אמו של סמ"ר דניאל פומרנץ: "ידעתי שזה יגיע אלינו"

עין אחת לא נשאה יבשה אתמול כאשר קולו של סמ"ר דניאל פומרנץ, בן 21, שנהרג ביום ראשון בתקרית הנגמ"ש בעזה, נשמע ברמקולים במהלך הלווייתו. בהקלטה הוא מספר לאמו היכן השאיר מכתב עבור בני המשפחה, "למקרה שהגרוע מכל יקרה". והאסון לא איחר להגיע.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

אלפי בני אדם ליוו אתמול למנוחות את דניאל, שהלווייתו התעכבה עד להכנת בית עלמין בכפר אז"ר, שם התגורר ושם גם נקבר אתמול בקבר הראשון והיחיד. בהלוויה השתתף גם מפקדו של דניאל, אוהד, שנפצע בקרב והגיע היישר מבית החולים באמבולנס. אמו של דניאל, ורדה, שימשה במשך שנים ארוכות ראש מחלקת נפגעים ואתמול ספדה לבנה: "אחרי שהשתחררתי מצה"ל כי אזלו לי כוחותיי מלנסות לתמוך במשפחות שכולות, בפצועים, בנכים ובמשפחות של שבויים ונעדרים, כל כך קשה לי, כל כך עצוב לי להודות בפניך ולספר ברבים שידעתי, כן דניאל ילד אהוב, אני כל הזמן ידעתי שיבוא יום וידפקו על דלתותינו מבשרי רעות לובשי מדים. לא שיתפתי אותך בפחד הנוראי הזה. השתדלתי לא לשתף אחרים, וככל שיכולתי ניסיתי להרחיק מעלי דאגה וסיוטים".

האם המשיכה: "למרות החשש הזה גיביתי כמיטב יכולתי את החלטותיך לנסות להתקבל ליחידות חי"ר מובחרות, שהן הכי מסוכנות. הצלחת להוציא ממני מעשים שלא עשיתי מעולם, שהתנגדתי לעשות ולא מאמינה שאי פעם אעשה. לראשונה בחיי הפעלתי פרוטקציה כדי שאתה, ילד אהוב, נבון, אוהב בני אדם, דואג לכולם, המרכז של החברה, אכפתי כזה שרק רוצה לתרום ולעשות, תגיע להיות לוחם בכיר כי לדעתך זה המקום הנכון, שם חייבים ונכון להיות".

סמ"ר פומרנץ 

אמו סיפרה על אהבתו לחייליו: "הרגשת שלחלקם יש קשיים בבית וחיפשת איתי כל דרך למצוא פתרונות. כשהתבטאתי באחת הפעמים שאי אפשר, אמרת שאין בעולם דבר כזה, הזכרת לי שאני תמיד אומרת אפשר, הכל אפשר. בשבת האחרונה בבית הפלת מחשבה לעשות טאטו ואני הגבתי שזה גועל נפש, פיכסה, טפו. בלי קשר לתגובתי המזקינה, החזרה לצבא והמבצע יצרו עובדה מוגמרת וגופך לא קועקע, אבל המשפט שבגופך רצית לחרוט היה משפט הודי שיש לו פירוש: 'אפשרי, אפשרי, הכל אפשרי'. ילד אהוב שלנו, אני נאלצת להודות שכמעט הכל אפשרי, אבל לא תמיד יש מה לעשות. עובדה, אני עומדת כאן מול קברך בבית קברות שהוקם בכפר אז"ר במיוחד בשבילך, אבל כל שנשאר לי זה לצעוק, לצרוח ולבכות".

האם סיפרה על השיחה האחרונה ביניהם ביום שישי: "הרגשתי, שלא לומר ידעתי, שגם אתה יודע ששעותיך ספורות. הקלטתי ללא ידיעתך ובלי רשות את השיחה, וכאן מעל הקבר יוכלו כולם לשמוע את קולך בפעם אחרונה". בהקלטה נשמע דניאל אומר שהציעו לחיילים לכתוב משהו "למקרה ש...", ומכוון את אמו לכך שזה נמצא בטלפון בתיקייה מסוימת. אמו שואלת אם הוא לא רוצה לספר לה מה רשם, ושניהם מסכמים ב"אלוהים ישמור שלא יקרה".

גם אביו של דניאל, אבי, ספד לו ואמר: "אני כל כך מתגעגע אליך. העובדה שאני צריך לדבר אליך ואתה בשמיים קורעת את לבי. היית לוחם קרבי ולחמת במלחמה על הגנת המולדת. בני היקר, רוצה אני שתדע שההחלטה ללכת לקרבי מילאה אותי בגאווה רבה. היית חוזר מהאימונים ומהמסעות המפרכים וחיוך על פניך. כשנשאלת על הקשיים תמיד השבת: הכל דבש, הכל עשר. כל משימה שהוטלה קיבלת בנכונות ומילאת הכי טוב".

עוד הוסיף: "הסברת לי על הנמ"ר, כלי מופלא שתפקידו להגן על הלוחמים. קיבלת מצטיין על הפעלתו. לדאבון ליבי, ביום פקודה, מסיבות לא מובנות, לא איפשרו להשתמש בכלי שכה דאגת לכשירותו והיה יכול להציל את חייך וחיי חייליך. קשה לי כל כך לעכל שהלכת. כל המשפחה - אמא, אלעד, ליאור ונמרוד - מרגישים כאב עז שאיבדנו אותך. כל כך אוהבים אותך, מתגעגעים אליך, מלך שלי".

המכתב האחרון של דניאל:

למשפחה האהובה שלי, בחיים לא חשבתי שאכתוב דבר כזה. לא יודע מה כותבים, אמרתי הכל בטלפון, מה יש לי להוסיף? אבל אולי זה משהו בשבילי, משהו לתת לכם להיאחז בו. חשוב שתדעו שאני שמח שנולדתי למשפחה הזו, שעודדתם אותי כמו שצריך, ואני שמח שהתגייסתי לגולני ועשיתי הכי טוב שלי. אם אתם קוראים את זה סימן שסיימתי את הקריירה שלי, אבל לפחות לחמתי בכבוד ואני שמח. תהיו בטוחים שאני שמח, חשוב שתדעו את זה. ולנמרוד, ליאור ואלעד האחים המושלמים שלי, אין שמח ממני שיש לי אחים כאלה, ולשני ההורים שלי שהביאוני עד הלום, לא חסר לי כלום אף פעם, הייתי עטוף בחום ואהבה למרות ה'פלצות' שלי וה'חארטות' האלה. בקיצור, אחרי כל החארטות, אוהב אתכם, אין כמוכם ואני שמח. לא משנה מה קרה, אוהב המון־המון דניאל פומרנץ, הילד הקטן שלכם. ובעזרת אדוני נחזור בשלום. 

ותגידו לחיילים שלי שאני אוהב אותם.

*   *   *

סמ"ר לי מט, בן 19 מאילת

אילת המומה וכואבת

אלפים ליוו אתמול בדרכו האחרונה את סמל ראשון לי מט מהצנחנים, שנהרג שלשום מהפעלת מטען בבית בעזה. מסע הלווייתו נערך בהר הרצל בירושלים.

לבקשת המשפחה לא התקיים טקס דתי ואחיו גל שר לו מעל הקבר הטרי. אביו מוטי הודה שוב ושוב לאלפים שהגיעו ללוות את בנו למנוחת עולמים.

ספדו לו ראש עיריית ירושלים ניר ברקת, ח"כ עפר שלח ואחד ממפקדיו מהצנחנים. רבים הזילו דמעה כשחברו ליחידה של לי, שנפצע גם הוא בתקרית בעזה, הובא במיטת בית החולים היישר למסע ההלוויה.

בקהל שליווה את לי היה אפשר לראות רבים מתושבי אילת, שיצאו כבר בשעות הצהריים באוטובוסים וחזרו עם תום ההלוויה לעיר הדרומית, ובהם חניכי שבט צופי אילת שבו היו לי ואחיו הגדולים חניכים. אמו של לי, סמדר, היתה ממקימי גדוד ההורים בשבט אילת ותרמה רבות לצופי אילת.

רונית זילברשטיין

סגן פז אליהו, בן 22 מעברון

"כל החיים שלך רק נתת ותרמת"

"היית יכול לצאת הביתה, אבל בחרת להמשיך להיות עם החיילים ועם החברים שלך בשדה הקרב. כל החיים שלך רק נתת ותרמת. היית סמל הצניעות והענווה. כולנו תקווה כי תהיה החייל האחרון שנופל". כך ספד אורי אליהו, אביו של קצין הצנחנים סגן פז אליהו ז"ל שנהרג בעזה והוא בן 22, בהלוויית בנו אתמול בבית העלמין בקיבוץ עברון.

אלה בר, חברתו של פז, ספדה לו אף היא ואמרה: "נפער לי חלל בלב. הכרנו בכיתה ט', במחנה של השומר הצעיר, ובעוד פחות מחודש היינו צריכים לחגוג שבע שנים יחד. עשינו שנת שירות יחד. עברנו את הצבא יחד. עשינו הכל ביחד, והיה ברור שנישאר יחד לנצח. אף אחד לא יידע איזה מלאך היה לי. כל מי שהכיר אותך אהב אותך. נגעת בלבבות של כולם".

"אף אחד לא יידע איזה מלאך היה לי". חברתו של פז בהלוויה, אתמול  //  צילום: הרצי שפירא

אביו של פז סיפר על בנו בתום ההלוויה ואמר: "לפני חמישה שבועות ראינו אותו בפעם האחרונה כשנחטפו הנערים. לא היה לו זמן לבוא הביתה כי הוא לקח את התפקיד במלוא הרצינות, הוא לא רצה שאף אחד יחליף אותו".

על הלחימה בעזה סיפר: "ביום שלישי פגשתי מילואימניק שהיה עם פז והוא אמר לנו שהבן שלנו היה יכול לצאת הביתה והעדיף להיות עם החברים שלו. ביום רביעי התעוררתי בתחושה לא טובה. כשראיתי אמבולנס צבאי, הבנתי שהנורא מכל קרה. במועדון של הקיבוץ מסרו לנו את הבשורה: 'הצטרפתם למשפחת השכול, הבן שלכם נהרג'". פז הותיר אחריו את הוריו אורי ורחל ואת אחיו מתן ויותם.

דניאל סיריוטי

סמ"ר שחר דאובר, בן 20 מגניגר

"השארת מורשת ארוכה ללוחמים צעירים"

על גבעה נישאת המשקיפה על עמק יזרעאל הובא אתמול למנוחות בבית העלמין בקיבוץ גניגר סמ"ר שחר דאובר ז"ל, לוחם בסיירת צנחנים בן 20 שנפל שלשום ברצועת עזה. מאות חברים, רעים לנשק וקרובי משפחה ליוו אותו בדרכו האחרונה. 

הלווייתו של שחר, אתמול  //  צילום: חגי אהרון

האב בוריס אמר קדיש בעיניים דומעות, ועל הקבר נישאו הספדים. גיא, אחיו של שחר, ספד לו בגרון חנוק: "שושקי, אין לי אח קטן יותר. איפה אוספים כוחות? כבר מיום כניסת הכוחות ידעתי שתעמוד בראש, תמיד היית ראשון לכל דבר. כמה ימים לאחר שנכנסת גם אני קיבלתי טלפון מיחידת המילואים, עלה בי חיוך קטן וקיוויתי שאוכל לשמור עליך יותר מקרוב. כבר תיכננתי איך אני מוצא את הפלוגה שלך, איך יחידת המילואים שלי מחליפה אותך כדי שתוכל לנוח, כבר תיכננתי איך אני אביא טלפון, אצלם אותנו ואעלה תמונה עם סטטוס תחת הכותרת 'אחים לנשק, תרתי משמע'. כבר מתחילת הדרך בצבא היו לנו ויכוחים בבית מי לוחם טוב יותר, היום אנחנו יודעים מי הלוחם הטוב יותר בבית הזה - אתה מלח הארץ הלוחם. השארת פה מורשת ארוכה ללוחמים צעירים עתידיים. טיפחת, אימנת, התאמצת ונשכת שפתיים כדי שכל ילד יראה אותך כאח גדול ולוחם בצבא. תמיד חייכת גם כשהיה לך קשה, גם עכשיו אתה מסתכל עלי מחייך".

על הקבר הטרי הונחו זרים ומטח של ירי לשם כבוד סיים את טקס ההלוויה. שחר הותיר אחריו את ההורים אורלי ובוריס ואת האח גיא.

דני ברנרטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו