חידה: אם הנופים צרפתיים, הסגנון צרפתי והאופנה צרפתית, באיזו שפה ידברו בדרמת המשטרה "ג'ו"? התשובה היא, כמובן, אנגלית. הבלש ג'ו סיינט קלייר עומד במרכז הדרמה האמריקנית, המתרחשת משום מה בצרפת. את סיינט קלייר, שאותו מגלם השחקן ז'אן רנו (הי! צרפתי!), מקיפות דמויות שנלקחו מהמדריך לתסריטאות: השוטר הצעיר והנאיבי, הפתולוגית הפלרטטנית, הבוסית הקשוחה והבת האובדת - כי בלי יחסים עכורים במשפחה זה פשוט לא יעבוד. זה לא עובד גם כך. רגע, יש עוד: הבלש המתבודד והגאון מתגלה גם כמכור להרס עצמי. אלכוהול, כדורים, כאלו. או לה לה, כמה מקורי.
מהסצנות הראשונות התקיפה אותי תחושת ד'זה וו חריפה. הקורבן התורן התגלה, חקירה יצאה לדרך, עוברת בכל התחנות הצפויות (ע"ע: יריב מקצועי, קולגה, בן חסות, מאהבת, הבעל של המאהבת, הבן העצבני של המאהבת) עד לפענוח המופלא של משטרת פאריס. "ג'ו" - קופרודוקציה אירופית למהדרין, המושתת על יסודות "חוק וסדר" וחולקת עימה בורא (רנה בלסר) - נראית כמו שעתוק של מוסד אמריקני, שלקח את הטיסה הלא נכונה. כל מה שמייחד את אירופה מיטשטש כאן, ו"ג'ו" מצטיירת כשיבוט חיוור וחולני של דרמת משטרה, כמוהו כבר נראו עשרות.
דמות הבלש היא אייקון אמריקני, אך רנו המועטר לא מביא אליו דבר חדש. "חבל שאתה לא מוצא סיבה להישאר בחיים", מטיחה בו הבוסית (אישה, זו חייבת להיות אישה), וסיינט קלייר מהמהם משהו כללי על ייאוש. התפאורה של פאריס, המושלמת בערים, לא עוזרת לדרמה להתרומם. להפך, היא מדגישה את הפער בין מה שהיה יכול לקרות בעיר האורות ובין המוצר הקיים. הלעג כלפי הבלגים, שותפים בחקירה הראשונה, תפור באופן גס ורשלני. הבלגים משורטטים כדמויות קרטון, רחוקים כל כך מהבלשים האירופאים המורכבים שכיכבו ב"הגשר". גם היחסים הרקובים במשפחה של סיינט קלייר, קו העלילה המעניין־יחסית בבכורה, נראים כמו קופי־פייסט מדרמות אחרות. הוא אב אוהב שלא יודע כיצד לתקשר עם בתו הבוגרת, היא אישה נאה ומתוסבכת הזקוקה לאב בחייה - ואנחנו יודעים שמה שהחל בחרדת נטישה ייגמר בבכי, בפורקן ובאיחוד מלבב.
רנו מגלם זאב בודד הפותר תעלומות באופן אינטליגנטי ומבריק, אבל אין שום ניצוץ אינטליגנטי או מבריק ב"ג'ו". התעלומה האמיתית היא איך דרמה כזו הגיעה בכלל לשידור, ואת מי צריך לחסל כדי להיפטר ממנה.
רוצים לקבל עדכוני חדשות שוטפים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
תוכנית ברירת מחדל
יצאת צדיק, ערוץ 2, 21:00
אחרי שתפס מוסכניקים וטכנאי מזגנים על חם, התפנה חיים הכט לאנשי המחשבים. עבור התוכנית אמש הוא שכר "מחשבולוג" (לא המצאתי, ציטטתי) שיצר תקלות מינוריות במחשבים ביתיים. לאחר מכן התיישב הכט בקונטרול החביב עליו והביט בעכברי מעבדה נופלים בתקלות כבל ורשת. הציד שעורך הכט מניפולטיבי ומעורר בו בזמן כעס ודחייה. כשהוא נוגע במקומות רגישים לכולנו - הרכב, המחשב - אי אפשר להימנע מהמחשבה שתחמנים עם בייבי פייס יכולים לעבוד גם עלינו. הכט רוצה שנחשוש, הוא מעודד היסטריה ומלבה אותה ("השחיל לנו הבחור חלק שלא היינו צריכים"). תקוותו למצוא רק צדיקים נשמעת מופרכת, ולא רק משום שהיא תבטל את הצורך בתוכניתו. כמו אנשי טלוויזיה אחרים, גם הכט רוצה לעצב את פני החברה, לתקן חומרה מקולקלת בת 66, להשפיע. אם כולם יימצאו צדיקים, להיכן ייקח הכט את מצלמותיו, הגיגיו והמדליות?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו