נערה בהפרעה? כבר לא

בשבוע שעבר בערו צהובוני העולם בשאלה גורלית: איך לעזאזל הגיעה אבקת קמח מסתורית אל הפנים של אנג'לינה ג'ולי? הגברת היפה התייצבה עם בן זוגה, בראד פיט, באירוע מתוקשר, שם התגלה שנפלה קורבן לתאונת איפור ביזארית במיוחד, שגרמה לה להיראות כאילו התעטשה בערימת טלק. התמונות המרשיעות פשטו באתרי שיתוף והפכו לפריט חובה בכל כינוס קוסמטיקאיות. הייתכן שהאישה היפה בתבל הפכה, בלי דעת, לליהיא גרינר?

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

אחרי דיונים סוערים נמצא ההסבר. ג'ולי בחרה באיפור שקוף, מהסוג שנועד לשפץ דוגמניות בצילומי סטודיו. היא שכחה שבתאורה רגילה, החומר הערמומי מעניק לעור מראה של דג סול אחרי קימוח. קומיקאים חגגו על התקרית, ובני תמותה רגילים קיבלו עוד סיבה להרגיש טוב: על סף יום הולדתה ה־39, גם מדמואזל ג'ולי זקוקה למחלקת הקונסילרים בסופר־פארם. אפילו היא, עם צי הסטייליסטים והמאפרים, לא חסינה מפדיחת מייק־אפ כאחרונת הדודות באולם חתונות בחולון.

לא צריך באמת לדאוג לה. נכון להיום, אין כוכבת הוליוודית גדולה מאנג'לינה ג'ולי. הפנים שלה אייקוניות לא פחות מהלוגו של קוקה קולה, והיא תאגיד חובק־כל של סלבריטאוּת, אימהות, משחק, בימוי, צדקה ופעילות הומניטרית. היא ובן זוגה, ובקיצור "בראנג'לינה", הם עדיין הגביע הקדוש של רשימת הידוענים העילית, מלכי ה"A ליסט" הבלתי מעורערים. הונה האישי של הגברת הראשונה מוערך בכ־150 מיליון דולר, ועשרות סרטיה מגלגלים מאות מיליונים בשנה. נסו לדמיין את כדור הארץ בלי אנג'לינה ג'ולי. נהיה קר, אה? 

הליידי מבני ברק

תחילת מאי, אולם הנשפים במלון קורינתיה היוקרתי בלונדון. מסיבת עיתונאים לרגל השקת הפרויקט הדנדש של ג'ולי - סרט הפנטזיה וההרפתקאות המדובר של דיסני, "מליפיסנט", שבו היא מגלמת את דמותה של המכשפה הרעה הנודעת מאגדת "היפהפייה הנרדמת", זאת עם קרני האייל המאיימות ועיני היהלום הזדוניות. 

הסרט, שייצא אצלנו ביום חמישי בתלת־מימד, מציע מאפה מענג של אפקטים ויזואליים מהמדף העליון במיקרוגל ההוליוודי, תערובת של שר הטבעות, הארי פוטר ואפוקליפסה עכשיו: יערות מכושפים, טירות קודרות, פיות מכונפות, אֶלפים טובי לב, עצים שיוצאים בחמת זעם למלחמה, שיקויי קסם, קללות נוראות ואווירת סוף עולם ימי־ביניימית. ומעל כל הבלגן הזה - אנג'לינה אחת ויחידה, שנוגסת בתפקיד הנבלה בהנאה גלויה.

היא נכנסת לאולם לאט ובחיוך מבויש, עוטה שמלת ורסאצ'ה לבנה, עם ציורי עורבים שחורים נחים על ענפים. במפגש עיתונאי אינטימי מאוחר יותר, סביב שולחן עגול באחד מחדרי המלון, היא תתייצב בשמלה שחורה עם כיסויי מרפקים וצווארון מכופתר היטב, לוק שישווה לה מראה של ליידי חסודה מבני ברק.

מתוך "נערה בהפרעה". בימים שבהם תיחזקה היטב את תדמית הבחורה הרעה // צילום: The Picture Desk

אז איך נראית ג'ולי מהמרחק שבו בראד רגיל להושיט לה כוס קפה בבוקר? יפהפייה פוצעת, אין ספק, אבל למרבה הפליאה, גם מאוד "ארצית". דודות פולניות היו מצקצקות שהיא לא אוכלת מספיק: הפנים שלה שקועות מעט, ועורן כבר לא מושלם, מסגיר את עקבות הגיל ואת הטראומות הרגשיות שפקדו אותה בעשור האחרון. זרועותיה דקיקות כמקלוני ארטיק, והשמלה רפויה באזור הכתפיים, מחזיקה מעמד רק הודות לכריות הספוג, מהזן שהיה להיט היסטרי בסוף האייטיז. 

שפתי העגבנייה שלה, סמלה המסחרי, נטועות בפניה במלוא הארגמן. הנוכחות שלהן כה בולטת, עד שלרגעים נדמה שהן עומדות להתנתק ולרחף בחלל החדר. יש לה עיני תכלת־קריסטל מהפנטות, בייחוד כשהיא מביטה בך בכינון ישיר, אבל כשהיא מחייכת הן מסגירות איזה עצב פנימי סמוי. בנעוריה סבלה מתקופות ארוכות של דיכאון אובדני, ונהגה אז לחתוך את עצמה בסכין. גם היום, כשהיא על גג היקום, נדמה שהתוגה הקיומית לא מרפה. מתברר שבהחלט אפשר להיות עצובה, גם כשאת הילדה הכי יפה בגן.

ועדיין, היא לבבית מאוד, כמעט אימהית. לרגעים נדמה שהיא תיכף הולכת לחמם לנו כוס קקאו ולמדוד לכולנו את החום במצח. הארשת שלה שקולה ומכובדת, משהו שבין אשת עסקים בינלאומית לדיפלומטית, ומדי פעם היא מפנה את המבט למעלה, כאילו נזכרת במשהו אישי וכואב, ואז חוזרת ארצה וממשיכה לדבר כאילו כלום. מי שירצה לאתר בה את שרידי הנערה בהפרעה, יתאכזב. היום היא אישה במנוחה.

מבט על האזור האסור

מראש הזהירו אותנו "לא לשאול שאלות אישיות או רפואיות", כלומר, להימנע מלחקור את אנג'לינה באשר לכריתת השדיים המפורסמת שעברה בתחילת 2013. זה כמו לבקש ממישהו לחשוב על כל דבר מלבד על פלפלים ורודים. כך נוצר מצב שבו עסקנו כולנו - העיתונאים, צוות ההפקה ואנשי המלון - בבחינת האזור האסור, שואלים את עצמנו בדממה אותה שאלה בדיוק: האם חשים שחסר שם משהו?

מפגש עם פליטים סורים בירדן, בשנה שעברה // צילום: אי.פי

ובכן, התשובה היא לא, לא חשים. החזה הנוכחי של ג'ולי נראה אמיתי לגמרי, ואפילו מכריז על עצמו כפרסומת מהלכת לסיליקון. אנג'לינה, שידעה שעיני כולם יהיו נשואות 25 סנטימטרים מתחת לסנטרה, בחרה במתכוון בשמלה עם קפלים מתעתעים, שמסתירים הרבה יותר ממה שהם מגלים.

אז מה שלומך בימים אלה?

"אני בסדר גמור, מרגישה נפלא, תודה על השאלה", היא עונה בלקוניות, קולטת לאן נושבת הרוח. מאחור מציצה נציגה קשוחה מטעם ההפקה, רומזת: אני כאן, דיר בלאק.

הפכת ליקירת נשים בכל העולם. כולן נושאות אלייך היום עיניים. 

היא מהרהרת לכמה שניות. "חשוב לי ללכת לישון בלילה בידיעה שעשיתי משהו טוב, שתרמתי. שהייתי האדם הכי טוב והאמא הכי טובה שאפשר. אני לא מנסה להיות דמות לחיקוי או להערצה, אלא פשוט פועלת בנושאים שאני באמת ובתמים מרגישה חיבור אליהם". 

קשה שלא להבחין בטלטלות שעברת.

"קוראים לזה התבגרות. אני חושבת שכל אדם מתבגר מרגיש שלם יותר עם עצמו, מוצא יותר מנוחה בגוף שלו. אני אוהבת את העובדה שאני מתבגרת. אוהבת להיות אמא. עכשיו אני מרגישה אישה יותר מאי פעם". 

ועדיין שומרת על מעמדך כמותג על.

"התקשורת אוהבת לצייר אותי באור מסוים, אבל זה לא העולם האמיתי שלי. בחיים הפרטיים אני אדם רגיל. האנשים שאני עובדת איתם קוראים לי אנג'י. יש לי חברים. ברור שהחיים שלי לא שגרתיים לגמרי, אבל בתוך תוכי אני יודעת עד כמה אני רגילה".

אזור הדמדומים של הנפש

לא תמיד ג'ולי היתה "רגילה". בהשוואה לצעירות המחופפות של היום, מיילי סיירוס או ריהאנה, שאיכשהו נראות כאילו הן מדגמנות "טירוף", אנג'לינה נחשבה בימיה הפרועים למשוגעת רוקנרול אמיתית. היא סיירה בחופשיות באזורי הדמדומים של הנפש וחקרה את שכונות הפרברים של המיניות. די אם נציין שבנעוריה תיכננה קריירה של מעצבת לוויות.

היא נולדה ב־1975 בלוס אנג'לס, ובצעירותה הרגישה דחויה חברתית בגלל רזונה, המשקפיים והגשר בשיניים(!). מגיל צעיר חיבבה כל מה ששערורייתי, עסיסי, אסור ופרובוקטיבי. בראיונות בעבר סיפרה ש"ניסתה כל סם אפשרי" ופירטה את העדפותיה במיטה, כולל חיבתה לנשים (היא ניהלה יחסים עם הדוגמנית ג'ני שימיזו) וליחסי סאדו מאזו. בשלב מסוים, הודתה, שקלה לשכור רוצח שכיר שיסיים את חייה שלה, ואף התאשפזה לזמן קצר במוסד סגור.

היא קיעקעה את עצמה לעייפה (14 קעקועים ידועים, הכוללים בין השאר משפטי חוכמה בלטינית), ולטקס נישואיה לבעלה הראשון, הבמאי ג'ייסון לי מילר, התייצבה בטי־שירט לבנה שעליה הטביעה את שמו בדם. המוטיב המפחיד המשיך גם עם בעלה השני, השחקן בילי בוב תורנטון, כשאת דמו ענדה על צווארה בתליון (אחרי גירושיהם הסירה מגופה את קעקוע שמו).

עם הילדים. "אנחנו משתדלים לקחת אותם איתנו לפעילויות ההומניטריות, שהם ילמדו על העולם" // צילום: רויטרס

מרבית התקריות המתוקשרות שדבקו לשמה נגעו ליחסיה המעורערים עם אביה, השחקן הוותיק ג'ון ווייט ("קאובוי של חצות", "השיבה הביתה", "סיפורו של אלוף"), שבגד באמה, השחקנית מרצ'לין ברטרנד, נפרד ממנה באמצע שנות ה־70 וחרץ שריטה עמוקה בנפש הילדה הרכה. ג'ולי התנכרה לו שנים רבות, ואף ניתקה את הקשר כליל, מחשש ש"יטיל את השפעתו השלילית" על התינוק הראשון שאימצה ב־2002. רק אחרי מות אמה, לפני שבע שנים, חזרה להיות בקשר מוגבל איתו.

כל תקופה של נישואיה נמשכה שלוש שנים. עם תורנטון צברה את רוב הסערות היצריות, שסייעו לה לקבע את תדמית ה"באד גירל" שטיפחה בסוף שנות ה־90 ותחילת ה־2000. באותו עידן נבחרה במשאלי דעת קהל כקונצנזוס סקסואלי אולטימטיבי: לא היו גבר או אישה על הפלנטה שלא פינטזו להחליק קוביית קרח במורד מותניה. מעוניינים בתזכורת? צפו ב"ג'יה" מ־1998, רק עמעמו קודם את האורות. 

מלבד תסביך האב שסחבה איתה תמיד, ניהלה ג'ולי מערכת יחסים ביזארית - על גבול גילוי העריות - גם עם אחיה הבכור, השחקן ג'יימס הייבן. השיא השלילי נרשם בשנת 2000, בנשיקת שפתיים נועזת ביניהם בטקס האוסקר, מה שהעלה תמיהה מה האכילו ההורים את השניים בילדותם. ג'ולי, אגב, הכחישה בתוקף כל קשר אסור עם האח. 

בניגוד ליחסי הרוטוויילר עם אביה, אנג'לינה היתה קשורה ביותר לאמה, שמתה ב־2007 מסרטן השחלות, בגיל 56. הפרידה מהאם האהובה והמגוננת גרמה לג'ולי למשבר נפשי קשה, ובאותם ימים התפרסמו צילומים שלה במראה כחוש להחריד. היו ששאלו אם היא בדרך לאבד את עצמה לדעת מרוב יגון. 

הטראומה גררה את ההחלטה הנועזת והשנויה ביותר במחלוקת של ג'ולי, ולמעשה הפעולה הכירורגית המתוקשרת ביותר בעולם אחרי חיסול אוסאמה בן לאדן. כשלמדה שהיא נושאת בגופה גן שעלול לגרום לה לחלות בסרטן השד או השחלות, בחרה אנג'לינה לכרות מרצונה את שדיה. ארגוני הנשים הריעו לזכותה לשלוט בגופה ובגורלה.

עד החתונה זה יעבור

אין ספק שחייה השתנו לבלי הכר ביום שבו פגשה את בראד פיט (50), מושא פנטזיה בעצמו, ומי שחולק איתה עד היום את שם המותג הזוגי הכי נוצץ ביקום, לצד בן אנד ג'ריז. השניים הכירו על הסט של "מר וגברת סמית" (2005), וניצוצות התעופפו לכל עבר. פיט נטש למענה את אשתו דאז, האמריקן סוויט־הארט ג'ניפר אניסטון ("חברים"), ואתרי הרכילות הפריחו זיקוקים סביב הטלנובלה העסיסית. כשהודיעו רשמית על זוגיותם, אחרי תקופה ארוכה של רינונים, בא להוליווד גואל: מעולם לא נרשם חיבור מוצדק יותר של מאגרי גנים אנושיים כה משובחים, כמו בהיווצרות כוכב הלכת "בראנג'לינה". מ־2012 הם גם מאורסים. טבעת נישואים עדיין אין.

עברו כמעט עשר שנים, מתי תעבדו שוב יחד?

"אני אשמח מאוד לעבוד עם בראד. כתבתי הצעה לתסריט לפני כמה שנים, ולאחרונה אנחנו חושבים לממש את זה. אני זוכרת את העבודה המשותפת כחוויה אדירה. כל כך נהנינו. היום בראד הוא החבר הכי טוב שלי, ויהיה מעניין לעבוד איתו. הוא אדם נפלא באמת".

וחתונה?

ג'ולי שותקת. אשת ההפקה מציצה פנימה בזעם. שאלה אסורה.

כבת לשושלת שחקנים הוליוודית, היה ברור שג'ולי תתאזרח על המסך באופן טבעי. אמה דחפה אותה לזרועות הקולנוע, ואת סרטה המוקדם רשמה כבר בגיל שבע. מאז 1993, שנת הפתיחה הרשמית של הקריירה שלה (עם הסרט "אישה ביונית"), תיקתקה יותר מ־30 סרטים, רובם ניצלו את יופיה הנדיר ("טומב ריידר", "אספן העצמות", "עקיצה ב־60 שניות"); התכתבו עם תדמיתה הפתיינית והסוררת ("ג'יה", "נערה בהפרעה", "סולט"); או הציבו אותה בפנטזיות אקשן רומנטיות ("מר וגברת סמית", "הצלה מעבר לגבול", "מבוקש", "התייר"). 

מבקרת פליטים מסודן. "אני רוצה לבוא גם לישראל, זה יקרה בסוף" // צילום: אי.פי

בעשור וחצי האחרונים היא משתייכת למועדון היוקרתי (והגברי) של משתכרי 20 מיליון דולר לסרט (לצד אושיות כג'וני דפ ולאונרדו דיקפריו). אף על פי שסרטיה, איך נגיד זאת בעדינות, לא יעטרו ערבי הוקרה לאינגמר ברגמן, ב־1999 הכיר בה הממסד ההוליוודי המכובד כשהעניק לה אוסקר לשחקנית משנה על משחקה ב"נערה בהפרעה" - בתפקידה כחוסה כריזמטית במוסד לפגועי נפש, שמחרפנת את וינונה ריידר החנונית.

ב־2012 החליטה ג'ולי לנסות גם את הצד השני של המצלמה, ויצרה את סרט הביכורים שלה כבמאית, "בארץ של דם ודבש", שעסק במוראות המלחמה בבוסניה בשנות ה־90. הסרט, שהופק בתקציב זעום של 13 מיליון דולר, ללא אף כוכב מפורסם, זכה לביקורות מעורבות על אופיו הריאליסטי, וגרף בקופות בארה"ב סכום מביך של 305 אלף דולר בלבד. ג'ולי התנחמה בניצחון משפטי בתביעה שהגיש נגדה סופר בוסני־קרואטי, בטענה שגנבה ממנו לכאורה את עלילת התסריט. 

בסוף 2014 אמור לצאת סרט שני בבימויה, "Unbroken", שיעסוק בסיפורו האמיתי של האתלט האולימפי לשעבר, לואי זמפריני, שבמהלך מלחמת העולם השנייה צף שבעה שבועות בלב ים, אחרי התרסקות מטוסו, ובהמשך שרד שנתיים במחנה כפייה יפני.

זאת אומרת שבקרוב נפסיק לראות אותך משחקת?

"אני בטוחה שהמשחק יעבור בשנים הבאות למושב האחורי. אני אהיה יותר בררנית לגבי תפקידים. אין ספק שארצה להתמקד יותר בבימוי, ומעל הכל, כמובן, בעבודה ההומניטרית".

הדור הבא

החל ב־2002 הפכה ג'ולי לאמא פעלתנית ורבת זרועות, אחרי שהחלה לאסוף לחיקה באדיקות תינוקות מוכי גורל מכל קצות תבל. נכון להיום היא אם גאה לשישה ילדים - שלושה מהם מאומצים ונושאים את שם משפחתה (לצד שמות פרטיים יצירתיים במיוחד): מאדוקס שיוואן הקמבודי (12), פאקס ת'יין הווייטנאמי (10) וזהרה מארלי האתיופית (9). שלושת הבאים הם ביולוגיים שלה ושל פיט: שיילו נובל (7), שאותה ילדה בנמיביה הרחוקה במטרה להימלט מעין התקשורת, והתאומים בני החמש ויוויֵין מרצ'לין (בת) ונוקס ליאון (בן). ג'ולי מכרה מראש את הזכויות לפרסום תמונותיה הראשונות של שיילו בסכום שנאמד בכמה מיליוני דולרים, ותרמה את הכסף לצדקה.

עם בתה ויוויין. "מעולם לא התכוונתי לעודד את הילדים להשתתף בסרטים" // צילום: אי.פי

בשם הפיקנטריה, הבת ויוויֵין מופיעה לצידה ב"מליפיסנט", כנסיכה אורורה בילדותה. "ההפקה היתה זקוקה לילדה בת חמש בסצנה מסוימת, שבה אורורה אמורה להתייחס למליפיסנט בתום, בלי לראות בה מכשפה מאיימת. הבעיה היתה שכל הילדים שהגיעו לתפקיד הזה היו מבועתים כשנתקלו בי על הסט, ובדרך כלל קפאו מאימה והתחילו לבכות. נאלצנו לשבץ שם את ויוויין, כי היא היתה היחידה שהרגישה נוח לידי". 

גם פאקס וזהרה מציצים באחת הסצנות. אצלנו קוראים לזה פרוטקציה.

"מעולם לא התכוונתי לעודד את הילדים להשתתף בסרטים. בוא נגיד שההופעה של ויוויין עדיין מוזרה לי ולאבא שלה. מיי גוד, אני מקווה מאוד שהיא לא תרצה להיות שחקנית (צוחקת). לגבי זהרה ופאקס, רציתי שבעתיד הם יצפו עם ילדיהם בסרט ויהיה להם זיכרון יפה מהתקופה".

באילו סרטים שלך את מתירה להם לצפות?

"אני ובראד מאוד בררנים לגבי זה. הילדים הבוגרים יותר ראו לאחרונה את 'מר וגברת סמית' וזה קרע אותם מצחוק. מתברר שזאת פנטזיה מוזרה של ילדים, לצפות בהורים שלהם מתקוטטים כשני מרגלים. הם ראו גם את 'טומב ריידר' והתגאו, 'וואו, אמא יכולה לעשות את כל הדברים האלה!'" 

הם לא פחדו לראות את אמא כמכשפה רעה?

(מחייכת) "תמיד הקפדתי לחזור הביתה נחמדה... הילדים לא הרגישו את כובד העבודה. הם דווקא אהבו את הקול המרושע של מליפיסנט והכריחו אותי לחקות אותה בבית. זה הוציא ממני את הילדה שבי".

משום מה לא נראה שהיית ילדה של "יומני הנסיכה".

"אכן לא הייתי. אף פעם לא הערצתי נסיכות ופיות. לא הזדהיתי איתן. עם הילדים שלי זה שונה. אני ממציאה להם סיפורים משוגעים לפני השינה, מערבת אותם בעלילה כדמויות. אישית, אני לא אוהבת הפי אנד. אני חושבת שסיפור טוב לילדים צריך לכלול מרכיב חזק של לקח".

איך התחברת לדמות המרשעת האולטימטיבית?

"בהתחלה פחדתי לגלם אותה. מבחינתי, זה היה לקלף את השכבות, לבדוק מאיפה הרוע מגיע. הייתי צריכה להכניס לדמות את כל הביזאר ורוח השטות שלי. בסופו של דבר, זה היה כיף". 

נראה שתפקידים קומיים דווקא מתאימים לך.

"אני לא חושבת. אני אוהבת קומדיות, אבל יש קומיקאים הרבה יותר מוצלחים ממני".

השגרירה ג'ולי

לא שיש לג'ולי יותר מדי סיבות לכייף. נכון ל־2014, היא מתעניינת במחנות פליטים ובאזורי לחימה עולמיים הרבה יותר מאשר בגדודי פפראצי ובמתחמי VIP. היא מעדיפה לאכול שניצל מחומם בחברת ילדה שנאנסה בקרבות בסיירה ליאון או בדארפור, על פני עוד שרימפ קינג־סייז בערב גאלה עם קונן אובריאן. והיא שואפת לתקן עוולות בעולם, ולא לתעד עוד זווית של הישבן שלה באינסטגרם.

אלה דברים שאנג'לינה בת ה־20 היתה עושה בקלות.

"אני אוהבת את אנג'לינה ההיא. אני בסדר איתה. כדי להיות אדם שלם, אתה צריך לעבור את כל הצדדים שלך. אני יודעת שחשבו עלי הרבה דברים במהלך השנים, בעיקר כי הייתי חשופה כל כך הרבה זמן. אבל בדבר אחד אני בטוחה: אף פעם לא הייתי אדם רע". 

את העניין הגדול שלה בהקלת סבלם של מסכנים מייחסת ג'ולי לאמה, שנטלה אותה בילדותה לאירועים של ארגון זכויות האדם אמנסטי. במהלך צילומי "טומב ריידר" בקמבודיה, ב־2001, העמיקה ההתעניינות שלה בקורבנות, ומאז סיירה כשגרירת רצון טוב של האו"ם באזורים מוכי אסונות ומלחמות בכל העולם, כולל קרוב מאוד אלינו - בלוב, בירדן, בלבנון ובגבול סוריה. לפני כשנה וחצי הביעה עניין לבקר בישראל, אבל אנחנו עדיין מחכים. "אני באמת רוצה לבוא, האזור מאוד מסקרן אותי. זה יקרה בסוף".

עם אמה מרצ'לין ברטרנד. מותה של האם הכניס את ג'ולי למשבר נפשי קשה // צילום: אי.פי

עיקר מרצה של ג'ולי נתון לפתרון בעיית הפליטים, שהיא הקרובה ביותר לליבה. עם פיט סייעה בהקמת "כפרי מילניום", שמציעים מחסה, מגורים ותנאי מחיה בסיסים לסובלים מעוני משווע במדינות בלתי מפותחות. היא מקדמת דיונים וחוקים שנוגעים ליחס לפליטים, ומפעילה לובי מתמשך בממשל האמריקני. על פעילותה הענפה קיבלה אינספור אותות ופרסי הוקרה, כולל פסלון כבוד בטקס האוסקר האחרון (שבו זכה גם הסרט "12 שנים של עבדות", בכיכובו של פיט).

בערב שלפני מסיבת העיתונאים השתתפה ג'ולי, עם בראד, באירוע צדקה בארמון לקסינגטון שבלונדון, שם נתנו השניים את חסותם לגיוס תרומות ממכירת פריטים ברוח הסרט. היא התראיינה על פרשת הילדות החטופות בניגריה ("זה רשע שלא יתואר"), ובחודש הבא תופיע בוועידת פיסגה עולמית, בהשתתפות נציגים מ־140 מדינות, שמטרתה להעלות את המודעות לנושא הכאוב של אלימות מינית ואונס נשים באזורי מלחמה. 

הרבה ארגונים בטח מתחננים שתיתני להם חסות.

"פליטים הם האנשים הכי פגיעים בעולם, ולכן אני איתם. בתוך מחנה פליטים יש כל כך הרבה טראומה וצרכים הומניטריים. ילדים בלי מסגרת חינוכית, נשים שחוו התעללות, חולים במחלות בלי טיפול. שלא לדבר על המוקשים, הסכנות והזיכרונות. אני מאמינה שהתפקיד שלי הוא לתת קול למי שאין לו קול".

אני בא מהמזרח התיכון. לצערנו זו המציאות בשכונה שלנו.

"מאוד קשה לי עם מה שקורה שם. מה שמתרחש בסוריה הוא דבר מחריד. רק שלשום שמעתי על אישה שיוצאת כל בוקר למכולת ונאלצת להיתקל במוכר שם, שאנס אותה במלחמה. אתה מבין מה היא מרגישה?"

העיסוק בסבל האנושי מחלחל גם למצב הרוח הפרטי?

"בכל פעם שאני חוזרת מביקור במחנה פליטים או מאזור מלחמה, אני חושבת על עצמי, על ילדיי ועל האנושות. זאת חוויה קשה, אבל מאוד מעשירה. מבחינתי, בכל פעם שארגיש שיש לי כוח לשנות עוד משהו בעולם – אני אעשה את זה".

ואיך הילדים מושפעים מכל זה?

"אנחנו משתדלים לקחת אותם איתנו גם לעבודה וגם לפעילויות ההומניטרית, כשזה אפשרי. אני רוצה שהם ילמדו כמה שיותר על העולם. שירגישו נוח כאזרחים של הגלובוס".

מכשפה עם חיוך מופתע

בעלילת "מליפיסנט", שמבקשת לחקור את שורשי הדמות שכיכבה לראשונה בסרט המצויר מ־1959,  מטילה ג'ולי את הכישוף המפורסם על הנסיכה התמימה אורורה (אל פנינג, אחותה של דקוטה), שלפיו תידקר בגיל 16 ממחט טווייה, תישן שנת נצח ותקיץ רק בנשיקה של אהבת אמת. בין לבין היא נאבקת בבני אנוש שפולשים לאדמותיה, ובאחת הסצנות המרשימות בסרט היא מוכיחה שלא מומלץ להתעסק איתה: היא מגייסת ממעבה האדמה את בעלי בריתה השדים, רכובים על חזירי בר אימתניים, ומשלחת אותם בחיילי המלך המבוהלים.

מצד אחד את מפזרת אהבה ושלום בעולם, ומצד שני את משתתפת בסרט בסצנת קרב נוראה.

אנג'לינה משגרת מבט נבוך, כאילו נתפסה בקלקלתה, וניכר שהיא מודה שיש כאן כשל מוסרי. ואז, באקט הישרדותי אוטומטי, היא עוברת מייד לתוכנית חלופית: היא פשוט מקסימה אותי. זה קורה בתוך שניות: בשלב ראשון היא סוקרת את פניי בחיוך מופתע לכאורה, כאילו הייתי ברמן הורס שמגיש לה קוסמופוליטן, ואז מוסיפה עפעוף מתפנק, חצי הטיית ראש - ומבט של תימהון חמוד, מהסוג שכלבים משתמשים בו כשנוזפים בהם בסלון.

בראנג'לינה עם בנם מאדוקס שיוואן על השטיח האדום בטקס האוסקר // צילום: אי.אף.פי

זה פועל עלי כמו טיל טומהוק. בתוך רגע אני נמס לשלולית ולא זוכר מה שאלתי ועל מה הערתי. רק דמיינתי את שנינו יוצאים חבוקים לכיוון הביג בן, שם אני מציע לה נישואים למרגלות אוטובוס קומתיים אדום.

"קודם כל, בוא לא נשכח שאנחנו מדברים על יצורים דמיוניים", היא משיבה לבסוף, "אין בקרב אף טיפה של דם. אם תבחן היטב את הסצנה, תראה שכל החיילים בורחים, ואף אחד מהם לא נפצע או נהרג. שנית, אני פשוט מגינה שם על האדמות שלי. בני האנוש באו לכבוש את השטח, ואני ובעלי בריתי שומרים על מה ששייך לנו. אפשר להגיד שאנחנו בצד הנכון של הצדק".

מליפיסנט מלאה רוע. גם בך יש תכונות שליליות?

"אולי אחת: אני לא יודעת להתבטל. אני לא מסוגלת לשבת בלי לעשות כלום. וזה חבל, כי אני חושבת שלפעמים צריך ליהנות מסתם להתמתח על הספה, לשחרר, לבלות עם המשפחה. תמיד יש לי הרגשה שנשאר לי משהו לעשות שעוד לא עשיתי".

לפחות בסרט ניכר שאת מאוד מכייפת.

"בכל אחד מאיתנו יש צד שרוצה להיות לגמרי חופשי ולבטא את עצמו בפאן הכי גדול. בחיים, לצערנו, יש מעט הזדמנויות לחקור את זה. לא ידעתי שאני מסוגלת לכייף כל כך. זה חופש פנימי שבחיי היומיום אין לי". 

אחרי המכשפה, איזו עוד דמות דיסני את חולמת לגלם?

"דמבו, הפיל המעופף. אבל נראה לי שהייתי עושה גירסה הרבה יותר אפלה שלו. למשל, שאמא שלו נשלחת למוסד סגור, משהו כזה".

לפי מיטב ההיסטוריה עם מכשפות דיסני, עכשיו תהפכי ליקירת דראג קווינז.

(מרימה קול בצהלה) "אני אשמח לתת להם השראה! זה יהיה ממש מלהיב. כולנו חולקים אותה אהבה לתחפושות". 

אגב, לקחת הביתה משהו מהתחפושות של הסרט?

"את הקרניים". 

yaakovl@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו