לפעמים, בשעות בין הערביים, בדממת הבית הריק, ענת קורן־דרור מדברת עם בנה המת דרור. היא מספרת לו על אירועי המשמרת האחרונה שלה. מגלה לו את מי פינתה לבית החולים ולמי חיברה בלון חמצן. כשהיא אוספת מעט כוחות, היא מציצה לחדרו המיותם, מדמיינת אותו מתלבש בחיפזון, מתכונן בעצמו לעוד משימת הצלה דחופה. משם היא פונה למטבח, מהדקת עפעפיים כדי לא לאבד אף תו מפניו, ונזכרת שוב במילים שאמר לה באחת משיחותיהם האחרונות לפני האסון: "אמא, אין לך מושג איזה סיפוק זה להציל חיים".
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
המשפט הזה, שמיטלטל בין חדרי ליבה כבר שבע שנים, הפך לצוואה הרוחנית שלה. היום, אחרי שהשלימה קורס חובשים והתרגלה לצאת בעצמה להציל חיים, כמוהו, היא מרגישה שהיא ממשיכה את מה שהגורל קטע אצל בנה. וכמו כל פיתול בעלילה, שרק טרגדיות אנושיות יודעות להמציא - היא עושה זאת כחלק מצוות ההצלה שנקרא על שמו.
* * *
בן 23 היה דרור קורן כששיטפון סחף אותו אל מותו עם שלושה מחבריו, בשעה שגלשו בטיול סנפלינג במדבר יהודה. תאונת טבע אכזרית, מהאירועים שעליהם אפשר לומר בפה מלא ביש מזל. בחור ש"כולו נתינה ואהבת אנשים מילדות", שנקלע למקום הלא נכון, ביום הלא נכון, בדיוק ברגע שבו הגיח הגל השוצף "ופשוט לקח אותו איתו, בלי שום אפשרות להימלט".
דרור ז"ל בטיול סנפלינג
עד לשבת המרה ההיא, 12 במאי 2007, הלכו חייו של דרור במסלול אחד: הושטת סיוע למי שנקלע לצרה. מגיל 14, כתלמיד בתיכון בהרצליה, התרגל להציל נפשות, "אוסף לזכותו כמה וכמה עולמות מלאים", כדברי אמו. "באחד הימים הוא קיבל חפיסה קטנה של שוקולד, ומייד רץ להעניק אותה לשומר הרוסי המבוגר בבית שנבנה לידנו. הוא רצה 'שיהיה לו קצת מתוק בחיים'. מתברר שהוא הצליח לתקשר איכשהו עם השומר, בלי לדעת מילה ברוסית, וגילה שהוא חי עם אישה חולה ובן שהסתבך עם החוק. הוא היה מביא לו אוכל ויושב איתו בכל הזדמנות. כששאלתי למה זה כל כך חשוב לו, הוא הסביר שהוא רוצה לעשות לו שמח יותר בלב, שלא ירגיש בודד".
כמתנדב צעיר בתחנת כיבוי האש בעיר הוזעק לעשרות משימות דחופות. הוא השתתף בטיפולי חירום בתאונות דרכים, בשריפות, בחילוץ לכודים ובפינוי נפגעי אסונות. "רק את עצמו הוא לא הוזעק להציל", לוחשת ענת ומסיטה מבט בכאב.
דרור קורן ז"ל כמתדב בכיבוי אש. "מגיל 14 הוא אהב להציל חיים"
"היה לו ברק בעיניים, ממש ניצוצות, לפני כל יציאה במסגרת ההתנדבות שלו במכבי האש. הוא היה שומע על משהו שקרה - ואז עוזב הכל ורץ. זה היה יכול לקרות באמצע הלילה, או כשהוא עסוק בכלל במשהו אחר. כלום לא שינה לו: מבחינתו, הצלת החיים באה לפני כל דבר אחר".
לפני 14 שנה פרצה דליקה גדולה במרכז קניות סמוך לצומת סגולה. דרור הוזעק אליה, לצד כוחות כיבוי אחרים. "הייתי בעבודה באוניברסיטה, ופתאום הוא התייצב וביקש שאסיע אותו בבהילות למקום המפגש של כוחות ההצלה. היה שם מצב קריטי עם חשש ללכודים וכמה אנשים שנפגעו משאיפת עשן. כמובן, מייד הסעתי אותו. הוא לא היה סולח לעצמו אם הוא היה נשאר מאחור".
היא מציגה תמונות ישנות שלו, שבהן הוא מונצח בחיוך מבויש, עיניו מלטפות את המצלמה במבט סקרני. בתמונות מתקדמות יותר הוא לבוש מדי צה"ל או מדי כיבוי אש כחולים. "הנה הוא, אחרי שריפה שבה הציל לכודים", מחליקה ענת אצבע על מדי התכלת, כמו מבקשת ליישר אותם. "והנה אנחנו יחד כשהוא קיבל דרגת קצין בצבא". בתמונה המשותפת, מהאחרונות שלהם יחד, הם צמודים במבט ספק משועשע, ספק רציני, בלי לדעת על הפרידה האכזרית הקרובה שמרחפת מעל.
בצבא, איך לא, שירת כקצין חילוץ והצלה בפיקוד העורף, ונודע כמפקד קפדן בכל הקשור לנוהלי בטיחות וכשירות. עם שחרורו, בתום שנת קבע, עבר קורס מדריכי גלישת סנפלינג, למד לפסיכומטרי והתפרנס כמאבטח במלון. "וזהו. זה כל מה שהוא הספיק לעשות".
עם דרור ז"ל כקצין חילוץ והצלה
גם לטיול המוות, בצהרי אותה שבת, יצא אחרי ששינן את נוהלי הבטיחות והנפיק את כל האישורים הנדרשים. הוא התקשר לשירות המטאורולוגי, לברר מראש מה התחזית הצפויה באזור מערות קומראן, ואם יש אפשרות לגשם. כמו כן התייעץ באי־מייל עם מועדון המטפסים הישראלי, כדי לאסוף טיפים לגלישה בטופוגרפיה הספציפית. "הוא ביקש לדעת אם השתנה משהו בסביבה מאז שגלש שם, בדיוק שנה לפני כן", אומרת ענת. כשקיבל את כל התשובות המרגיעות - התעורר בשבת בבוקר ויצא לדרך, עם עשרה חברים.
"ממש לפני שיצא מבית הוא צילצל שוב לשירות המטאורולוגי, כדי לקבל את הדיווח הכי מעודכן. לא צפו שם אף אירוע חריג באותו היום. כשהחבר'ה שלו הגיעו לכניסה לגן הלאומי קומראן הוא הציע לקופאית שתרשום את כל השמות, כדי שאם יקרה משהו, חלילה, כוחות ההצלה יידעו לאן לפנות ואת מי לחפש. הוא התחייב שהקבוצה תצא החוצה לפני הסגירה, בחמש אחה"צ. עד לפרטים הקטנים האלה הוא ירד".
את ההקפדה המחמירה בטיולים ספג דרור מאמו ומבן זוגה, איסר, שכבר שנים מטיילים עם קבוצה של מיטיבי לכת. אבל איתני הטבע לא מרחמים על בנים שלמדו הוראות בטיחות מאמם. בשעה שלוש וחצי, כשהתנדנדו בהנאה על חבלי הסנפלינג, סוקרים את נוף הקדומים בין שמיים וארץ, הגיח השיטפון.
גל אדיר של מים, שלא הותיר לגולשים שום סיכוי. "אצלנו בהרצליה היתה שמש נעימה, ואני זוכרת שבאותה שבת עבדתי בגינה. רצה הגורל שבירושלים ירד גשם פתאומי, שכמו דומינו התגלגל לכיוון ים המלח ומדבר יהודה. הם עמדו בדיוק בדרך של המים הגועשים".
ארבעה חברים קיפחו את חייהם במכת הטבע. לצד דרור נהרגו עמית גוטליב, טל אלון ונועה שפירא. "מתוך ה־11 שיצאו לטיול חזרו הביתה רק שבעה, שהצליחו להימלט מהזרם בזמן. אחרי האסון בדקו את התנהלות דרור והגולשים, משלב ההכנות ועד השהות שלהם בשטח. החוקר סיכם במשפט הבא: 'אם הייתי צריך לצאת היום לטיול כזה, אלה בדיוק החבר'ה שהייתי לוקח איתי'. גם אנשי יחידת חילוץ מגילות, שהגיעו ראשונים לשטח, אמרו שמבחינה מקצועית וטכנית הם היו לחלוטין מסודרים".
* * *
ענת גרושה זה שנים. אביו הביולוגי של דרור, מתי, נפטר לפני שלוש שנים. לשאלה כמה ילדים יש לה עונה ענת באוטומטיות יבשה: "היו לי שניים, נשארתי עם אחד - אחיו הבכור של דרור, ירון". את גילה המדויק היא מבקשת לא לחשוף, ומתגאה במראה הצעיר ובחיוניות הסוחפת שלה. "אם יידעו בצוות בת כמה אני, אצא הסבתא רבתא של כולם, וזה לא נעים. בוא נגיד שאני כבר לא בת 30".
שנים רבות שירתה כקצינת חינוך במחנה מטכ"ל ובתפקידים באגף התכנון, עד שפרשה מצה"ל בגיל 40 בדרגת סגן אלוף. מאז היא המנהלת האדמיניסטרטיבית של בית הספר למתמטיקה באוניברסיטת תל אביב.
את שמו של דרור הוסיפה לשם משפחתה מייד אחרי מותו, כחיבור סמלי. "אני היום ענת קורן־דרור. זה כאילו דרור ממשיך ללכת איתי, והוא יישאר בשמי לנצח". קבוצת המטיילים שהיא ואיסר חברים בה נקראת אף היא "מטיילי דרור"; בכל שנה בתחילת אפריל, סביב יום הולדתו של דרור, נוסעת הקבוצה לטיול במערות קומראן, ומשלימה את הנתיב שדרור וחבריו לא הספיקו להשלים, "כולל קטע הסנפלינג במפל. דרור היה צולח אותו בקלות רבה, אלמלא מה שקרה".
חדרו של דרור נשאר בדיוק כפי שהיה ביום האסון. מיטה מוצעת שסידר בעצמו לפני צאתו, מדף קטן עם שורת ספרים, מקרר מיניאטורי, מכשיר טלוויזיה כבוי. "פשוט אין לי הכוחות הנפשיים להיכנס ולהפוך אותו לחדר רגיל עם ייעוד אחר. הבגדים שלו עדיין שם, הכל נשאר כמו לפני שיצא מהבית. בשבועות האחרונים לחייו הוא השתעשע בבניית בר משקאות מעץ, אחרי שסיים קורס ברמנים, סתם בשביל הכיף. הבר הזה נשאר בחדר כמו שהוא, עם המדפים והכוסות שדרור סידר".
חודשים ספורים אחרי מותו זכה דרור להנצחה מיוחדת: סניף השרון של איחוד הצלה נקרא על שמו - "צוות דרור". איחוד הצלה מאגד רופאים, פרמדיקים וחובשים מכל רחבי הארץ, דתיים וחילונים, שמתנדבים לשמש כונני חירום לטיפול בכל מקרה של פיקוח נפש. הארגון מפעיל כ־2,000 מתנדבים, שנושאים על גופם מכשיר קריאה ממוקד איחוד הצלה (חיוג 1221 מכל טלפון), ומוזנקים משגרת יומם אל האירוע הקרוב ביותר לסביבתם. כך הם יכולים להגיע לשטח ראשונים, ולהגיש סיוע מציל חיים עד להגעת כוחות הרפואה, הכיבוי וההצלה.
מתרגלת החייאה ב"צוות דרור". צילום: קובי קלמנוביץ'
"צוות דרור" כולל את מרחבי הרצליה, כפר סבא, רעננה ורמת השרון, ונכון להיום פועלים במסגרתו כ־70 מתנדבים. "ירון, אחיו הבכור של דרור, הכיר את המנהל האזורי של איחוד הצלה, ניר גרנות, ושניהם החליטו להסב את שם הסניף לזכרו", מסבירה ענת. "הם הסכימו שאין ראוי מדרור להנצחה מכובדת כזאת. זה צעד ייחודי מאוד באיחוד הצלה, אין עוד סניף אזורי אחר בארגון שנקרא על שם מישהו".
במשך שנים ארוכות היא לא שיערה שיש דרך שבה היא יכולה להצטרף בעצמה לסניף שמנציח את זכר בנה. "מאז הקמת הצוות באתי עם איסר לטקסים בחגים, תרמנו מה שהיה צריך, היינו 'הורים מאמצים' כאלה, בליווי מרחוק. לא ידענו שיש אפשרות להתנדב בעצמנו".
לקורס החובשים של איחוד הצלה התוודעה במקרה, כששמעה הרצאה של פרמדיק מהארגון. "נדהמתי. מאותו ערב נדלק לי הרעיון לעבור את הקורס בעצמי. הבנתי שגם אני יכולה להציל חיים, ממש כמו דרור. הוא התכונן לעבור קורס חובשים זהה לזה שאני עברתי".
באפריל שעבר החלה את הקורס עם בן זוגה. "אני ואיסר היינו שם כמו שני ספינקסים. אבל למרות פער הגילים, התייחסו אלינו נפלא, לא כמו אל סבא וסבתא". חצי שנה, פעמיים בשבוע, הם למדו את כל מה שחובש בשטח נדרש לדעת - החל בחבישות פשוטות וכלה בהחייאה ומחלות מסכנות חיים. כל מפגש נמתח משעות אחר הצהריים ועד קרוב לחצות.
כבר משלב מוקדם החליטה לא לנופף בטרגדיה האישית, כדי להימנע מקבלת יחס מועדף. "אמנם חשוב לי להפיץ את הסיפור של דרור, אבל אני לא מאלה שישתיקו את כולם ויגידו, 'הי, אני פה בגלל הבן שלי שנהרג'. אני לא כזאת. לא ניסיתי להסתיר, אבל גם לא נופפתי בזה".
"זה היה מסע תובעני אבל מרתק", היא אומרת, וגיצים של התרגשות ניתזים מעיניה. את הקורס סיימה באוקטובר האחרון, ומאז היא במעמד זמני של מתמחה. אמנם כבר הוענק לה ציוד בסיסי - אפוד הצלה זוהר ומכשיר מירס - אבל היא עדיין לא מוסמכת לטפל לבדה במקרי חירום. "בכל יציאה שלי לקריאה, בינתיים רק כמתלווה, אני מקבלת סימון 'וי' מטעם כונן חונך. אחרי 100 חתימות אוסמך רשמית כחובשת".
ותדהרי גם את על קטנוע תלת־אופן, כמו האחרים?
"לא, יש לי אוטו".
עד כה כבר צברה 35 חתימות. כדי להחיש את קצב ההחתמות היא מצטרפת אחת לשבוע גם לצוותי האמבולנסים של חברת רח"ם (רפואת חירום מתקדמת) בבני ברק. עד כה כבר חוותה כמה אירועים דרמטיים: חבלות ראש של ילדים, חולים שהתמוטטו עקב קשיי נשימה, אירועי לב, וגם תאונת דרכים קשה אחת, שבה שני רוכבי אופנוע התנגשו זה בזה. "אחד קם והלך משם ללא פגע, והבחורה, לעומתו, נשארה לשכב באמצע הצומת, במרחק סנטימטרים מהאופנוע ההפוך. למזלה האופנוע לא נחת עליה. נתנו לה טיפול ראשוני ופינינו אותה מייד לבית חולים".
באירוע החייאה, שנחשב לגביע הקדוש של כל איש הצלה, טרם השתתפה. גם לא בלידה. השבוע טיפלה באישה מבוגרת שנפלה ונחבלה בראשה. "מדדתי לה לחץ דם ודופק והרגעתי אותה. חיכינו לידה עד שהגיע האמבולנס שפינה אותה". במקרה אחר טיפלה בחולת דלקת ריאות, שהתמוטטה בעקבות תלונה על קשיי נשימה. גם כאן הופקדה על ניטור המדדים החיוניים וסייעה בחיבורה לבלון חמצן.
"דרור יוצא איתי לכל קריאה", היא מקפיאה מבט, "אני לא משאירה אותו לבד בבית. אני ממש רואה אותו עומד לידי, ואני מדברת איתו. אני יודעת בדיוק מה הוא היה עושה במקומי, מה הוא היה מייעץ לי בכל דקה בשטח. הוא לצידי מהשכמה ועד השכמה. כשהרגעתי את האישה המבוגרת ההיא נזכרתי בטון המרגיע שלו, איך הוא היה מתמודד עם מצבים כאלה".
פן נוסף בהווי של איחוד הצלה, שתואם מאוד את אופיו של דרור, הוא האחווה המרגשת בין מתנדבים דתיים לחילונים. "כשדרור שירת בצבא התפתחה אצלו משיכה לדת. הוא אמנם לא חזר בתשובה, אבל היה לו יחס חם למסורת, ופה ושם הוא גם הלך לבית כנסת בשבת. הוא קרא לזה 'הניצוץ של הנשמה היהודית'.
"פעם קראתי לו, בבית, והוא לא ענה לי. ניגשתי לבדוק מה קרה לו, ופתאום ראיתי אותו מניח בשקט תפילין. באחד הימים הוא טילפן מהבסיס ואמר שהוא רוצה לקבל ברכה מרב. לא שאלתי אותו מה קרה, אולי ידע כבר אז משהו בעומק הלב. אחד השכנים סידר שרב יעלה אותו לתורה בבית הכנסת בשבת. אני זוכרת שהוא הלך לקבל את הברכה וחזר הביתה רגוע יותר".
* * *
בקרוב ייחנך משרד רשמי חדש ל"צוות דרור", סמוך לקניון שבעת הכוכבים שבהרצליה. שני חדרים, ששוכר איחוד הצלה, ישמשו מחסן ציוד ואולם הדרכה. טקס החנוכה צפוי להתקיים בשבועות הקרובים, ובמהלכו ייקבע שלט לזכרו של דרור. ענת הנרגשת אספה בימים האחרונים שלל רהיטים שתתרום למקום, ובהם כאלה שניצבו בבית אמה שנפטרה לאחרונה, והשבוע בילתה בניקיונות של המשרד ובסידורים אחרונים.
"כשאני משוחחת עם דרור אני מספרת לו שעשיתי את קורס החובשים במקומו. אני ממש שומעת אותו אומר לי: 'אמא, טוב שיצאת לקורס הזה'. זה מה שנותן לי את הכוחות - הידיעה שאני עושה עכשיו בדיוק את מה שהוא תיכנן לעשות.
"אני מספרת לו שוב ושוב שיש סניף על שמו, עם אולם שבו ידריכו מתנדבים חדשים. זה בטוח היה מוצא חן בעיניו. מי יודע, אולי היה מתבדח בחיבה על אמא שלו, שנזכרה בגילה להפוך לחובשת מדופלמת. אני נמצאת בחברת האנשים שהוא אהב להסתובב איתם, מגשימה את הפעילות שהכי ריגשה אותו - היציאה לשטח, בקור ובחום, בלילה וביום. היום זו אני שמתלבשת ויוצאת במהירות מהבית בדרך לעוד אירוע חירום.
"אני מתפללת שבקרוב יתמזל מזלי להציל חיים ממש. זו תהיה מבחינתי ה־צוואה של דרור. רק היום אני מבינה על בשרי את המשפט שלו, על הסיפוק שיש בהצלה. לו רק יכולתי להיות איתו ברגעיו האחרונים, להציל גם אותו".
yaakovl@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו