יבוא על הברכה בנימין נתניהו, שסתם אמש את הגולל על הצעת החוק האנטי-דמוקרטית והמבישה והמזיקה של שר משפטים ושל כמה ח"כים שאינם מכירים במגבלות הכוח של השלטון ועמדו להמיט על ישראל חרפה בכל זירה בינלאומית. ועימו מורדי הליכוד חניכי הליברליזם של זאב ז'בוטינסקי ואסכולת עליונות שלטון החוק של מנחם בגין - מיכאל איתן ובני בגין ולימור לבנת ודן מרידור וגדעון סער וראובן ריבלין; ובקואליציה אהוד ברק ושרי סיעת העצמאות; וכן, גם דוד (דודו) רותם מישראל ביתנו, שהסתלק באמצע השבוע מלשבת בראש ועדת החוקה, שמתוך נאמנות ליעקב נאמן הצביעה בעד החוק עם הקלון; ובאופוזיציה יוחנן פלסנר מקדימה שעשה מעשה וגייס קולות ללא הבדל סיעתי והשקפת עולם, ונעזר בציפי לבני ויחד עם אחרים בלם את רעיון העוועים שהכנסת תתערב במערכת בחירות של איגוד מקצועי כדי להשיג רוב פוטיני בוועדה לבחירת שופטים, לנוחותם של השר נאמן וגלעד ארדן ואורי אריאל. שלשום פגשתי במשכן הכנסת ביו"ר הקואליציה זאב אלקין והעליתי בפניו זיכרונות: בתחילת 2006 השתעשעו תומכיו של ממלא מקום ראש הממשלה אהוד אולמרט בתרגיל לסכל את בחירת דורית ביניש לנשיאת בית המשפט העליון. היה רצף של שיחות, והאפשרויות נדונו כמו רוכסן, הלוך וחזור. בכמה מהן אמרתי להם כי תפרוץ מלחמת עולם מילולית, וכי בני האור (אז טרם עשיתי שימוש במונח זה) יגייסו לצידה של ביניש את הטענה כי השוביניזם הגברי התעורר כאשר בפעם ראשונה אישה היא המועמדת. מהדורה מוקדמת של הדרת נשים. עד שהחכם בחבורת אולמרט אמר כי איחרו את הרכבת וכדאי לרדת מהרעיון. "אני מבין מה אתה מספר לי", הגיב אלקין, שהוא חד כתער. בוודאי שהבין. אילו אושר החוק, היתה קמה מהומה בעולם כולו, שישראל עשתה מעשה כה אנטי-דמוקרטי רק מפני שלראשונה נבחר לוועדה למינוי שופטים פרקליט ערבי, חאלד זועבי, והממסד הציוני רוצה להדיחו. אמש נחסך הביזיון מהמדינה היהודית והדמוקרטית. אבל גם ברגע של ניצחון האור - שלקידומו מילאו מעט כלי תקשורת תפקיד חשוב מאין כמותו - מוצע לנתניהו להרהר בינו לבין עצמו, ולאחר מכן עם יועציו, איזה נזק גורם לממשלה ולמדינה כולה השר יאנקעלע, כפי שהוא מכנה בחיבה את נאמן. נזק רב, אם מביאים בחשבון כי גם לליבי מתגנב לעיתים געגוע לישירותו וליושרתו של פרופ' דניאל פרידמן - האיש שלמרות התוכן המסוכן של עמדותיו תוכו כברו, ולמה שאומר הוא גם מתכוון.
X
