כבר לא מחכים לרב

כבר שנים רבות שהציבור הכללי מתפעל - בטעות - מלכידותה של הציונות הדתית ומתייחס אליה כאל מקשה אחת, כאל חברה מאוחדת. המציאות, עם זאת, שונה: הציבור הדתי־לאומי, שהפך לגורם מרכזי בעיצוב פניה של החברה הישראלית, מתנהל כפסיפס של קהילות בעלות גוון, צבע וגישות שונות. במרכז עומדים שני "שבטים" שונים ולעיתים זרים ומנוכרים זה לזה - החרד"לים והאורתודוקסים המודרניים. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

קו השסע אינו תמיד ברור, בעיקר לחילונים. בדרך כלל הוא עוסק בסוגיות ובמחלוקות שאינן מעסיקות את הציבור הכללי. שני הזרמים מגלים בדרך כלל יחס ממלכתי אדוק למדינה ולמוסדותיה ושניהם, באופן כללי, מחזיקים בהשקפת עולם לאומית־ימנית. השוני נוגע לדרך שבה חי כל שבט את חייו הדתיים ובמידת הפתיחות שלו אל העולם החיצון.

האורתודוקסיה המודרנית פתוחה יותר לשינויים ומבקשת לשלב את החינוך הדתי עם המודרנה. החרד"לות, לעומתה, שמרנית פי כמה; לאומית מאוד, אך בכל הקשור למצוות הדת - נוטה לחרדיות, אם לא חרדית ממש. 

בין שני הקצוות הללו נמצא רוב דומם - הדתיים "הישנים" או "הרגילים", בנוסח בני עקיבא של פעם והיום; ציבור שגדל בבתים שומרי מצוות ומסורת, שברובו הגדול אדיש להתכתשות שמתנהלת בשנים האחרונות בין שני המחנות בציונות הדתית; התכתשות שמעכירה ומרעילה לא פעם את היחסים בתוך קהילות דתיות רבות בארץ. 

שני "השבטים" עדיין נפגשים בבתי הכנסת. במקרים רבים הם גם מקושרים משפחתית. רב המשותף, אבל רב גם המפריד: הקודים התרבותיים שונים. תרבות הפנאי שונה. המוסיקה אחרת. מוסדות הלימוד נפרדים, תנועות הנוער נפרדות, הלבוש שונה ובמוקד המחלוקת עומדים נושאים כגון שירות בנות בצה"ל, שירת נשים, שוויון בבתי הכנסת בין גברים ונשים, ההתייחסות ללימודים כלליים וגם היחס להומואים וללסביות. 

עכשיו מתפרסמים לראשונה תוצאותיו של סקר רב משתתפים (כ־3,650 איש) שערך ארגון הרבנים "בית הלל" מהזרם הדתי המודרני, שממנו עולה לכאורה קונצנזוס מפתיע: ברוב מגזרי הציונות הדתית, הן בקרב הדתיים המודרניים, הן בקרב הדתיים הרגילים והן בקרב המסורתיים, ואפילו בקרב החרד"לים (אם כי במידה מתונה בהרבה) - ההנהגה הרבנית נחלשת מאוד ומאבדת ממעמדה המסורתי. 

רק בקרב הציבור החרד"לי רוב המשיבים עדיין סבורים שההנהגה הרבנית רלוונטית לצורכי הציבור. בקרב הציבור הדתי, המסורתי והדתי המודרני - מיעוט בלבד סבור כך. לעומת זאת, הסקר - שכבר מעורר פולמוס ער - מבדל בבירור את הציבור החרד"לי מהציבורים הדתיים האחרים בשורה של תחומים. 

הנה תחילה הנתונים, שגם אם אינם מדויקים - מדובר במשאל אינטרנטי וולונטרי ולא במדגם מייצג - ודאי שהם משקפים מגמה: רק 18% מהמסורתיים, 15% מהדתיים המודרניים ו־36% מהדתיים הרגילים סבורים שההנהגה הרבנית כיום רלוונטית לצורכי הציבור. לעומת זאת, 59% מהחרד"לים מעניקים רלוונטיות לרבנות של היום.

התשובות דומות גם כאשר הנושא מוצג בצורה מעט שונה, והמשיבים מתבקשים להעריך "האם ההלכה היהודית, כפי שהיא מיושמת היום, מעוררת השראה?" שיעורים נמוכים בלבד בקרב מרבית המשיבים סבורים שכך הדבר: 18% מהמסורתיים, 23% מהדתיים המודרניים, 41% מהדתיים הרגילים, אבל - 65% מקרב החרד"לים.

שיעורים נמוכים בקרב המשיבים סבורים שההנהגה הרבנית היום מבינה את עולמם: 11% מקרב המסורתיים והדתיים המודרניים, 30% מקרב הדתיים, ואפילו בקרב החרד"לים - רק כמחצית (52%) סבורים כך. 

גם הזיקה בין הרבנות הראשית לבין מרבית הזרמים בציונות הדתית נחלשה: 

רק 11% עד 26% מקרב המסורתיים, הדתיים הרגילים והדתיים המודרניים חשים שהרבנות הראשית בישראל מייצגת את הערכים שבהם הם מאמינים, לעומת 44% מהחרד"לים שחשים כך. 58% מהחרד"לים אומרים ש"הרב שלהם ממלא תפקיד חשוב בעיצוב דרכם בחיים", אך רק 28% מהדתיים הרגילים, 25% מהדתיים המודרניים ו־18% מהמסורתיים חשים באופן דומה.

שיעורים גבוהים בהרבה מבקשים לראות תלמידי חכמים חובשים את ספסלי האוניברסיטה או מוסד אקדמי אחר במשך כמה שנים. גם כאן ניכרים הבדלים חדים בין קבוצת החרד"לים לבין השאר: 22% בלבד מהחרד"לים מעוניינים בכך, לעומת 45% מהדתיים הרגילים, 62% מהמסורתיים ו־65% מהדתיים המודרניים. 

הבדלים בולטים נוספים: 77% מהדתיים המודרניים סבורים שהחינוך הדתי הקצין בשנים האחרונות, בעוד רק 25% מקרב קבוצת החרד"לים חשים כך; 77% מהדתיים המודרניים סבורים כי "נשים אמורות להיות שוות לגברים בעבודת השם", בעוד רק 40% מהחרד"לים אוחזים בדעה זו; 76% מהחרד"לים מתנגדים לטלוויזיה בביתם, בעוד רק 14% מהדתיים המודרניים מתנגדים לכך; ו־64% מהדתיים המודרניים מבקשים להעניק שוויון זכויות לתושבים שאינם יהודים המתגוררים בישראל, לעומת 17% בלבד מקרב החרד"לים. 

"מודל של דיאלוג"

אין זה מפתיע שהגוף שעומד מאחורי המשאל, רבני בית הלל, רואה בתוצאות הללו צידוק לעצם קיומו, בעיקר בתוצאות המלמדות על היחלשות משמעותית במעמד הרבנים. 

בית הלל, שהוקם לפני כשנתיים, הוא ארגון הרבנים האורתודוקסי הראשון בעולם שמשתף נשים - רבניות ומנהיגות ציבור - בדיונים של בתי המדרש שלו שפוסקים הלכות. הארגון מכנה את עצמו "הנהגה רבנית קשובה". הוא כולל כ־200 רבנים ורבניות, ומנהיגי ציבור מקרב הציונות הדתית.

בית הלל מכריז שהוא מחויב באופן מוחלט להלכה היהודית וכבר פירסם שורה של פסקים מנומקים, שחלק מהם קוממו עליו את רבני הזרם החרד"לי, בעיקר בסוגיות הקשורות למעמד האישה, לחינוך, להלכה ולדמוקרטיה. כמה דוגמאות: פסק המכשיר הסכמי קדם־נישואים, שנועדו למנוע עגינות וסירוב גט - "זה כמו לחגור חגורה לפני תחילת הנסיעה", אומרים בבית הלל; פסק שמאפשר לדתיים להתארח ולסעוד אצל אדם שאינו שומר כשרות; פסק שמתיר לקבור חייל שאינו יהודי בבית קברות צבאי לצד חבריו היהודים; פסקים שמתירים להעסיק לא יהודים, או לקנות מהם, או להשכיר בתים לגויים (כל עוד הדירה נשארת בבעלות יהודית); פסק המאפשר לנשים להשתתף באופן פעיל יותר בחגיגות שמחת תורה, כולל ריקוד עם ספרי תורה, ובלבד שהדבר ייעשה בעזרת הנשים; ואפילו פסק שמאפשר לנשים להגיד קדיש יתומה. 

הארגון גם תמך ב"נוסחת שרנסקי" שהכשירה רחבה נוספת למרגלות הכותל המערבי, לטובת "נשות הכותל", ובמתן אפשרות ליהודים לממש את זכות התפילה שלהם בהר הבית.

הרב רונן נויבירט, מנכ"ל ומייסד ארגון בית הלל ורב קהילה ברעננה, מתרשם שהתחושה הכללית שרווחת בציבור הדתי היא שהעולם הרבני מנותק. "מול התחושה הזאת", אומר נויבירט, "אנחנו מנסים לעצב מודל של דיאלוג ולא מודל של הכתבה. חשוב לנו לחשוב על פתרונות אפשריים לבעיות שעולות מהשטח, לדעת שאנחנו לא מנגנים סולו ושמולנו ניצב ציבור. הביקורת על הרבנים, שעולה מהסקר הרחב הזה, נוגעת גם לנו. איננו נקיים משגיאות. גם אנו צריכים להסיק מסקנות".

"פועלים לפי כללי המשחק"

בעיני הרב נויבירט, מוזרה במיוחד ההתייחסות של הממסד הרבני לשאלת גיוס בנות לצה"ל. "אם המציאות היא שבנות הולכות לצבא למרות התנגדות הממסד הזה, מה יותר מתבקש מכך שמעבר למחלוקת בעניין עצמו, ייצא ספר הלכות לחיילת, כפי שיש ספר הלכות לחייל?" הוא אומר, "אנחנו בבית הלל מנסים להבין היכן הציבור נמצא וכיצד אפשר לקרב אותו ליהדות. 

"ההבנה שלנו היא שהדיסוננס הולך ומחריף. יותר אנשים מתרחקים מהיהדות. כאשר מחמירים - במקום שבו ארגז הכלים ההלכתי מאפשר להקל - אתה מאבד אנשים. אנחנו", מדגיש נויבירט, "פועלים בתחום כללי המשחק האורתודוקסיים. איננו רפורמים ואיננו קונסרבטיבים. המרחב באורתודוקסיה מספיק גדול כדי לאפשר יותר סובלנות, לקדם את מעמד האישה ולתת יחס אחר לאנשים שונים ולעמים אחרים".

האם אין קווים אדומים לגמישות הלכתית?

נויבירט: "ודאי שיש קווים אדומים. אנו פועלים באחריות, ובניגוד לתרבות של שו"ת מסרונים, מפרסמים פסקים מנומקים שנשענים על כללי פסיקת ההלכה, כפי שהיתה מקובלת מדורי דורות. אנחנו גם מקיימים דיאלוג עם מתנגדינו ולפעמים יש שיתופי פעולה. שוחחנו כבר עם הרב הראשי, הרב דוד לאו, וגם עם הרבנים שמואל אליהו, מנחם בורנשטיין ואליעזר מלמד. השבוע התקיים ביקור היסטורי של הרב הראשי לאו עם רבני בית הלל במדרשה החילונית אורנים בקריית טבעון. למקום שבו מחפשים יהדות צריך להביא יהדות".

הרב רונן נהוראי, יו"ר בית הלל, מצביע על "הצורך הרבני ליצור ולהפעיל כלים סדנתיים ודרכים יצירתיות ואף לאזן באופן שונה בין ערכים סותרים לכאורה, במגע עם הקהילה, כדי שלא לאבד רלוונטיות". כך, למשל, מסביר נהוראי, "בנושא של הזמנת חילונים בשבת - שם ערך השבת מתנגש לכאורה עם ערך שלמות המשפחה. כשמגדירים מחדש את הכללים שמאפשרים לגשר בין שני הערכים הללו, כפי שנהגנו בבית הלל, חוזרים להיות רלוונטיים".

היחלשות מעמד הרבנות אינה מפתיעה את הרבנית אושרה קורן, המייסדת וראשת בית המדרש לנשים "מתן השרון": "זה מחייב לחשבון נפש. רב אינו רשאי להסתגר בארבע אמות של תורה, מול הספרים. עליו לצאת לציבור, לנהל עימו שיח ולהיות קשוב למציאות. רבי שלמה קרליבך", היא נזכרת, "אמר פעם שאם החולים לא מבקשים לחפש את הרופאים, הרופאים צריכים לבקש לחפש את החולים". 

קורן אינה מבינה "מדוע במרבית בתי הספר עדיין מציינים רק בר מצווה לנערים אך לא מציינים בת מצווה לבנות, ומדוע בתי ספר דתיים רבים טומנים את ראשם בחול, מתכחשים למציאות שבה שיעור גבוה מקרב הבנות הדתיות מתגייסות לצה"ל ואינם מאפשרים לראשי המדרשות שיש להם מסגרת מכינה לבנות דתיות, לבוא לבתי הספר ולהכין כבר בשלב מוקדם את הבנות לקראת גיוס".

"עצם הסקר הוא שיבוש"

הרב אוהד טהרלב, תושב טלמון וראש מדרשת לינדנבאום הישראלית (ברוריה), המלווה את בנות המדרשה שמתגייסות לצה"ל, הוא אחד הרבנים שמוסדות דתיים רבים מונעים את כניסתו לתחומם. "גיוס בנות", אומר הרב טהרלב, "אינו עניין הלכתי אלא עניין חינוכי. המציאות משתנה, בנות מתגייסות לצה"ל. זו עובדה, אבל אולפנות כלהבה, צביה ואפילו האולפנה המצוינת בעפרה שבה למדו שתי בנותיי, עוצמות את העיניים. לדעתי, זו טעות קשה".

טהרלב מנסה להגדיר את ההבדלים בינו ובין רבני בית הלל, לבין רבני הזרם החרד"לי: "רבני הר המור, לדוגמה, מבקשים להרים את המציאות אל התורה. הכיוון הליברלי והפתוח יותר גורס: בוא ונחבר את התורה למציאות. השאלה היא האם ההלכה היא מוליכה, או שהיא הולכת יד ביד? פוסקים שהם משכמם ומעלה ידעו לקרוא טקסטים וספרים, לקרוא מציאות ולחבר ביניהם. איני רב מחמד", מבהיר טהרלב, "אבל בתוך המסגרת ההלכתית יש פתרונות שהרבנים השמרנים חוששים מהם, חוששים ממדרון חלקלק. זה גורם לחוסר תעוזה ולפעמים לניתוק מהמציאות".

הרב ברוך אפרתי הוא יו"ר הנהלת איגוד רבני "דרך אמונה" המזוהה עם הכיוון החרד"לי. אפרתי וחבריו חידשו לאחרונה את פעילות הארגון והרחיבו את שורותיו כדי להשמיע את "הקול הרבני הקלאסי", כהגדרתם, מול רבני בית הלל, ולהעניק משקל ל"פעילות רבנית שמרנית יחסית". 

השבוע, כששמע על תוצאות הסקר, הגדיר אפרתי את רבני בית הלל: "רבנים החיים בפייסבוק ולא במציאות". הוא אמר שאינו מאמין למגמת הסקר, לעורכיו ולתוצאותיו. לדבריו, הציבור בכללותו התעלם ממנו, ואין בו ערך שראוי לדיון. 

הרב אפרתי סבור שהרלוונטיות של הרבנים בציבור הדתי־לאומי שרירה, קיימת ומשמעותית, ושתוצאות הסקר מופרכות. משתתפי הסקר אינם מייצגים לדעתו את רוב רובו ומניינו של הציבור הדתי־לאומי, "אשר כלל לא לקחו חלק בסקר, מכיוון שיזם אותו ארגון ליברלי מאוד, הנתון לביקורת גדולי התורה".

"מאז ימות משה רבנו ועד היום", אומר הרב אפרתי, "לא שמענו על רבנים שיוזמים סקרים כדי לעצב לעצמם כיוונים הלכתיים. זו רפורמה בשורשי תורת ישראל. התורה אינה מסטיק גמיש שאפשר למתוח אותו ולשנות אותו לנוחות הציבור. בדיוק להפך: התורה נועדה לרומם את הציבור למדרגה עליונה יותר, שדורשת עמל, התקדשות, מאבק ביצר ופרישה מחיי תרבות נמוכה שאינה תרבות של תורה. עצם עריכת סקר שכזה מלמד על שיבוש יסודי בהבנה מהי תורה". 

"מחוץ למגירה הדתית"

פרופ' אשר כהן מאוניברסיטת בר־אילן, שחוקר כבר שנים את החברה הדתית בישראל, אינו מופתע מירידת קרנם של הרבנים בציבור הדתי־ציוני העולה מהסקר רחב ההיקף שערך ארגון רבני בית הלל. הוא קושר אותה לתפיסת המידור ול"עידן המגירות".

 "רוב החיים של הציבור הדתי אינם מתנהלים במגירה הדתית", מציין פרופ' כהן, "המגירה הדתית היא פינה מסוימת בחיים. החיים האחרים בתחום המקצועי, האקדמי והחברתי מתנהלים בדרך כלל במגירות נפרדות, ואם כך בפועל מתנהלים החיים של רוב האנשים - מדוע שרב יהיה רלוונטי בעבורם? מאות בתי כנסת ברחבי הארץ מתנהלים ללא רב, כי כך הם מעדיפים. הדתיים אומרים למעשה בסקר הזה: אפילו את החיים הדתיים שלי, אפילו את המגירה הדתית שלי - אני מבקש לנהל ללא רב".

האם המציאות הזאת היא מציאות שהציבור הזה צריך לקבל?

פרופ' כהן: "הרבנות צריכה לעבור שינוי ולהפוך לרבנות רלוונטית, מחמירה או מקלה, אבל רלוונטית. רב רלוונטי בעיניי הוא רב שיאסור לאכול לחמניות כשרות לפסח שטכנולוגיית המזון יודעת לייצר היום, מכיוון שהטכנולוגיה הזאת מטשטשת את המראה שבין חמץ וכשר. רב רלוונטי הוא רב, כמו הרב של הבן שלי, שאחרי שאריק איינשטיין נפטר, דיבר עליו עם התלמידים ושר איתם את 'אני ואתה', והעניק לעניין משמעות דתית. רב כזה בעיניי הוא גם רב שבמקום לתלוש פוסטר של כדורגלן שנוער דתי תולה על הקיר בכיתה, יניח יד על כתף הילד וידבר איתו על קבוצת הכדורגל האנגלית ארסנל.

"האמירה הדתית הצטמצמה", מתרשם פרופ' כהן, "רב שרואה את התוצאות הללו שמלמדות על היחלשות במעמד הרבנים, צריך לשאול את עצמו איך הגענו לכך? מדוע הידרדר מעמדי? ממש כפי שפרופ' באוניברסיטה היה שואל את עצמו שאלה זהה, אילו היה מקבל תוצאות זהות. 

"חלק מהרבנים בישראל אינם מדברים אל הקהילות שלהם אלא אל הקולגות שלהם, מכיוון שהם פוזלים לתפקידים כאלה ואחרים, או שמחשבים כיצד ייראו ויישמעו דבריהם על ידי אחרים", אומר פרופ' כהן, "בארה"ב, לעומת זאת, רבני קהילות, שמועסקים על ידי הקהילות, מדברים אליהן ומחויבים בראש ובראשונה אליהן. רבני צהר, שהיום קשובים לחברה הישראלית, מכונים על ידי רבנים חרד"לים 'ניאו־רפורמים'. יש ישיבות שאליהן ספרים של הרב יובל שרלו אינם נכנסים. למה? כי הרב שרלו יותר מדי רלוונטי, יותר מדי קשוב לחברה הישראלית?" 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו