לברון ג'יימס מתחיל מחדש

לפני ארבע שנים, כשלברון ג'יימס רצה להודיע משהו לאומה, הוא עשה את זה בצורה הכי גרנדיוזית ונוצצת שרק אפשר. אירגן לעצמו תוכנית ספיישל בערוץ ESPN, שנמשכה 75 דקות וזכתה לשם המפוצץ "ההחלטה"; חצי שעה משך את הצופים עד שהכריז: "אני לוקח את הכישרון שלי לחוף הדרומי", וחשף כי יעבור למיאמי.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

שבע עונות העביר לברון בקליבלנד קאבלירס. עם הגעתו ב־2003 הצהיר המועדון על פִּתחה של תקופה חדשה, שינה את צבע המדים ואת הלוגו. עזיבתו היהירה היתה כמו סכין בגב לקבוצה שראתה בו בן טיפוחים. את ראשי הקבוצה הוא יידע על החלטתו לעזוב דקות ספורות לפני תחילת השידור בטלוויזיה; לאחר השידור יצאו אוהדים זועמים לרחובות, צעקו קריאות בגנותו ושרפו גופיות של הקאבס עם הספרה 23 ושמו של הכוכב שברח.

עובדי מסעדה בקליבלנד תולים שלט "ברוך השב, לברון". הקאמבק של לברון אמור להזניק כלכלית את מדינת אוהיו, ואת העיר קליבלנד בפרט // צילום: GETTYIMAGES    

"הוא קיבל את 'ההחלטה' לאחר מסע נרקיסיסטי של קידום עצמי, שכמוהו לא נראה עד כה בהיסטוריה של הספורט", כתב באותו ערב בעלי המועדון, דן גילברט, לאוהדי הקאבלירס. "לא מגיעה לכם הבגידה הפחדנית הזאת, ואני מבטיח לכם אישית שקליבלנד תזכה באליפות ה־NBA לפני שיעשה זאת מי שמכנה את עצמו 'המלך'. חוסר נאמנותו הוא הניגוד המוחלט לדרך שבה אנחנו רוצים לחנך את ילדינו".

ההשפעה על תדמיתו של לברון היתה מיידית. קליבלנד היא לא רק הקבוצה שבה החל את הקריירה, אלא גם המועדון הביתי של המדינה שבה גדל והתחנך - אוהיו. המגרש שלה נמצא 40 דקות נסיעה מעיר הולדתו. כל בכירי הענף לעגו לו וביקרו אותו על שברח לדרים־טים של מיאמי כדי לשחק עם חבריו, דוויין ווייד וכריס בוש. השנאה אליו תפחה לרמות חדשות, ובסקר שערך ה"ספורטס אילוסטרייטד" למחרת "ההחלטה" תיארו 65 אחוזים מהנשאלים את לברון כ"אגו מניאק".

"לו יכולתי לחזור אחורה, כנראה הייתי עושה זאת קצת אחרת", אמר בראיון טלוויזיוני לפני שלוש שנים. "אם הנעל היתה על הרגל השנייה, ואני הייתי אוהד שמעריץ שחקן מסוים, והוא היה מחליט לעזוב כמו שאני עשיתי, הייתי מאוד מאוכזב מהדרך שבה הוא התנהל. ועדיין, אני מרוצה מההחלטה שקיבלתי".

ביום שישי שעבר ביצע לברון פניית פרסה, הושיט את ידיו לצדדים והכריז על חזרתו הביתה לקליבלנד. ארבע שנים אחרי הטראומה ההיא, בצפון־מזרח אוהיו קיבלו את הבן האובד בזרועות פתוחות. הם סולחים לו על הכל, גם על הבגידה הפחדנית.

כתבת של ESPN מדווחת מרחובות קליבלנד על שובו של לברון. "המלך חזר", נכתב בשלט // צילום: אי.פי

זהירות, ציפיות לפניך

לברון ג'יימס הסתובב עם קוף ענק על גבו מאז תחילת הקריירה שלו. הוא הגיע לליגה בעונת הפרישה של מייקל ג'ורדן, ועכברי הכדורסל היו בעיצומו של חיפוש היסטרי אחר כוכב־על חדש שייכנס לנעליו העצומות של אייר ג'ורדן. אבל הטירוף סביבו החל אפילו לפני שבכלל שיחק דקה של כדורסל מקצועני.

"ספורטס אילוסטרייטד", למשל, הדביק לו כבר בגיל 17 את התואר "הנבחר" (The Chosen One). ערוץ ESPN העביר בשידור ישיר משחק של קבוצת התיכון שלו, סנט וינסנט־סנט מארי מהעיר אקרון, דבר חסר תקדים באותם ימים. לברון הופיע על שעריהם של כל מגזיני הספורט הנחשבים על תקן הכדורסלן הגדול הבא, כשהיה עדיין תלמיד תיכון.

"הגעתי עם ציפיות גבוהות, ואני עוזב עם רושם עצום", הכריז כדורסלן העבר והפרשן ביל וולטון, שהגיע ב־2002 לשדר משחק של לברון. "הבחור הזה הוא מה שנקרא 'החבילה המושלמת'. ראיתי הערב כדורסלן מיוחד, וזאת היתה חוויה מאירת עיניים". באותו ערב קלע 31 נקודות בעשרים דקות וניצח את בית הספר מספר 1 במדינה, אואק היל אקדמי. "הוא השחקן הכי טוב שראיתי אי פעם", קבע המאמן המפסיד, סטיב סמית'.

הוא נולד בדצמבר 1984 באקרון. את אביו לא פגש מעולם; אמו גלוריה, שילדה אותו בגיל 16, התפרנסה מעבודות מזדמנות ומקצבת סעד. לא היתה להם דירה קבועה, והאם נהגה לנדוד עם בנה בין דירות של חברים. כשהיה בן 10 אימץ אותו פרנק וולקר, פקיד עירייה ומאמן פוטבול לילדים. לברון התגורר אצל משפחת וולקר בפרברים, ואז גם התגלה כישרונו העצום בכדורסל.

אחרי שלוש שנים מושלמות בליגת התיכונים, אף שכרמלו אנתוני הוביל כתלמיד שנה ראשונה את אוניברסיטת סירקיוז לזכייה באליפות המדינה, ודוויין ווייד סחב את מארקויטה לפיינל פור, לא היה בכלל ספק מי יהיה הבחירה מספר 1 בדראפט של 2003, במיוחד כשזכות הבחירה נפלה בידיה של קליבלנד קאבלירס הנמושה. הסקאוטים היו תמימי דעים: לילד מאקרון יש את כל היכולות והכלים שצריך כדורסלן, ולכן גם הוא מסוגל לשחק בכל עמדה על המגרש. "זה כאילו הרכיבו אותו במעבדה", הם חזרו ואמרו בהתלהבות.

עוד לפני הדראפט החתימה אותו חברת נייקי על חוזה מופרע של 90 מיליון דולר. כל המצלמות כוּונו אליו, ולברון היה נחוש לעמוד בכל הציפיות. בעונת הרוקי שלו קלע 20.9 נקודות בממוצע, מסר 5.9 אסיסטים והוריד 5.5 כדורים חוזרים, כשהוא עוזר לקאבלירס לשפר ב־18 ניצחונות את מאזנה לעומת העונה שקדמה לה. שנה לאחר מכן סחב את המועדון לשיא ניצחונות עונתי, וכעבור עונה כבר הכניס את הקבוצה לפלייאוף.

בשבע העונות שלו שם הגיעה קליבלנד חמש פעמים ברציפות למשחקי הפלייאוף, ואפילו העפילה ב־2007 לגמר היסטורי, בפעם הראשונה בתולדות המועדון - אולם אז נכנעה 4:0 בסידרה מול סן אנטוניו. לברון ספג ביקורת קשה על חוסר תפקודו ברגעי האמת, והכינוי לוזר החל לדבוק בו.

לאורך 11 השנים האחרונות עשה לברון המון שגיאות וחשף את כל חולשותיו. מבקריו הרבים מיהרו לשלוף ציפורניים בכל הזדמנות. אחרי הכישלון בשנתו הראשונה במיאמי, שבמהלכה ספג שריקות בוז בכל משחק חוץ, ואובדן האליפות בסידרת הגמר לדאלאס, הוא הסתגר בביתו, העלה במשקל וגידל זקן.

אבל אחר כך החליט להתחיל מחדש. הוא קפץ לאימונים אצל המאמן מבית הספר התיכון, כיבה את הטלפון הסלולרי שלו למשך כחודשיים והתרכז בכדורסל. הוא זכה עם ההיט בשתי אליפויות רצופות, צבר ניסיון מרשים, וסוף סוף עמד ברף הציפיות הלא הגיוני שנתפר לו. אם מסתכלים על הנקודה שממנה פרץ, זה לא היה כל כך ברור מאליו שלברון יתפתח להיות סופרסטאר עולמי השולט על ה־NBA.

היום, בגיל 29, הוא בוגר ומחושב יותר, ומוכיח כי למד כמה דברים ביחסי ציבור. בניגוד מוחלט ל"החלטה" הפומפוזית של 2010, בחר הפעם דרך צנועה בהרבה לספר לעולם על המעבר שלו - במכתב אישי שפירסם במגזין ספורט נחשב.

מיאמי נפרדה ממנו בכבוד. "תודה על הזיכרונות", נכתב על תמונותיו, שהעלו אוהדי ההיט לרשתות החברתיות ביום שישי שעבר. ההאשטאג ThankYouLeBron# הוביל את רשימת הטרנדים של מיאמי בסוף השבוע. במועדון התאכזבו כמובן מעזיבתו, אבל הקפידו לשמור על פאסון. אף חולצה לא נשרפה, אף אחד לא דיבר על בגידה ולא פיזר רסיסי שנאה. 

הנשיא פט ריילי שיחרר את ההצהרה הבאה: "אני מאוד מאוכזב מהחלטתו של לברון לעזוב את מיאמי, אבל אף אחד לא יכול לחסום בן אדם שמעוניין לחזור הביתה. ארבע השנים האחרונות היו מדהימות עבור דרום פלורידה, אוהדי ההיט, המערכת שלנו וכל השחקנים שהיה להם חלק בכך. לברון הוא מנהיג פנטסטי, ספורטאי, קולגה ואדם, וכולנו מאוד עצובים לראות אותו הולך מאיתנו".

"מיאמי, עבורי, היתה כמעט כמו ללכת לקולג' עבור ילדים אחרים", הסביר לברון. "ארבע השנים האחרונות עזרו לי לגדול למה שאני היום. הפכתי לשחקן טוב יותר ולאדם טוב יותר. למדתי מהארגון הזה, ושם רציתי להיות. תמיד אחשוב על מיאמי בתור הבית השני שלי. בלי הדברים שחוויתי שם, לא הייתי יכול לעשות את מה שאני עושה היום. הפעם, אני לא עושה מסיבת עיתונאים או אירוע מיוחד. אחרי המכתב הזה - זה הזמן להתחיל לעבוד".

אוהדי הקאבס חוגגים השבוע בפאב את שובו של הכוכב לקבוצתם // צילום: GETTYIMAGES

כולם עושים טעויות 

"לפני שלמישהו בכלל היה אכפת איפה אני אשחק כדורסל, הייתי ילד מצפון־מזרח אוהיו. שם התחלתי ללכת, שם התחלתי לרוץ, שם בכיתי, שם דיממתי. המקום הזה תופס פינה מיוחדת בלב שלי. אנשים שם ראו אותי מתבגר. לפעמים אני מרגיש כאילו אני הילד שלהם. התשוקה שלהם יוצאת דופן וזה מה שמניע אותי. אני רוצה לתת להם תקווה כשאני יכול. אני רוצה לתת להם השראה כשאני יכול. מערכת היחסים שלי עם צפון אוהיו גדולה יותר מכדורסל. לא קלטתי את זה לפני ארבע שנים. כעת זה מובן לי.

"תמיד האמנתי שיום אחד אחזור לקליבלנד ואסיים שם את הקריירה שלי. רק לא ידעתי מתי זה יקרה. כדי להשלים את המעבר הייתי צריך לקבל את תמיכתן של אשתי ושל אמא שלי, שיכולה להיות מאוד קשוחה. המכתב שכתב בזמנו דן גילברט, הבוז שספגתי מאוהדי קליבלנד, הגופיות שנשרפו - לראות את כל זה היה קשה עבורן.

"הרגשות שלי היו מסובכים יותר. היה קל להגיד, 'אוקיי, אני לא רוצה קשר עם האנשים האלה יותר'. אבל אז אתה חושב על הצד השני. מה הייתי עושה אני אילו הייתי ילד שמעריץ שחקן, והשחקן הזה היה גורם לי לרצות לשפר את החיים שלי - ואז עוזב? איך הייתי מגיב? נפגשתי עם דן, פנים אל פנים, גבר אל גבר. דיברנו על הכל. כולם עושים טעויות. גם אני עשיתי טעויות. מי אני שאשמור טינה?"

האוהדים מיהרו לסלוח. קוני שולץ, אושייה מקומית המפרסמת טורי דעה בעיתונים, כתבה: "המילים הראשונות שאמרתי לבעלי כששמעתי את החדשות היו: הוא חוזר הביתה. אפילו לא הייתי צריכה לומר את שמו של לברון. כמה חיכינו לרגע שבו הוא יחזור לאדמה שהצמיחה אותו. כשהוא עזב, רבים מאוהדי קליבלנד כעסו. אולי 'נפגעו' היא מילה טובה יותר. כעת כולם מברכים אותו על חזרתו וסולחים לו על המהלך. כאלה אנחנו, ואין גאה ממני על כך שזה הבית שלי. יש לנו מזל כזה, וגם ללברון יש".

הרשתות החברתיות הוצפו מייד בקריאות שמחה של אוהדי הקאבס, וגם בבדיחות שכוונו לאלה ששרפו את החולצה של לברון בלילה שבו נטש את העיר, וייאלצו כעת לרכוש לעצמם חולצה חדשה עם המספר 23 על גבה.

מייד עם חזרתו הביתה נאלץ לברון להעביר לקופת השלטון המקומי יותר ממיליון דולר מסים על הכנסותיו מכדורסל, על הרכוש שבבעלותו וגם תשלום על אישורי מעבר וביורוקרטיה. על פי חוקי המדינה, הוא היה אמור לשלם מדי שנה מס של קרוב למיליון דולר, אולם כמו כל ספורטאי או אמן, הוא משלם מסים למדינות אחרות בהתאם למספר הימים בשנה שבהם שיחק או התאמן בהן.

במיאמי החזיק בית בגודל 1,130 מ"ר ובשווי כולל של 9.8 מיליון דולר, ובו שישה חדרי שינה, שמונה חדרי אמבטיה, מרתף יינות, ספרייה, קולנוע ביתי, חניה, ביתן אורחים, בריכה ומעגן ליאכטה, הכל כמובן עם נוף לים. עכשיו הוא יחזור להתגורר באחוזה שלו באקרון (2,787 מ"ר), ששווה "רק" 9.2 מיליון דולר, ונמצאת בבעלותו משנת 2003 (אז רכש אותה ב־2.1 מיליון). היא כוללת 19 חדרים ובהם שישה חדרי שינה, שני מסלולי באולינג, קזינו, תיאטרון, בר ספורט, אקווריום, מספרה, אולפן הקלטות וגם סוויטת חדר שינה עם שני חדרי ארונות רחבים. המסים על האחוזה הזאת מגיעים ל־186 אלף דולר בשנה.

ג'יימס - שנשוי לזוגתו מאז התיכון, סוואנה ברינסון, ומגדל איתה את שני ילדיהם, לברון ג'וניור (10) וברייס מקסימוס (7) - מכניס בין 50 ל־80 מיליון דולר מדי שנה מפרסומות ומחלטורות אחרות מחוץ למגרש (שגם עליהן הוא משלם מסים). ההכנסות הנלוות שלו רק צפויות לגדול עם הזמן. לפיכך הוא כלל לא מתבסס על המשכורת שלו מקבוצות הכדורסל, ולכן אינו נזקק למשכורת מנופחת לארבע שנים, אלא ביקש חוזה לשתי עונות, עם תוספת שכר ביניהן.

לברון עולה לסל בסידרת הגמר האחרונה עם מיאמי, נגד הספרס // צילום: אי.פי.איי

שום דבר אינו מובן מאליו

"אני מרגיש שהמשימה שלי כאן היא מעבר לכדורסל", טוען לברון. "יש לי אחריות להנהיג ביותר מדרך אחת ואני לוקח את זה בשיא הרצינות. אני רוצה שילדים בצפון־מזרח אוהיו, כמו מאות ילדי כיתה ג' באקרון, שאותם חנכתי דרך הקרן שלי, יבינו שאין מקום טוב יותר לגדול בו. אולי חלק מהם יחזרו הביתה אחרי הקולג' ויקימו כאן משפחה או יפתחו עסק. זה יגרום לי לחייך.

"הקהילה שלנו, שעברה קשיים רבים כל כך, צריכה בתוכה את כל הכישרונות שהיא יכולה להשיג. בצפון־מזרח אוהיו שום דבר לא מובן מאליו. כל דבר צריך להשיג. אתה עובד בשביל מה שיש לך. אני מוכן לאתגר הזה. אני חוזר הביתה".

הקאמבק של לברון אמור לתרום הרבה מאוד למדינת אוהיו, ולעיר קליבלנד בפרט. כשעזב לפני ארבע שנים נרשמה ירידה במספר הצופים והתיירים שהגיעו למשחקי הקבוצה. "הם מילאו את המסעדות, הלכו לברים אחרי משחקים, וביזבזו הרבה כסף", ניתח הפרופסור לכלכלה ג'רי האוזמן בכתבה ב"פליין דילר ריפורטר".

לברון הקפיץ את כמות הקהל במשחקי הבית של הקאבס ב־6,500 צופים למשחק, זינוק של 46 אחוז ביחס לימים שלפני הגעתו. את הנזק לכלכלה המקומית, שיצרה עזיבתו, העריכו בעירייה המקומית בהפסד ממוצע של כ־1.2 מיליון דולר למשחק - אובדן הכנסות ממכירת כרטיסים, תשלומי חניה, הוצאות במסעדות, במועדונים ובחדרי מלון. בעונה עם 41 משחקי בית לפחות, מדובר בכ־48 מיליון דולר בשנה. העפלה לפלייאוף, שמלווה בעלייה בהכנסות ממכירת מזון, משקאות, השכרות רכב ומרצ'נדייז, כבר נאמדת ב־150 מיליון דולר לעיר כולה.

בתקופה שלפני לברון שוויו של המועדון עמד על 258 מיליון דולר. כעבור שנה הוא קפץ ל־298 מיליון, ובתחילת 2005 רכש גילברט את המועדון בסכום של 375 מיליון. כשלברון עזב, קליבלנד היתה שווה 476 מיליון דולר, ועל פי חישובי המגזין "פורבס" - הפסידה 26 אחוז מערך השוק שלה בתוך שנה אחת. זו היתה ההתרסקות הגדולה ביותר של קבוצת NBA מאז החלה שקיפות הנתונים ב־1998.

בינתיים המועדון הצליח להתאושש. ערכו נאמד כיום ב־515 מיליון דולר, וחזרתו של לברון צפויה להזניק את שווי הזיכיון ב־100 מיליון נוספים. אולם מדובר ביותר מכסף. בקליבלנד מדברים על תנופה חדשה של הכלכלה המקומית, ואם הכל ילך על פי התוכניות - לברון גם מסוגל להשפיע על התפתחות כלכלית של דור או שניים. השאיפה היא שבעקבותיו ירצו יותר צעירים להישאר במדינה, יותר חנויות קטנות ירשמו הכנסות, ויותר עסקים מקומיים יתפתחו ויגדלו.

לברון משתדל לתפקד כמודל לחיקוי גם בעולם העסקים והוא רואה בעצמו מעין יזם. כבר בגיל צעיר נפרד מהסוכן שלו ופתח חברה לניהול ולקידום ספורטאים. לפני שנתיים דאג שכל שחקני נבחרת ארה"ב באולימפיאדה יסתובבו עם האוזניות החדשות של "ביטס אלקטרוניק", ואז נעשה שותף בחברה ועזר בקידום המותג. כש"אפל" רכשה את "ביטס" בחודש יוני, לברון הרוויח 30 מיליון דולר על חלקו בחברה.

"רק תדמיינו איך מג'יק ג'ונסון עזר להתפתחות הקניונים והתיאטראות בלוס אנג'לס לפני כל כך הרבה שנים", נכתב במאמר של "קליבלנד.קום". "אין ספק שג'יימס יכול להעניק דחיפה כזאת גם כאן".

כבר החליפו בלאט ולברון כמה הודעות טקסט, אבל לא יותר מזה // צילום: אי.פי

נעים להכיר, דיוויד בלאט

כדי להשלים את העתיד הוורוד הזה, לברון ג'יימס צריך להביא לקליבלנד אליפות היסטורית. המעבר שלו זיעזע את כל ה־NBA, ובעיקר את הקאבלירס, שבכלל חשבו על עונת מעבר עם בנייה לעתיד וקיבלו לידיהם פתאום את הכדורסלן הטוב בליגה, שמצטרף לכישרון מקנזס אנדרו וויגינס, שנבחר בחודש שעבר ראשון בדראפט. רק כדי להבין את הרעב של העיר להישג ספורטיבי נזכיר כי לא היה לה הישג מאז זכתה קליבלנד בראונס בסופרבול של 1964.

תהייה שעדיין מחפשת פתרון היא אם דיוויד בלאט הוא המאמן המתאים להנהיג את המשימה המוטלת על כתפיו של לברון. בלאט עזב בחודש שעבר את מכבי תל אביב והתמנה למאמנה השלישי של הקאבס בחמש השנים האחרונות, לאחר שהתלבט בין הג'וב הזה לבין תפקיד עוזר המאמן בגולדן סטייט.

בלאט תמיד ידע שקיימת אפשרות כלשהי שלברון יחזור, אולם לא הביא בחשבון את האפשרות הזאת כשהתלבט בין שתי ההצעות שקיבל. יממה לפני ההודעה של לברון, מקור אחד ידע לספר כי המאמן מעריך שלברון לא יחזור לקליבלנד. עכשיו בלאט מרגיש כאילו זכה בלוטו. "זה מרגיש קצת כאילו זינקתי מפיסגת הר אל פיסגה נוספת", אמר השבוע.

בלאט הגיע עם מטרה לבנות מחדש את הקבוצה. אבל הבנייה הסתיימה ברגע שלברון הצטרף. זו לא היתה בנייה מהסוג שבלאט כיוון אליה, אבל מתוקף הנסיבות, השתנתה המטרה לזכייה בתואר האליפות כבר במהלך השנתיים הקרובות.

"לברון קיבל החלטה מהלב, יותר מאשר מכל מקום אחר", מסביר המאמן. "בשביל קליבלנד קאבלירס ומדינת אוהיו זה מהלך דרמטי. מי שהסתובב בקליבלנד ביום שבו התפרסמה ההודעה, היה מייד מבין על מה אני מדבר. הוא הרים את המורל של המדינה כולה בעצמו".

השניים עדיין לא דיברו או נפגשו. את מערכת היחסים ביניהם הם מתחילים מאפס. פעמיים בעבר נתקלו זה בזה - באולימפיאדה בבייג'ינג ואחר כך באולימפיאדת לונדון. לפני שנתיים, כשלברון זכה במדליית הזהב עם נבחרת ארה"ב, בלאט אימן את נבחרת רוסיה והשיג איתה את מדליית הארד. בשבוע האחרון כבר החליפו בלאט ולברון כמה הודעות טקסט, אבל לא יותר מזה. "אני עוזב אותו לנפשו, הוא עבר מספיק בשבועות האחרונים", הסביר בלאט לאתר "אוהיו.קום".

"כשאתה מקבל את ההזדמנות לאמן את השחקן הכי טוב בעולם, זה דבר גדול. אני מאחל את זה לכל אחד. הוא שלח לי הודעה עם ציטוט נהדר: 'סכנה היא אמיתית, פחד זה בחירה'. אני הולך לעבוד עם שחקן גדול. אחד הגדולים בכל הזמנים. אבל הוא שחקן כדורסל, ואני מאמן כדורסל ואנחנו הולכים לעבוד יחד בצורה יפה מאוד".

במסיבת העיתונאים לרגל החתמתו של בלאט שלל המאמן הישראלי את האפשרות כי יתקשה להתמודד עם האגו של כוכבי ה־NBA הגדולים. כעת, עם כניסתו של לברון לחדר ההלבשה של קליבלנד, ייתכן שבלאט יצטרך לחשוב מחדש על הנושא בסיום העונה הקרובה. "המגבלות שלנו השתנו והציפיות הרקיעו שחקים. יש הרבה אפשרויות שצריך עכשיו להביא בחשבון", אמר המאמן.

"זה לא רק שדיוויד בלאט יאמן את הכדורסלן הכי טוב בעולם, אלא גם העובדה שבד בבד הוא יצטרך להתמודד עם כל מדינת אוהיו, שתבחן כל צעד שלו בניסיון להבין אם המאמן האלמוני מסוגל להוביל את המועדון לזכייה היסטורית באליפות. חכו לסיפורים שיטענו שג'יימס הוא זה שמאמן בפועל את הקבוצה או שהוא מנהל את הכל בקאבלירס. זה יגיע", הבטיחו במאמר ב"לוס אנג'לס טיימס".

"כן, יהיה קצת לחץ על המאמן, יהיה לחץ על כולנו", הגיב עוזר המאמן, טיי לו, "אבל אני חושב שאנחנו מוכנים לזה, ואפילו מצפים לכך, אם להיות כנים".

לברון. "מי אני שאשמור טינה?" // צילום: אי.פי

הכי טוב בעולם

יממה אחרי ההודעה הדרמטית, בזמן שכל ארה"ב מנתחת את הפצצה שזרק, העדיף לברון ג'יימס לעלות על מטוס ולנחות בריו דה ז'נירו. הוא קיבל מפיפ"א הזמנה להתארח בגמר גביע העולם בכדורגל ומיהר להראות נוכחות. "זה המעמד הכי גבוה שאפשר להגיע אליו, זה יותר גדול מגמר NBA", הסביר לאמריקנים.

הכדורסלן חובב כדורגל עוד מצעירותו, ואפילו מחזיק במניות בודדות במועדון האנגלי ליברפול. בריו הסתובב לברון מלווה בכדורסלן הברזילאי וחברו החדש לקבוצה, אנדרסון וארג'יו, והתארח באירוע כדורסל של צעירים מקומיים. בזמן משחק הגמר העלה לאינסטגרם וידאו של אוהד שפרץ בתחתונים אל הדשא, ועוד קודם לכן ניסה לנבא את התוצאה והסביר כי "גרמניה קבוצה טובה יותר, אבל לארגנטינה יש את אחד השחקנים הטובים בעולם, אולי אפילו הטוב מכולם - לאו מסי".

אחרי 120 דקות לברון שוב קיבל תזכורת נוספת כי תואר השחקן הכי טוב בעולם אולי מספק כבוד, כותרות והרבה מאוד כסף, אבל הוא מעולם לא היה ערובה לזכייה באליפות. 

nirw@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו