מפקירים את הדרום

סרטו הראשון של רוג'ר מור כבמאי, "רוג'ר ואני", יצא לאקרנים בשנת 1989 ותיאר את העיירה פלינט במישיגן לאחר שחברת ג'נרל מוטורס סגרה את מפעליה במקום. המפעלים עברו למקסיקו כדי להוזיל את עלויות הייצור. מור תיאר בייאוש רב את הפיכת עיר נעוריו לעיר רפאים, מיואשת, מובטלת וחסרת עתיד. הסרט ביקר בצורה חריפה את ראיית העולם הניאו-ליברלית ואת הגלובליזציה שלא התחשבו בגורם האנושי וחיפשו רק את הרווח המהיר.

הסיפור מועתק עתה גם לישראל. חברת מכתשים אגן (המייצרת קוטלי חרקים, עשבים ופטריות), על 1,400 העובדים שלה, עומדת להימכר לכמצ'יינה, חברה ממשלתית סינית. לחברה מפעלים ברמת חובב, בבאר שבע ובאשדוד. אלפי עובדיה מפרנסים כ-4,000 משפחות ברחבי הדרום ולא ברור מה יעלה בעתידם לאחר המכירה.

מכתשים אגן מייצאת ביותר מ-2 מיליארד דולר בשנה ונחשבת לחברת הכימיקלים השנייה בגודלה בישראל. נוחי דנקנר, יו"ר אי.די.בי, רכש בזמנו את מכתשים אגן מתאגיד כור. דנקנר טוען שהמכירה בלתי נמנעת אך העובדים לא מאמינים לו. הם יודעים שבזמן שהם עבדו והביאו את המפעל להישגים טכנולוגיים, ההנהלה גזרה לעצמה דיבידנדים ורווחים ענקיים. כאמור, המציאות האמריקנית מלמדת שמפעלים שהועברו לסין לא חזרו לארה"ב וערים גדולות הפכו לערי רפאים. העובדים מרגישים שזהו העתיד המתקרב לפריפריה הדרומית עם מכירת המפעל לסינים.

הסינים מוכנים לשלם עבור כל מניה של מכתשים אגן כ-60 אחוזים יותר מערכה בבורסה. אחד המרוויחים הגדולים בעיסקה הוא המנכ"ל ארז ויגודמן שנכנס לתפקידו בתחילת השנה. ויגודמן קיבל 3.6 מיליון אופציות, 75 אחוזים מתוכן במחיר מימוש של 20.22 שקל למניה. אם העיסקה תצא לפועל, הוא יוכל לממש את האופציות ולקבל תמורתן כ-4 מיליון שקל. דנקנר מכנה את העיסקה צעד של התייעלות.

מכתשים אגן הרוויחה בארבע וחצי השנים האחרונות כ-600 מיליון דולר רווח נקי, על אף המשבר העולמי. מכירותיה הסתכמו בכ-10 מיליארד דולר, מזה 9.5 מיליארד ליצוא. מנקודת ראות כלכלית ומשקית אלו תוצאות משביעות רצון. אך הבורסה לא היתה שבעת רצון והמניה ירדה ב-45 אחוזים. ועכשיו הסינים באים ורוצים לחתוך לעצמם את הרווח.

הסינים מחזיקים בייצור זול, מטבע מווסת ומאגרי הון אדירים, אך ניתן לעמוד בהצעה שלהם. דנקנר יודע זאת, אלא שהוא משתוקק לגזור את הקופון ובו בזמן להמשיך להציג את עצמו כמיטיב עם הפריפריה. אי אפשר להחזיק את החבל משני קצותיו. עופר עיני מזכ"ל ההסתדרות התערב כדי לנהל מו"מ בין שני הצדדים. חלק מהעובדים טוענים שעיני איבד את היכולת להיות אובייקטיבי משום שאי.די.בי מעסיקה את קרוביו, אך רוב העובדים עדיין נותנים בו אמון.

האובדן של מקומות עבודה, טכנולוגיה והון לידי הסינים אינו רק מעשה כלכלי. זהו סימפטום של חוסר ראייה אסטרטגי. המנהלים שקיבלו בונוסים גדולים היו צריכים לחשוב על אפשרויות יצירתיות יותר להישרדות של מכתשים אגן בכלכלה הגלובלית. אך המנהלים דאגו אך ורק לכיסם. כרגע העתיד של החברה, עובדיה ומשפחותיהם לוט בערפל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו