו אם הוא כבר קרא את הספר. מי שאמר לי שלא - שמתי בידיו עותק. הייתי פשוט אובססיבית.
"כששמעתי שעומדים לעשות סרט לפי הספר, אמרתי לאלוהים שאני מוכרחה להיות שם. מעולם עד אז לא הופעתי בסרט, מעולם לא לקחתי חלק בשיעור משחק, לא ידעתי מה זה אומר לשחק. אבל ידעתי שאני הולכת לעשות את זה. לא רציתי אף פעם משהו כמו שרציתי לשחק בסרט הזה.
"קווינסי ג'ונס, אחד המפיקים, היה במקרה בשיקגו כדי לטפל בתביעה המשפטית של מייקל ג'קסון סביב אותה בילי ג'ין הידועה. הוא טס כל הלילה והגיע למלון בבוקר, וכשהוא פתח את הטלוויזיה, אחרי שיצא מהמקלחת, הוא ראה אותי בתוכנית הבוקר המקומית שהנחיתי, ואמר לעצמו: 'היא תהיה סופיה!'
"הוא הרים טלפון למלהקת, והזמינו אותי לאודישן לסרט שנקרא בעמימות 'שירת הירח', הכל היה חשאי. כשקיבלתי את הטקסט לאודישן זיהיתי אותו מייד. אמרתי לבחור שהתקשר אלי, אתה בטוח שזה לא אודישן ל'הצבע ארגמן'? העובדה שנבחנתי בהתחלה לאודישן בתור אשתו של הארפו (Harpo) היתה בשבילי סימן מיֵשו: זה פשוט היפוך של השם שלי באנגלית.
"אחרי שנבחנתי, חלפו חודשיים בלי ששמעתי מילה. זה היה סימן רע. צילצלתי בעצמי למלהק ואמרתי שלא שמעתי דבר. הוא אמר לי: 'מה את בכלל מצלצלת? את מבינה שיש שחקניות אמיתיות שנבחנות לתפקיד?' אגב, עכשיו, כשכבר הפכתי להיות אופרה ווינפרי, הוא מכחיש את הסיפור. אבל זה קרה, והוא מאוד פגע ברגשותיי. ניתקתי את השיחה ופרצתי בבכי, כי ידעתי שלא אקבל את התפקיד, הרי אני לא שחקנית אמיתית.
"ואז החלטתי שזה בטח בגלל שאני שמנה, וההשמנה החלה להעסיק אותי. הלכתי לחוות הרזיה בוויסקונסין, בניסיון להעלים את בעיית המשקל מחיי. התארחתי בתוכנית האירוח של ג'ואן ריברס, שאמרה לי בשידור: 'היי, את מוכרחה להוריד במשקל. למה את אוכלת כל כך הרבה?' עניתי לה: 'כי אני אוהבת חטיפי צ'יפס, ג'ואן'. אני לא צוחקת, הכל אמת.
"התערבתי עם ריברס שאשיל 7 ק"ג ממשקלי, ואז אשוב לתוכנית. כמובן, לפני שהתחלתי בתוכנית ההרזיה אכלתי כהוגן, והעליתי עוד 5 ק"ג.
"אבל כשהגעתי לחוות ההרזיה, זה היה דו־שיח שלי עם אלוהים. אמרתי לו: 'אני לא מאמינה שנתת לי להגיע כה קרוב ועכשיו תיקח לי את זה. כבר שנה שאני מתפללת לסרט, אתה מוכרח לעזור לי להשתחרר מהאובססיה הזו, שממאיסה אותי על אנשים. עזור לי להשתחרר מזה'. וכך, במסלול ההליכה בחוות ההרזיה, פשוט צעדתי, התפללתי ובכיתי.
"יום אחד קראו לי לקבל שיחת טלפון מסטיבן שפילברג, הבמאי של 'הצבע ארגמן', והוא אומר לי: 'שמעתי שאת בחוות הרזיה'. עניתי לו: 'לא, אדוני, זה נופשון בריאות'. הוא הזמין אותי לבוא למשרדים שלו למחרת, ואמר שאם אשיל קילוגרם אחד, זה עלול לעלות לי בתפקיד. בתוך שבע דקות הייתי ארוזה ונמלטתי מהמקום, עצרתי בגלידריה מקומית, ולמחרת הלכתי לפגישה.
"הסרט הזה שינה את חיי, כי החוויה ההיא של התפילה ואחר כך ההשתחררות גרמו לי להבין את המושג כניעה. אחרי שעשית כל מה שביכולתך ונתת את המיטב, אתה צריך להשאיר הכל בידיו של האלוהים שלך, ומה שקורה קורה. זה עיקרון שיישמתי מיליון פעמים בחיי: אתה מותיר הכל בידי כוח עליון נשגב. כשאתם צופים בי בסרט ההוא, דעו שמעולם לא הייתי מאושרת יותר בכל ימי חיי, וזו גם הסיבה שהביאה אותי לתוכנית משלי.
"באותה תקופה הגשתי את תוכנית הבוקר המקומית בשיקגו, והיו לי רק שבועיים חופשה. המפיקים של הסרט הודיעו לי שאצטרך להיות בצילומים למשך חודשיים. אז הודעתי שאני מוותרת על כל החופשות שלי לחמש השנים הקרובות. במקביל, התוכנית צברה פופולריות, ואנשים התחילו לכנות אותה 'התוכנית של אופרה'. עורך הדין שלי אמר לי שאני לא יכולה להרשות לעצמי להיות שוב במצב שאני לא יכולה לעשות משהו כי המעסיקים אוסרים עלי. 'כשתחדשי את החוזה, התוכנית כבר צריכה להיות בבעלותך', הוא אמר. כל זה קרה בגלל הסרט".
עם הסופר ואיש העסקים סטדמן גרהאם. מערכת יחסים ארוכה // צילומים: GettyImages
חורכת את האולפנים
ווינפרי היא אחת המרואיינות המבוקשות בעולם. אם בעבר היתה מתראיינת במשורה, כיום היא מגיחה לכל אולפן טלוויזיה באמריקה, בכל שעה של היום. מסיבות העיתונאים שאליהן היא מגיעה, ויושבת כאחד האדם בשולחן ארוך לצד שאר המפיקים והשחקנים, יוצרות סביבה עניין רב, והיא מנצלת את הבמה על מנת לקדם את האג'נדות החברתיות שלה.
בבכורה העולמית של "סלמה" במכון האמריקני לקולנוע בלוס אנג'לס הודתה ווינפרי לשחקן דיוויד אוילאו, "שהביא אותי להפקה הזאת. הפכנו לידידים קרובים כשצילמנו את 'המשרת', והוא סיפר לי שהתסריט ל'סלמה' מתגלגל כבר שבע שנים, והראה לי קטע וידאו של האודישן שלו לתפקיד. כשצפיתי אמרתי לעצמי שאני רואה בו את מרטין לותר קינג. זה לא לגמרי שם, אבל בדרך. ורציתי לעשות כל שביכולתי כדי לעזור לו להשלים את הדרך הזו. לכן אמרתי 'כן' להפקת הסרט.
"יש בדיוויד משהו שמזכיר לי אותי בגילו: הוא מלא חיים, נלהב ונמרץ, ובעיקר, עושה בחירות שמשקפות את האנושיות שלו. הוא גם מאוד מוכשר וצנוע".
גם אוילאו שופע מחמאות לאופרה. "היא אישה קסומה, הסרט הזה לא היה קיים בלעדיה", הוא אומר. "זה סרט שנתקל בהרבה קשיי הפקה. כשהצטלמתי עם אופרה לסרט 'המשרת', סיפרתי לה על התסריט, ואמרתי לה שהחלום שלי הוא לשחק את מרטין לותר קינג. אפילו הראיתי לה את האודישן שלי. היא אמרה לי: 'אני יכולה לדמיין אותך בתפקיד הזה, ואשמח לעזור לך שזה יקרה'. כשהפרויקט נתקע התקשרתי אליה ואמרתי לה: זה הזמן לעזרה שלך. היא פשוט קפצה לתפקיד המפיקה בלי היסוס. היא אישה של מילה. כשהיא הצטרפה כבר היה יותר קל, ובעקבותיה באו אולפני פרמונט".
דרך אוילאו פגשה ווינפרי את אווה דורבניי, הבמאית. "מייד אחרי הפגישה חיפשתי עליה בגוגל, וידעתי שנועדנו להיות חברות, ולא משנה מה יקרה עם הסרט. שלחתי לה אי־מייל: 'אנחנו עומדות להיות חברות, אז אנא שלחי לי את מספר הטלפון שלך'.
"היא זו שגרמה לי להופיע בסרט, ולא רק להפיק. במהלך העבודה היא אמרה לי: 'את לא חושבת שזה היה מאוד משמעותי עבור אנני לי קופר, שדווקא את תגלמי אותה?' רק אז הסכמתי להשתתף בסרט.
"אווה היתה קשובה לכל אחד ממאות הניצבים ואנשי הצוות שהיו על הסט. היו 40 מעלות חום וכל הניצבים לבשו בגדי צמר, אבל צילמנו את חציית הגשר פעם אחר פעם, והאנשים עשו את זה קודם כל כי זה הרגיש להם להיות חלק ממשהו אדיר. רבים מהם התגוררו במקום או הכירו אנשים שצעדו באותו היום. אווה עזרה לכולם להתחבר לערך המשמעותי של הרגע שצילמנו. צפיתי בה מהצד כשהיא ניגשה לכל ניצב ושאלה אותו אם הוא בסדר, ואם הוא צריך בקבוק מים".
במסיבת עיתונאים בניו יורק סיפרה ווינפרי מה חיבר אותה כל כך לדמות של אנני לי קופר. "הסצנות עם אנני לי באמת קרו במציאות. יש תמונה מפורסמת, שבה שני סגני השריף מצמידים אותה בכוח אל הארץ. הסכמתי לעשות את זה, למען כל גבר ואישה בהיסטוריה, שהלכו במסלול של אנני לי קופר ונענו בשלילה בכל פעם מחדש כשביקשו להירשם כבוחר במדינה שבה הם חיו. כשאתה חושב מה מביא אדם להתקומם ולהתעקש שגם לו מגיע - עבורי להופיע במשך כמה דקות בסרט זו מחווה לאנשים האלה.
"אני יודעת מי אני ומאיפה הגעתי, והאומץ היומיומי של כל אותם אנני לי קופר של העולם, ששמותיהם לא הונצחו בדפי ההיסטוריה כמו ד"ר קינג ושותפיו, הוא ערך עליון. כשאתה מבין את ההיסטוריה, אתה מבין את עצמך".
זו הסיבה שכל הסרטים שבהם השתתפת עד היום הם סרטים היסטוריים?
"למשוררת מיה אנג'לו יש שיר שנקרא 'עבור הסבתות שלנו', שבו היא אומרת: 'אני באה אחת, אבל ניצבת בשם עשרת אלפים'. ישבתי בחיי בעשרות פגישות עסקיות, שבהן הייתי האישה היחידה והאדם השחור היחיד ברדיוס של 80 ק"מ, אבל נכנסתי לכל חדר ישיבות בהתאם למשפט הזה מהשיר. עצם הידיעה שאני מייצגת עשרת אלפים איש שעומדים מאחוריי ומצדדיי גרמה לי להיות בטוחה שאני יכולה לעשות הכל וללכת בכל דרך שארצה.
"אני מאמינה שחלק נכבד מהנתיב שאליו נשלחתי בעולם הזה הוא כדי לרומם את רוחם של אנשים. ברגע שזיהיתי את מקומי להאיר את החזון שהביאו אווה הבמאית ודיוויד, ידעתי שעלי לעשות כל שביכולתי כדי להשיג את מלוא תשומת הלב. לכן כל זה קרה. לא משנה מהו צבע עורנו, כולנו צריכים לחיות יחד בבריכה האנושית הזאת, והתקווה שלי היא שאנשים יצפו בסרט וייווכחו לדעת מה אירע על אותו גשר".
ווינפרי מספרת שבשנים האחרונות קיבלה הצעות קולנועיות רבות, "בעיקר לתפקידים של נשים שכבר ראו את כל צרות העולם ונשאו הכל על כתפיהן. אבל אני כבר בת 60, אני בשלב בחיים שבו אני רוצה לעשות רק מה שבאמת קרוב לליבי. המטרה שלי היתה תמיד לשאוף להיות באופן שלם מי שאתה באמת, לקבל החלטות שיספקו אותך באופן מוחלט ושיקדמו אותך רוחנית בכל הנוגע לתפקיד שלך בעולם. החוכמה היא לדעת כיצד להעביר את המסר הלאה, וזה מה שאני עושה כיום, מתמקדת באמירה המדויקת שאני רוצה לשלוח החוצה. העבודה מדברת עלי, והאמנות מגדירה אותי.
"אני רוצה לעשות סרטים נוספים, אבל סרטים שיוסיפו אור לעולם. אני יודעת מה לא אעשה בקולנוע: לא אהיה דמות שרוצחת אנשים. אני לא רוצה להיאחז באלימות כלפי דמות אחרת. וזה מבטל הרבה אופציות שנמצאות שם. אין לי בעיה עם מי שכן עושה תפקידים כאלו, אבל עבורי החיים הם מבוססי אנרגיה, אני חיה אותם באמצעות שירות וכוונה. מרטין לותר קינג אמר: 'לא כל אחד יכול להיות מפורסם, אבל כל אחד יכול להיות גדול, כי גדולה מוגדרת על ידי נתינה'. אני נעזרת באמנות שלי לטובת הנתינה עבור האנושות, וכשאני מוצאת דבר שמחבר אותי לזה - אותו אבחר לעשות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו