פיצויים מהשמיים

השעה היתה שתי דקות אחרי שבע בערב ביום רביעי, 21 בדצמבר 1988, והג'מבו הלבן־כחול של חברת "פאן אם" שזכה לשם Clipper Made Of The Seas (קליפר בתולת הימים), שייט בביטחון בגובה של 31 אלף רגל ובמהירות נוחה של קצת יותר מ־800 קילומטר לשעה. קפטן ג'יימס ברוס מקרוארי, הקברניט המנוסה של טיסה 103 מפרנקפורט לדטרויט (עם שתי עצירות ביניים, בלונדון ובניו יורק), ניווט ביד אמונה את המטוס וחצה, כמתוכנן, את החוף של מפרץ סלואווי פירת', שבין אנגליה לסקוטלנד, 38 דקות אחרי שהמריא מלונדון בדרכו לעבר האוקיינוס האטלנטי.

50 שניות אחר כך התפוצץ המטוס באוויר. 

צדק יקר. הריסות אסון לוקרבי  //  צילום: יוסי זליגר

שברי הבואינג 747 התפזרו ברדיוס של כמעט שני קילומטרים. חלקים גדולים של המטוס נפלו בתוך עיירה סקוטית בשם לוקרבי, וגבו את חייהם של 11 תושבים. מכל 243 נוסעי המטוס ו־16 אנשי הצוות לא נותר איש בחיים. עד לפיגוע במגדלי התאומים בניו יורק ב־11 בספטמבר 2001 זה היה מעשה הטרור בעל הפרופיל הגבוה ביותר בעולם. 

בחקירה שנוהלה במשך שנים באנגליה ובארה"ב נמצא כי לוב של מועמר קדאפי עומדת מאחורי הפיגוע, ככל הנראה כנקמה על התקיפות האמריקניות נגדה והטבעת כמה מאוניותיה שנים אחדות קודם לכן. הפיגוע בוצע באמצעות מזוודת נפץ שהוטסה ממלטה והועלתה למטוס בעת חניית הביניים בלונדון. הפרט הזה חשוב מאוד, משום שבעזרתו הוכיח עורך הדין ג'יימס (ג'ים) קרינדלר כי "פאן אם" התרשלה באופן זדוני באבטחת נוסעיה: היא היתה אמורה לשקף גם את המטען שעלה למטוס בחניית הביניים, אך לא עשתה זאת מטעמי תקציב. היא שילמה על זה ביוקר: 550 מיליון דולר ליתר דיוק.  

ג'יימס קרינדלר ביקר לאחרונה בישראל כאורח המרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן והשתתף בסידרת הרצאות בשם "עריכת דין גלובלית". הוא נחשב לעורך הדין המוביל בעולם בתחום ייצוג קורבנות טרור ואסונות תעופה, ושימש כבא כוחן של משפחות הקורבנות בתאונות אוויריות מפורסמות, כגון טיסת איג'יפט אייר 990, שהטייס שלה התאבד וגרר עימו את כל נוסעי הטיסה אל הים (1990), טיסת סוויסאייר 111 שהתרסקה מול חופי קנדה (1998), מטוס TWA בטיסה 800, שהתפוצץ בשל ניצוץ חשמלי שהצית את אדי הדלק במיכליו, ועוד.

בראיון ל"ישראל השבוע", הוא מספר ששבועיים לפני הפיגוע בלוקרבי התקבלו התרעות ספציפיות על כוונה לפגוע בטיסת "פאן אם" מפרנקפורט לארה"ב. "התרעה אחת הגיעה מהלסינקי והתרעה נוספת הגיעה זמן קצר אחר כך מאש"ף", הוא משחזר, "לתדהמתנו, התברר לנו שמפעיל מכונת השיקוף בלונדון אפילו לא היה מודע לכך שהיו התרעות".

אלא שהסיפור של הטיסה המפורסמת ההיא לא הסתיים כאן: בעקבות תיקון בחוק האמריקני, התארגנו משפחות הקורבנות ובשנת 2000 תבעו את ממשלת לוב. קרינדלר נתבקש לרכז את המו"מ עם הלובים. "זו היתה הפעם הראשונה - והיחידה עד כה - שעורך דין פרטי הוסמך לייצג את ארה"ב בדיון מול ממשלה זרה", משחזר קרינדלר. "במהלך המו"מ ביקרתי בלוב ארבע פעמים, ובלונדון פגשתי את בנו של קדאפי, סייף. המו"מ לא היה פשוט משום שהם נדרשו גם להכיר באחריותם לפיגוע".

לשאלה מדוע לוב הסכימה לנהל מו"מ, הוא משיב: "באותה תקופה הוטלו על לוב סנקציות - הן מצד האו"ם והן מצד ארה"ב. האנשים שאיתם נפגשתי היו אנשים נבונים מאוד, והם הבינו שאם הם רוצים בשגשוגה של לוב - הם צריכים להסיר מעליהם את הסנקציות. בסופו של דבר נקבע מנגנון פיצוי, שבמסגרתו לוב הודתה באחריותה והסכימה לשלם פיצויים בסך כולל של 2.7 מיליארד דולר בשלושה תשלומים: תשלום ראשון כשיוסרו הסנקציות של האו"ם, תשלום שני כשיוסרו הסנקציות האמריקניות ותשלום שלישי כשלוב תימחק מרשימת המדינות התומכות בטרור. ואכן, כך היה".

הפסיכולוגיה של המו"מ

שכר הטרחה שגבה משרדו של קרינדלר עבור ההתדיינות עם לוב, נכנס גם הוא להיסטוריה: ככל הידוע, הוא גבה מיליון דולר מכל אחת מ־128 המשפחות שייצג (כל משפחה קיבלה 10 מיליון דולר בהסדר), ובסופו של דבר שכרו נאמד בכ־300 מיליון דולר. אז קרינדלר הגן בעוז על שכרו: "במשך שבע שנים הקדיש המשרד צוות שלם של עורכי דין, שטיפלו ללא לאות בתיק", צוטט. "אני חושב שסיפקנו למשפחות תמורה טובה לשכרנו".

קרינדלר מתגאה בכך שאת הענף הספציפי של תביעות באסונות תעופתיים ייסד אביו בשנת 1952. זה 13 שנים משמש ג'יימס קרינדלר יו"ר הוועדה המטפלת בפיצויים של משפחות הקורבנות במגדלי התאומים. סכום הפיצוי המבוקש במקרה הזה עולה על כל דמיון: 50 מיליארד דולר מערב הסעודית. "הסכום מורכב מ־10 מיליון לכל הרוג, 3 מיליון לכל פצוע ו־7 מיליארד בגין נזקים. אם אתה תוהה מה המניע שלהם לשלם - זה פשוט מאוד, כי הסדר מחוץ לכותלי בית המשפט יהיה הרבה יותר זול עבורם מפסיקה בבית המשפט. זה הדבר החכם לעשות מבחינתם.

"כיום היחסים בין ארה"ב לסעודיה טובים, אבל תאר לעצמך שבעמודים הראשונים בעולם יכתבו שסעודיה תמכה באל־קאעידה".

אתה מעורב גם באירועים האחרונים של חברת התעופה המאלזית, היעלמה של טיסה 370 והפלתה של טיסה 17 מעל אוקראינה?

"עדיין לא. את טיסה 370 לא מצאו - ולא ידוע מה גרם להיעלמה, ולכן קשה לתבוע. במקרה של טיסה 17 - לרוסיה יש חסינות. אבל אם נסיים את ההתדיינות עם הסעודים בעניין מגדלי התאומים, נוכל לבוא לפוטין ולהגיד לו: 'אם אתה רוצה להסיר את הסנקציות מעל רוסיה - תצטרך להכיר באחריות להפלת המטוס ולפצות את המשפחות'".  

לדעתך, התביעות שאתה מנהל מול חברות התעופה תורמות להגברת הבטיחות בטיסות?

"תחום התעופה היום בטוח הרבה יותר משהיה לפני 20 שנה. הצוותים מאומנים יותר - המקרה של טיסת קונטיננטל שהתרסקה בבאפלו (הקברניט נכשל חמש פעמים בבחינות המעבר למטוס מתקדם יותר, והקצינה הראשונה טסה כל הלילה במטוס מטען; א"ל) - לא יחזור. אני חושב שתרמנו לעניין הזה". 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו