ברזומה של יובל יבנה, מוסיקאי ירושלמי, רשומים כבר שלושה קובצי סיפורים קצרים, שיצאו לאור בהוצאות מוכרות ואף זכו בפרסים. אך כשחיפש בית לספרו הרביעי במספר, יצירה אקספרימנטלית מקודמותיה, הבין כי הספר יוכל לראות אור רק בהוצאה עצמית.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
יובל ליבליך, אף הוא מוסיקאי, חבר ילדות של יבנה וכיום תושב תל אביב, התגורר בניו יורק כעשר שנים. "האינטרנט עוד לא פרץ לתודעה אז, והוא היה נוהג לשלוח לי מכתבים, שהפכו ספרותיים ופיוטיים יותר בכל פעם", צוחק יבנה. "אמרתי לו: 'שמע, זו ספרות טובה, כדאי שעוד אנשים יקראו אותה'". עד כה כתב ליבליך חמישה רומנים; אחד מהם, המתרחש לאורך רחוב אלנבי, הוא מעוניין לפרסם כעת.
שני היובלים החליטו לאחד כוחות ולהקים מיזם "הדסטארט" (מימון המונים באמצעות הרשת), שבמסגרתו יתאפשר להם לגייס מימון ולהוציא לאור את "דגנרטור" מאת ליבליך ואת "שיר של יום" מאת יבנה. לשם כך הקימו השניים את הוצאת הספרים "כהל". אלא שבניגוד למיזמי הדסטארט אחרים בתחום הספרות, המבקשים את עזרת הציבור נקודתית, החזון של "כהל" רחב ורחוק בהרבה.
"כרגע אנחנו מבקשים את התמיכה בהוצאת שני הספרים לפועל", מסביר יבנה, "אבל החזון שלנו לא מסתכם בהוצאת הספרים שלנו בלבד, או בכך שכותבים אחרים ישלחו לנו כתבי יד. הרעיון שלנו הוא להפוך את 'כהל' למעין קולקטיב, פלטפורמה תרבותית שבה יפעלו אמנים שונים - מוסיקאים, ציירים, משוררים, במאי תיאטרון, ומה לא - ולמכור לקהל שלנו מינוי שנתי, ממש כפי שיש כיום מינויים לפילהרמונית או לספריה החדשה. אלא שהמינוי של 'כהל' יציע לקהל שלנו ספר, דיסק, הצגה או מופע מחול, בהתאם לתוצרים שלנו באותה שנה, ויאפשר להם חשיפה לאמנות איכותית ומגוונת, כזו שלא מצליחה להיכנס לזרם המרכזי".
"אמנות שלא מצליחה להיכנס לזרם המרכזי" היא מושג חוזר בשיחה עם יבנה. לעיתים הוא מתפרש כתו איכות, לעיתים כמקור למפח נפש; קרוב לוודאי שהוא שניהם.
"דגש על הגימור"
דוגמה מצוינת שהשניים מעלים בשיחה עימם היא הצייר הוותיק מיכאל קובנר, חבר קרוב והוגה רעיון הקולקטיב, שעל אף היותו אמן מוכר ומוערך, פועל לאורך השנים במקביל לזרם המרכזי של האמנות הפלסטית. "כשהבון טון היה לצייר מופשט ופיגורטיבי, מיכאל קובנר צייר ריאליסטי", מדגים יבנה. "הוא הולך בדרך שלו בעקשנות ואמנם כיום העבודות שלו זוכות בהכרה רבה יותר, אבל הוא אף פעם לא נכנס לזרם המרכזי, אף פעם לא נחשב לאחד מהחבר'ה".
דוגמה נוספת להרכב שעשוי להיכנס במסגרת הפלטפורמה של "כהל" היא להקת "כריכה רכה", הרכב המתמקד בעיקר בשירי משוררים, ושכעת עובד על אלבום שיוקדש כולו לשירי המשורר אלי אליהו. "אין לנו מניפסט אמנותי נוקשה, אבל אנחנו כן מחפשים ניחוח תרבותי מסוים, תוצרים אמנותיים שאנחנו רואים אותם כאיכותיים, משמעותיים, אבל שיש להם פחות סיכוי להתקבל למיינסטרים כי הם לא הולכים בדרך הרגילה", אומר יבנה. "עם זאת, דווקא מכיוון שאנחנו עצמאיים, אנחנו צריכים להיות מחויבים לתוצרים באיכות גבוהה, כולל הגימור, ההגשה, השיווק. זה המבחן שלנו".
לאו דווקא יוצרים בתחילת דרכם?
"לחלוטין לא. יש לנו רצון ללכת עם אנשים שנמצאים במקום דומה לשלנו, שמתקשים להגיע למקומות מרכזיים, מה שאגב נהיה קשה יותר ויותר: ככל ששוק הספרים בקשיים, כך יש לעורכים פחות יד חופשית להוציא ספרים הרפתקניים יותר. היו לי שיחות מעניינות עם עורכים בהוצאות נחשבות, שהביעו הערכה רבה לספר הנוכחי, אבל כתבו שבשורה התחתונה זה לא משהו שהקוראים שלהם כרגע יכולים לבלוע. אני חושב שהשיקול הזה, שהספרים יהיו נגישים יותר, הולך וגובר".
נכון לעכשיו, מיזם ההדסטארט של "כהל" גייס כ־90 אחוזים מהסכום הדרוש. "רוב האנשים שתרמו הם מן הסתם מהמעגלים הקרובים, אבל שמחנו לראות שהצטרפו גם אנשים שאנחנו לא מכירים, שהרעיון קסם להם", אומר יבנה. "המשימה שלנו בהמשך תהיה לפרוץ לקהל רחב יותר, שיאפשר לפרויקט לקרום עור וגידים".
למה "כהל"?
"'כהל' הוא שיר שכתב אריה זקס, משורר שאהוב עלינו מאוד ולא מוכר מספיק. אבל 'כהל' כשלעצמו מעלה בדמיון מהות עוקצנית, די מחוספסת ומחוברת לחיים, אמנות שלא יושבת במגדלי שן. יש לה יומרה אבל גם הומור עצמי ופרופורציות. טוב לנו לחיות בין שני הקצוות האלה - אנרגיית נעורים וסוג של פיכחון. לשנינו מלאו 50, וזה לא מקרה שדווקא עכשיו אנחנו רוצים לעשות צעד אחד קדימה, לעשות דברים אחרת".
• • •
הוענקו פרסי היצירה בתחום הציונות
טקס הענקת פרס שרת התרבות והספורט ליצירה בתחום הציונות התקיים אתמול במרכז ענב לתרבות. הפרסים, על סך 300 אלף שקל, התחלקו בין בין שישה תחומי יצירה: ספרות, תיאטרון, קולנוע, מוסיקה, אמנות פלסטית ומחול. הזוכים: יהודית קציר ושפרה הורן (ספרות); יבגני אריה, יהושע סובול וישראל (סשה) דמידוב (תיאטרון); איציק לקנר ונפתלי גליקסברג (קולנוע); בטי אוליברו ואורי לשמן (מוסיקה); ישראל רבינוביץ' (אמנות פלסטית); ותמיר גינץ (מחול). בראש ועד הנאמנים של הפרס עמד היוצר והשחקן חיים טופול. בשם מקבלי הפרס נשאה דברים הסופרת יהודית קציר (בצילום). שרת התרבות והספורט, לימור לבנת, אמרה כי הירהרה אם לקיים את הטקס לנוכח הפיגוע הקשה בירושלים, אך לבסוף החליטה, כי "לא רק שאין לבטלו, אלא שחובה לקיימו, שהרי הציונות ומה שהיא מייצגת עומדים בניגוד מוחלט לדרכו של הטרור" מאיה כהן
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
