בסוף שנת 1955 נערכה עיסקת נשק ענקית, במושגי אותם ימים, בין מצרים לבין צ'כוסלובקיה אשר שימשה רק מדינת קש בשירות הסובייטים לצורך ביצועה. המצרים קיבלו אז 150 מטוסי קרב מתקדמים (מיג 15). לישראל לא היתה תשובה מתאימה לכך, ובפרט שהמצרים קיבלו גם 50 מפציצים ארוכי טווח, 70 מטוסי תובלה, מאות טנקים ונגמ"שים. הם שילמו על הנשק, אם בכלל, מעט מאוד כסף. זו היתה אחת הסיבות שארה"ב חזרה בה מכוונתה להלוות למצרים חלק מעלות הבנייה של סכר אסואן. * * * כנגד זאת הלאים נאצר את תעלת סואץ, מה שהביא את בריטניה וצרפת להשתלט על תעלת סואץ תוך שמדינת ישראל משתלטת על חצי האי סיני. הסובייטים העבירו את המצרים סופית לצידם כאשר מימנו גם שליש ממיליארד וחצי הדולרים שנדרשו להעמיד את הסכר ולטייב את הקרקעות סביבו. מדוע אני מעלה אותה עיסקת נשק מהעבר? משום שאחרי שכמעט הגיע לניתוק היחסים עם ישראל צועד ארדואן, ראש ממשלת טורקיה, אל עבר מחוזות מסוכנים מאוד לנו. למעשה, קיימת עתה אפשרות לא בלתי הגיונית שארדואן ינסה לחזור על התרגיל הסובייטי. אנו עלולים ללמוד בעתיד כי נסיעתו הקרובה לקהיר היתה הצעד ראשון שלו בניסיון להעביר את מצרים לצידו. הוא מסוגל להציע לה עיסקה לחזור בה מהסכם השלום עם ישראל, בה בעת לשוב להיות מדינת עימות שלנו, ובתוך כך לפצות אותה על הנזק הכלכלי הצפוי לה כתוצאה מאובדן הסיוע הכלכלי והצבאי של ארה"ב. רק כדי לסבר את האוזן יש לומר כי מצבה הכלכלי של טורקיה כיום מאפשר לו לעשות כן. * * * האלוף (מיל') גיורא איילנד הסביר בשבוע שעבר כי להערכתו ישראל חייבת להתעורר מנמנום לגבי אפשרות של ביטול הסכמי השלום על ידי המצרים, ולהיערך לאפשרות שזה יקרה בתוך כמה שנים. הוא הוסיף שזה יבלע מייד מתקציב המדינה את כל הכספים שרוצים לייעד כיום לפתרון מצוקות האמת שעלו במחאה החברתית. אם יתממש התסריט של האצת התהליך המדיני המסוכן בידי ארדואן, הצורך להיערכות כזו יהפוך למיידי. ארדואן משדר בכל מעשיו נחישות לפעול להחלשתה של מדינת ישראל. אבל לא רק כלפינו הוא מפנה את איומיו - גם כלפי סוריה. מעשיו עשויים להצביע על כך שהוא חומד את מרבצי הגז שהתגלו במזרח הים התיכון. מדוע הוא זקוק לכך? כדי שמרבצי הגז יעזרו לו, לארדואן הטורקי, לממן את הקמפיין למנהיגות בלתי מעורערת של העולם המוסלמי-סוני. אם אכן כך יתפתחו הדברים, הם יהוו את הרקע להכנה למלחמת גוג ומגוג הבלתי נמנעת בעתיד בין טורקיה למעצמה המתחרה, זו המנהיגה את העולם המוסלמי-שיעי, כלומר איראן. * * * מאז שוך הקרבות של מלחמת יום הכיפורים לא עמדנו בפני איום ביטחוני כפי שמתרגש עלינו בימים אלה מצפון וממזרח. לכן על הנהגת המדינה לאתר את הסיכונים האסטרטגיים ולהיערך לתרחישים אלה, בתקווה שלא יתממשו. לצורך כך עליה לשעבד את כל היכולות הכלכליות והמדעיות של מדינת ישראל. מה שאסור להנהגה לעשות הוא להמשיך לנהוג בנושא הביטחון הלאומי והוצאות הביטחון כפי שיכולנו לעשות ב-34 השנים האחרונות. זה נכון אפילו אם פרופ' טרכטנברג יגיע למסקנות אחרות, וזה נכון אף שראש הממשלה שלנו התחייב לקבל את מסקנות ועדת טרכטנברג.
