בחודש דצמבר האחרון האווירה עדיין היתה שונה. אחרי שפרופ' אמיר ברנע גיבש טיוטה להסדר חוב שהציע תספורת של עשרות אחוזים לבעלי האג"ח, אבל כלל הבטחות להזרמות כספים מהותיים מצד בעל הבית יצחק תשובה, היתה עוד תקווה שלא ניקבר כולנו בבושה גדולה. "אני מוכן להגדיל את סכומי השתתפותי במסגרת ההסדר שיגובש ולהזרים לחברה סכומים נוספים", הבטיח אז תשובה. זאת כאמור כחלק מאותו הסדר שהחל להתגבש בחברה. מאז פרצה מלחמת עולם בין נציגויות סדרות האג"ח של החברה. המריבות שלהן בבית המשפט רק מפרקות את החברה, תרתי משמע, ועלולות להותיר לציבור גרגירים מתשלום החובות. דלק נדל"ן מעריכה שאם חלילה החברה תפורק - 9% בלבד ישולמו למחזיקי איגרות החוב. וכעת התפוגגו האמירות היפות ופתאום החברה של תשובה "לא מתנגדת לפירוק". אבל יצחק תשובה, במקום להתנהג כמבוגר האחראי בסיפור הזה, עומד מהצד ומסתכל על העגלה המידרדרת במדרון שנקראת דלק נדל"ן. במקום להציע עזרה הוא מתרשם מהמהירות. אם תתפרק החברה, הוא יודע היטב, הוא לא יצטרך לשלם דבר לאלה שהיו עליה והתרסקו. כך יתאיידו להם מיליארדי שקלים מכספי הציבור שניתנו לדלק נדל"ן. זה נורא שאי אפשר לדרוש מתשובה לשלם. אבל יש להודות שלסקנדל הזה אחראים אותם גופים מוסדיים שזרקו על דלק נדל"ן את הכסף. אחר כך החברה השתמשה בו במינופים מסוכנים והמוסדיים רק המשיכו להאביס את קופתה במאות מיליוני שקלים מהפנסיה של הציבור. חלק מהזעם צריך להיות מופנה אליהם. כל אלה יכולים היו להיחשב לפרק צורב בעברו של הציבור, אלמלא תשובה לא היה רץ לגייס עוד ועוד כספים מהפנסיה. כן, עולם כמנהגו נוהג, ובכובע האחר שלו - קבוצת דלק, הוא ממשיך לשמש בתור לווה מכובד. זהו הקלקול הגדול שיש לתקן. רצוי מייד לשוב ולבחון מחדש את חוק ה"קלון הכלכלי", שירד בינתיים מסדר היום. מי שמתנהג בצורה כל כך פרחחית כלפי הכסף שלווה מהציבור, לא יוכל לחזור לגייס עוד כספים לחברות אחרות שבשליטתו.
