אנטישמיות: סכנה ברורה ומיידית

אנטישמיות היא חומר סקסי. עובדה, כולם מתעסקים איתה. עכשיו, בסיבוב השני של הסידרה התיעודית ששודרה בעבר בערוץ 2, הרלוונטיות שלה אפילו גדולה מתמיד. היוצר נפתלי גליקסברג דילג בין מעוזי אנטישמיות בתחילת שנות האלפיים. הוא ביקר בגרמניה, קפץ לצרפת, המריא לארה"ב, טעם מכל מה שיש לאנטישמים להציע. ההיצע מרתיח, מטריד, ובפרספקטיבה של כמעט עשור אחרי - גם נבואי. "אתה צועק ולא שומעים אותך", תיאר סוציולוג וסופר יהודי־צרפתי את תחושותיו. מעניין לבדוק מה חש אותו סוציולוג היום, אחרי צוק איתן וגלי האנטישמיות שהביא עימו המבצע.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

בפרק השני מתוך ארבעה של הסידרה בילה גליקסברג בצרפת. פאריס יפהפייה כתמיד ומצטלמת נפלא, אך הקולות שעלו ממנה כבר ב־2005 היו איומים. הבמאי התלווה לסיפורים "בנאליים", לכאורה. החל בסיפורו של הילד שהותקף בביה"ס וכונה "יהודי מלוכלך", דרך סיפור צלבי קרס שמישהו צריך לנקות ולהדחיק, וכלה בבידור עממי, שהתגלה כסטנד־אפ אנטישמי ("הציוני הוא מעצבן. ממש מעצבן"). גליקסברג, פרובוקטור לא קטן בעצמו, מתח את הגבולות. הוא לא קיבל שום אמירה כפשוטה, בחן, חקר וניסה לרדת לשורש השנאה. הוא לא חזר עם תשובה אקדמית, אלא עם סידרת אזהרה, הנושאת מסר כפול. ראשית, האנטישמיות הטהורה, שבקעה מכל ראיון שני בסידרה, הוכחה כתופעה נרחבת ומקיפה שקשה עד בלתי אפשרי להסבירה. מסר נוסף הגיע מפי קומיקאי מוסלמי־צרפתי. "אנחנו בראש הרשימה בנוגע לאיידס, באבטלה, בבתי הכלא", אמר למצלמה, ועמיתו היהודי הסכים איתו. המוסלמים במצוקה. האם זה יתפוצץ מתישהו? זו לא שאלה של האם, אלא של מתי. והנה, 2014 ותכירו - דאעש. מש"ל.

•   •   •

וושינגטון לא עונה

ביל מאהר: ספיישל סטנד־אפ, yes VOD, חינם

כשהחיה הפוליטית ביל מאהר עולה לבמה באולם ורנר בוושינגטון, קשה לומר שהקהל יוצא מגדרו. הוא עומד ומוחא כפיים, אבל ככה מתנהג קהל אמריקני מאז בריאת העולם. מאהר, קומיקאי, מנחה טלוויזיה, שחקן וסאטיריקן ליברלי, משדר זחיחות ההולמת קומיקאים עילאיים ומתנשאים. על זה אפשר לסלוח לו אבל חמור מכך, הוא כמעט לא מצחיק. כלומר, ממש לא מצחיק. הומור הוא גם עניין של גיאוגרפיה, ורוב המופע של מאהר מוקדש להגנה על הנשיא אובאמה ולתקיפת יריביו, מה שגורר שימוש בעשרות שמות של מושלים וסנאטורים מכהנים, שלא אומרים דבר לקהל הישראלי. ועדיין, פוליטיקה היא דבר מצחיק. כלומר, אמורה להיות כשקומיקאים עושים את העבודה.

כבר בתחילת הערב היו איתותים לכך שצחוק פרוע ומשוחרר לא ייצא מכאן. השדרן קית אולברמן והיוצר מייקל מור, ששימשו פרשנים מהצד, חיממו את הקהל לקראת הגעתו של מאהר. כשהוא הגיע זה היה חייב להתחיל להצחיק. הוא הניע עם בדיחות על גזענות, התמקד בדמותו של הנשיא הנערץ והישווה בין כהונות קלינטון לאובאמה. המטרה שמאהר סימן היתה ברורה: רפובליקנים. אז שרה פיליין חטפה, מיט רומני, מייק האקבי, ימנים חובבי נשק ודונלד טראמפ. החומרים לגיטימיים, הדמויות דורשות טיפול יסודי, אבל הפאנצ'ים, אוי, הפאנצ'ים. הפנייה של מאהר לביטויים גסים הצביעה על המצוקה: בלעדיהם הקהל השבוי באולם היה נרדם, וגם הצופים בבית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו