פעם כומתה - תמיד כומתה

כומתה עם שורשים: ניצב זוהר דביר (49), מפקד המחוז הצפוני של המשטרה, תמיד שמר פינה של כבוד לכומתה שליוותה אותו מימיו הראשונים בטירונות בגולני בחורף 1984, דרך שורת תפקידי קצונה, ובהם מפקד הסיירת החטיבתית. במשך 19 שנים הוא שמר את הכומתה החומה שמורה מכל משמר בארון בבית, מחכה לעת להתחיל במסורת מרגשת.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

לא היה מאושר ממנו בחודש יוני 2010, כאשר הגיעה העת לנער את האבק מעל הכומתה ולהעניק אותה לבתו לטם, שהיתה הראשונה להמשיך בדרך אביה, התגייסה לגולני ושימשה מדריכת קליעה בבסיס האימוני החטיבתי. עם שחרורה של לטם חזרה הכומתה לנוח בארון, ממתינה ליורש הבא.

שלשום נרשם ציון דרך במסורת המכובדת, עת התגייס הבן ת' ליחידה עילית בגולני. בתום מסע כומתה מאתגר של 70 קילומטרים, הוא זכה לקבל את הכומתה האישית של אביו לנגד בני משפחתו הנרגשים. הטקס המסורתי נערך באתר ההנצחה לחללי החטיבה בצומת גולני, בהשתתפות בני משפחה לוחמי החטיבה ומפקדיה. 

ומי שחשב שהמסע של הכומתה תם, שיחשוב שוב. עינב דביר (13), בתו הקטנה של ניצב דביר ואשתו נטע (שאף היא שירתה כמשקית ת"ש בגולני - ד"ב), אמנם עדיין לומדת בחטיבת הביניים, אבל היא כבר מבטיחה כי תמשיך את המסורת המשפחתית ולוטשת עיניה לכומתה האלמותית. 

מפקד החטיבה, שתחגוג השבת 66 שנים להיווסדה, אל"מ יניב עשור, אמר לטירונים כי "כאן לחמו לוחמי תש"ח את קרבותיה הראשונים של גולני וזרעו את זרעי הגבורה, שעלתה, צמחה והניבה את תנובתה. הם סימנו לנו נתיב ערכי ומחייב של חטיבה לוחמת, עיקשת ונחושה, שחייליה מפגינים אומץ לב, אלתור ותושייה ובעיקר דבקות במשימה. מהיום אתם מחויבים לצעוד בנתיב מופת זה. אני מלא ביטחון ואמונה בכם ובכוחכם לעמוד בכל אתגר".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו