אינתיפאדה שלישית לא עומדת לפרוץ

מפקד אוגדת יהודה ושומרון, תא"ל תמיר ידעי, נחרץ וברור: "אין אינתיפאדה שלישית, ואין שום סימנים מעידים שהיא עומדת לפרוץ בקרוב". בראיון בלעדי ל"ישראל היום", הראשון שהוא מעניק מאז כניסתו לתפקיד, אומר ידעי שהפיגועים של החודשים האחרונים היו אירועים בדידים ששום דבר לא מקשר ביניהם. בשונה מהאינתיפאדה הראשונה שהחלה מהעם, ומהשנייה - שההנהגה הפלשתינית כיוונה אותה בראשיתה, עכשיו אנחנו עדים ל"רצף אקראי של נקודות שלא מייצרות קו אחד ברור".

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

ובכל זאת יש כאן דינמיקה של טרור.

"הבסיס קיים תמיד. העובדה שחלק מהאנשים באים ממצוקות שונות, וחלקם הם אחים של שאהידים או של אסירים או סתם כאלה שמתנגדים לתהליך השלום, יוצרת מצע תמידי שעליו גדלות תופעות כאלה. ועדיין, עדיף לי להתמודד עם המיגרנה הזאת מאשר עם הסרטן שהיה פה קודם. נכון שאלה תופעות קשות שצריך לטפל בהן, אבל אלה לא פיגועי הירי הנוראים שידענו כאן ולא פיגועי המטענים ההמוניים וזה אפילו לא חוליות טרור".

אז מה זה כן?

"בסוף זה בעיקר מפגעים בודדים מסוגים שונים, שלעיתים מנסים לחקות אחד את השני, אבל אין כאן איזה קו שאפשר למתוח בין כל האירועים. כשאני מדבר עם פלשתינים, יש כאלה שאומרים לי שזה בגלל תהליך השלום ויש שאומרים שזה משום שתהליך השלום לא רציני. יש גם כאלה שטוענים שזה בכלל על רקע של מתיחויות או מצוקות פנימיות בתוך הרשות הפלשתינית, או של כיסי אנרכיה שונים, ותמיד יש את ההסבר של נקמה על פעולות תג מחיר או סתם בגלל שאנחנו שם. מרחב האפשרויות וההשערות הוא עצום, אבל רעיון מסדר אין".

בין תחושות לעובדות

ולמרות ההסברים של ידעי, 2013 נראתה אחרת מבחינת גרף הטרור. מהקיץ האחרון נרשמו עלייה בהיקף הפרות הסדר ה"עממיות", בעיקר זריקות אבנים ובקבוקי תבערה, ועלייה במספר הפיגועים ה"קשים", שכללה 4 הרוגים ביו"ש: אביתר בורובסקי נדקר למוות בצומת תפוח, החייל תומר חזן נחטף ונרצח ליד קלקיליה, החייל עדן אטיאס נרצח באוטובוס בעפולה (על ידי קטין מג'נין), והחייל גל קובי שנורה בחברון. אליהם אפשר להוסיף גם את הילדה נעם גליק שנדקרה סמוך לביתה בפסגות, ואת הפיגוע באוטובוס בבת ים שבוצע בידי חוליית טרור מאזור בית לחם.

"אנו בודקים את הנתונים על בסיס שבועי", אומר ידעי. "בשבוע שעבר השתתפו 1,624 פלשתינים בהפרות סדר. שבועיים־שלושה לפני כן, כשצוינו שבוע הנוער הפלשתיני ויום מותו של ערפאת, עם התחקיר על כך שהוא הורעל - יצאו לרחובות 2,500 איש, שזה פרומיל מהאוכלוסייה. זה הכל. מחאה עממית נרחבת אין פה. וכשהפלשתיני הממוצע מסתכל מסביב ורואה את הבלאגן בעולם הערבי, אז אני מאמין שהוא אומר לעצמו שהוא לא רוצה להיות כמוהם. יש לו פרנסה ויש לו אוכל לילדים, מצבו לא כל כך גרוע".

אז מאיפה הדיבורים על אינתיפאדה?

"אינתיפאדה, בטח כמו שאני מתרגם את המושג, בוודאי לא נמצאת על סדר היום, לא שלנו ולא שלהם. להערכתי, אלה גם לא המקומות שההנהגה הנוכחית ברשות רוצה לקחת את החברה הפלשתינית".

ואם מחר יקרוס המו"מ המדיני?

"עם ובלי קשר לעניין כזה או אחר אנחנו נערכים למגוון רחב של אפשרויות, כי זה תפקידנו. אבל צריך להבדיל בין הערכה לבין היערכות, וכבר אמרתי את הערכתי: גם אם לא יהיה הסכם בקצה, לא תהיה אינתיפאדה שלישית. ולמרות זאת אני נערך אליה כאילו כבר הכריזו רשמית על פתיחתה".

המשמעות בפועל היא בעיקר תוכניות מבצעיות, הצטיידות, תרגילים והכנת הכוחות. מדובר בתוכנית סדורה שהחלה כבר לפני יותר משנה, והואצה בחודשים האחרונים גם על רקע החשש שאנו עומדים בפתחו של גל אלימות - שלא הגיע. 

התושבים בגזרתך מדברים על אובדן הביטחון.

"צריך להבדיל בין תחושות לבין עובדות. תחושות הן אישיות. מישהי נשדדה בציר כזה, מישהו חטף בקבוק תבערה בציר אחר. התחושה שלהם היא קשה, אין ספק. אבל לצד התחושות יש עובדות וצריך להעמיד דברים בפרופורציה. עמיר בניון הופיע לאחרונה בפני 3,000 איש במערת המכפלה, אהוד בנאי הביא אלפי צופים ליתיר, 3,000 נשים הגיעו לפסטיבל המחוללות בכרמים בשילה. 

"בועז שרעבי הופיע באירוע של רשות שמורות הטבע בסבסטיה ולקבר יוסף נכנסו לפחות 12 פעמים השנה 25-20 אוטובוסים בכל פעם. זאת בגדול התשובה הכי טובה להתיישבות, וזה רק חלק אחד. כשנפתח לאחרונה מכרז בתקוע, אף שזרקו שם אבנים, לא עברו יותר מדי ימים עד שכל הבתים נמכרו".

ידעי מאמין שההוכחה הכי טובה למה שקורה היום בשטח נמצאת דווקא בסניפי רמי לוי באדם או בגוש עציון, לשם מגיעות "כמויות של יהודים וערבים" לערוך קניות. "אז אפשר לתאר מציאות שהיא רק בעייתית, אך אפשר גם לזכור איפה היינו רק לפני כמה שנים ולהעריך את מה שיש היום. וזה לא אומר כלום על כך שאנו צריכים להתמודד ללא פשרות עם כל אבן וכל בקבוק תבערה, עד האחרון שבהם".

יש פרטנר

ידעי, שגדל בגולני, מפקד על אוגדת יו"ש בתשעת החודשים האחרונים. לפני כן פיקד על האוגדה המרחבית בגבול מצרים, היה מח"ט גולני ומח"ט מרחבי בצפון. את יהודה ושומרון הוא מכיר היטב מסבבים קודמים: ב־1999 הוא נפצע קשה מירי כמג"ד בחברון; ב־2002 הוביל את גדוד אגוז להשתלטות על המוקטעה ברמאללה והיה אחראי למצור שהוטל אז על ערפאת.

המציאות שהוא פוגש היום בגדה אחרת לגמרי: צה"ל פועל בחופשיות בכל הגיזרה ורמת האיום קטנה בהרבה. "זה לא שארגוני הטרור לא רוצים", הוא אומר, "זה שאנחנו לא מניחים להם להרים את הראש. אני מספר תמיד שיש כאן בעצם שתי אוגדות: אוגדת היום ואוגדת הלילה. עד עכשיו דיברנו על אוגדת היום. אוגדת הלילה היא בעצם מפעל שלם של סיכול שכל הזמן עוצרת, מתחקרת, שואלת ועושה את כל מה שאפשר כדי לשמור את הטרור הממוסד הזה ברמה שהיא כמעט אפס".

ועדיין חמאס מנסה להוציא פיגועים.

"בין אפריל ליולי באמת ראינו איזושהי עלייה בניסיונות להוציא פיגועים של חמאס, בהכוונה מעזה ודרך טורקיה (על ידי משוחררי עיסקת שליט שגורשו; י"ל). לשמחתי, הצלחנו לסכל את כל הניסיונות האלה, וברגע שיגיע מידע על התארגנות או כוונה, נפעל נגדה מייד. ועדיין, אני לא משלה את עצמי שאנחנו יודעים הכל תמיד, ובכל רגע יכול להפתיע אותנו פיגוע".

כמו שקרה בבת ים.

"כן, למרות שאצל הג'יהאד האיסלאמי אלה תשתיות פחות 'כבדות' מאשר אצל חמאס, ולכן גם יותר קשה לאתר אותן".

אתה מצליח להסביר לעצמך איך הפיגוע הזה התגלגל בלי שידעתם?

"אנחנו חיים עם שמיכה שלפעמים מכסה את הרגליים ולפעמים את הראש, אבל אנחנו לא מצליחים לכסות הכל תמיד. התארגנות כזאת של שניים־שלושה אנשים יכולה להתקיים בלי שנעלה עליה, ותמיד תהיה פינה שלא נצליח לסגור לגמרי. מי שמבטיח 100 אחוזי הצלחה בסיכול, מטעה".

בהקשרי הטרור, אחד האיומים שמעסיקים מאוד את צה"ל בשנים האחרונות הוא הג'יהאד העולמי. לאחרונה החלו לעסוק בכך גם ביהודה ושומרון, על רקע התגברות הפעילות של מטיפים קיצוניים וניסיונות לגייס פעילים תחת האידיאולוגיה שמניעה כיום עשרות אלפי פעילים במזרח התיכון. ידעי אומר כי כרגע אין איום ממשי בשטח, אבל הוא מזהיר כי סיום המלחמה בסוריה "ישחרר" לוחמים שיחפשו אתגר חדש, ורבים מהם עלולים לזרום דרך ירדן לרשות הפלשתינית, במטרה לערער בה את הסדר ולהילחם ישירות בישראל.

תרחיש כזה, סבור ידעי, מטריד מאוד גם את הרשות, שלדבריו משקיעה מאמצים רבים בהשלטת מרותה באמצעות מנגנוני הביטחון שלה. "רמת התיאום בינינו טובה מאוד", הוא אומר, "בכל מה שקשור ללחימה בטרור יש שיתוף פעולה הדוק, וככל שזה מתרחק ונוגע בעניינים ציבוריים אנחנו צריכים להיות קצת יותר צנועים בציפיות שלנו מהם".

תסביר.

"כשיש הפגנה שנוגעת ביוקר המחיה או בשחרור אסירים - נושאים שהם בקונצנזוס ברחוב הפלשתיני - הציפייה שלנו שהם יחצצו בין המפגינים לבינינו צריכה להיות מוגבלת והגיונית. בסוף זה תלוי באיכות הפיקוד שלהם בשטח, שבחלק מהאזורים הוא טוב יותר ובחלק טוב פחות. אבל בדברים החשובים באמת הם פרטנר, אין ספק".

אם תעביר להם מידע על מחבל, הם יעצרו אותו?

"בלי ספק".

בכל גיזרה?

"חד וחלק".

למה?

"כי בסוף הם מבינים שאם הם לא יפעלו אנחנו נפעל, וגם שהמחבלים האלה מאיימים לא רק עלינו אלא גם עליהם".

שנים דיברו אצלנו על קריצה שלהם למחבלים, על 'דלת מסתובבת' בבתי הסוהר. זה עדיין קיים?

"בגדול לא. זה לא השב"ס, אבל בסך הכל אם מישהו עצור אז הוא עצור. הם לא משחקים עם זה".

אתה מתאר מציאות די רגועה.

"אני מתאר את מה שקורה בשטח. אני לא חושב שיש כרגע לפלשתינים סיבה להשתגע, ואני לא בטוח שהם רוצים לחזור למה שהיה כאן רק לפני עשר שנים עם אנרכיה וגופות שמתגלגלות ברחובות. מי שמסתובב ברמאללה רואה רמזורים שעובדים ורואה מקדונלד'ס וסטארבקס וזארה, וכשהוא חוזר הביתה הוא מקבל בשידור חי את התמונות מסוריה. אין לי ספק איזו מציאות הוא מעדיף".

הולכים ומסתבכים

מבין הפיגועים שאירעו בחודשים האחרונים ביהודה ושומרון, אחד טרם פוענח - הירי שממנו נהרג בחברון לוחם גבעתי, סמ"ר גל קובי ז"ל. ידעי אומר שאין עדיין קצה חוט בחקירת האירוע: "היה שלב שחשבנו שאולי מדובר בירי כוחותינו, אבל כל התחקירים והבדיקות שעשינו שללו אפשרות כזאת, ולכן זה נראה כמו פיגוע טרור. אבל אנחנו חופרים עמוק ולא מרפים. אין לי ספק שבסוף נמצא".

פיגועים אחרים, שכן פוענחו, היו על התפר שבין הפלילי ללאומני. כך הרצח של שריה עופר ז"ל בבקעת הירדן, הדקירה בפסגות והחטיפה והרצח של החייל תומר חזן ז"ל. ידעי מוטרד במיוחד מהאירוע של חזן, שהוא בעיניו "המודל החדש של חטיפות"; פיגוע "שברקע שלו יש פיתוי או שיטוי", ובמסגרתו מגיע ישראלי לשטח פלשתיני ושם נרצח. ידעי מגלה שלאחרונה סוכלו תוכניות לפגוע בישראלים שנכנסים דרך קבע לשטחים הפלשתיניים כדי לסחור, לקנות או לבלות. בחלק מהמקרים נעצרו מתכנני הפיגועים, בחלק אחר הוזהרו הישראלים להימנע מכניסה לגדה. "זה באמת מטריד אותי, כי זה יכול לקרות שוב מחר בבוקר", אומר ידעי. "על החיילים עוד יש לנו שליטה, אבל האזרחים עושים כרצונם ויכולים בסוף גם לשלם בחייהם וגם לייצר לנו תסבוכת שלמה".

מה שעוד מסבך לצה"ל את החיים הוא המצב האנומלי בכל הקשור לפלשתינים שנכנסים באופן לא חוקי לישראל. ידעי אומר כי על פי הערכות, מדובר ב־50-40 אלף איש, שמהכסף שהם מביאים מפרנסים ומאכילים כ־250 אלף נפשות בגדה. לדבריו, גם אם יעצור את כולם, המשטרה מקצה רק עשרה מקומות חקירה ביום, כך שהיתר ישוחררו וינסו לשוב לישראל למחרת.

אז אנחנו מרימים ידיים?

"לא, אנחנו מנסים לעשות את המקסימום, אבל צריך להכיר את המרחבים ואת המגבלות. הרי הגדר אפילו לא הושלמה, ועם הסד"כ והמשימות הקיימות לא רציני אפילו לצפות שנצליח למנוע 100 אחוזים".

ידעי, מצידו, מצביע דווקא על אנומליה אחרת. הבידוק במעברים לבעלי היתרי עבודה איטי ומסורבל, ורבים מהם מעדיפים פשוט להיכנס כשב"חים כדי לחסוך לעצמם טרדה וזמן. גרוע מכך, יש פלשתינים בעלי היתר שלא מוצאים עבודה בישראל בתחום שהותר להם, ולכן עובדים בתחום אחר. 

"יכולים לעצור מחר שני פלשתינים שעובדים בבנייה", הוא מסביר. "לאחד יהיה היתר לעבוד במלפפונים, אבל הוא לא מצא עבודה במלפפונים והלך לבנות כדי להתפרנס, והשני סתם שב"ח. את הראשון יעצרו ויחקרו ובסוף יבטלו לו את אישור העבודה ויאסרו עליו להיכנס לכאן ועוד ייתנו למעסיק שלו קנס ענקי, ואת השני ישחררו בלי כלום והוא יחזור למחרת. אז אפילו לפלשתיני כבר עדיף להיות שב"ח. זה לא הגיוני, ובטח לא הגיוני לחשוב שהסיור של גדוד 77, שנמצא עכשיו בשטח, יפתור את הבעיה הזאת לבד".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו