כולם מדברים על מוקי

השבוע האחרון היה ממש מוזר עבור מוקי. כבר קרוב לעשרים שנה שהוא בתעשיית המוסיקה והטלוויזיה, יוצר, עושה בלאגנים, אומר את מה שהוא חושב וממשיך הלאה. ופתאום, כל החיים שלו התהפכו. האייפון לא מפסיק לצלצל, סמסים זורמים בלי הפסקה, עמוד הפייסבוק הסולידי מוצף במאות הודעות, וכל בן אדם שלישי שנתקל בו חייב, אבל ממש חייב, לפתוח איתו בשיחה על מה שקורה בערוץ 2. ומוקי, עוד מעט בן 39, רק מת לישון קצת, לחזור לשקט שלו ולהתאפס על עצמו.

רוצים לקבל עדכוני חדשות נוספים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
 

"זה מרגיש קצת שונה, אני חייב להודות", הוא אומר לי בעיניים חצי עצומות בבוקר יום שני, כמה שעות אחרי הופעת הבכורה שלו ב"הכוכב הבא". "לא כל כך הצלחתי לישון בימים האחרונים, ככה שהכל כבר התחיל להתערבב לי. אני פשוט משתדל ליהנות מכל מה שקורה ולעכל את זה".

אנשים שעד היום לא היו מודעים לקיומו ניגשים אליו לשולחן. אחרים מלחששים ומצביעים, מוציאים סמארטפונים ומצלמים. והוא, קצת מבויש ומבולבל, עדיין לא מרגיש נוח עם הטייטל החדש: "שופט בתוכנית ריאליטי".

הכל קרה כל כך מהר, שנדמה שאפילו מוקי עדיין לא ממש יודע להסביר את פניית הפרסה שעשה אל הפריים טיים. אבל ברור לו שעכשיו, מרגע שבחר לשחק במשחק של האנשים שהוא תמיד תיעב, ביקר והכפיש, הוא ייאלץ לעשות איזשהו סוויץ'. להיות אולי קצת פחות פרובוקטיבי וקצת יותר שקול. או לפחות לנסות. גם אם ייכשל, הוא לפחות יחזור הביתה עם צ'ק כבד ועם קידום מסיבי לאלבום החדש שהוא אוטוטו מוציא. בכל זאת יש לו משפחה לפרנס, אישה ושלושה ילדים (הרביעי בדרך), ועם עקרונות עדיין אי אפשר לשלם משכנתא.

"אלה עוצמות שאני לא מכיר, אני צריך ללמוד איך מתמודדים עם זה. זו ליגה אחרת של חשיפה. אין לי שום עניין להיות האנרכיסט שלא אכפת לו, אני רוצה להיות בן אדם מנומק שיושב במקום הזה ואומר את מה שהוא חושב, מסביר ומחבר. אין לי שום טיקט של ילד רע, זו סתם תדמית שיש לאנשים בראש. העניין הוא להגיד את מה שאתה באמת חושב, בצורה הכי ברורה שאפשר".

לא יהפכו אותי לאחוזי צפייה / לכוח קנייה / לפוטנציאל למכירה

מוקי, או בשמו האמיתי דני ניב, נודע בשנים האחרונות כאחד המבקרים הבולטים של תרבות הריאליטי. בראיונות סיפר שהוא לא מאפשר לילדיו לצפות בזה, ולפני שנה וחצי הקליט עם הלהקה שלו, שבק ס', את "לשבט: לקום!" שיר שיוצא נגד תרבות הריאליטי והצריכה. "כצרכני טלוויזיה אנחנו עוברים תהליך של סימום, הטלוויזיה מסממת אותנו, והריאליטי מסמל את העניין הזה הכי טוב", הסביר אז בראיון לגיא פינס. 

בעבר השיב בשלילה לפחות לשלוש הצעות להצטרף כשופט לתוכניות ריאליטי. כשהגיעה ביום חמישי שעבר ההצעה להיכנס לנעליו של אייל גולן ב"הכוכב הבא", שוב ענה אוטומטית "לא". בסביבתו סיפרו על לחצים כבדים ועל ניסיונות שכנוע שנמשכו לאורך כל סוף השבוע באמצעות בכירים ב"קשת" ודרך מנהלת יחסי הציבור שלו, רונית ארבל, עד שנשבר. האיש שמעולם לא ראה תוכנית ריאליטי חתם עד תום העונה (שאמורה להסתיים בעוד כחודש) - משהו כמו 12 הופעות בטלוויזיה, עם יותר מ־30 אחוזי רייטינג. את שעות השינה עד לשידור הראשון המיר במרתון "הכוכב הבא" מאז תחילת העונה.

הגם אתה? שכתבת את השורה "לא יהפכו אותי לאחוזי צפייה", שדיברת על הריאליטי בתור הרעל של הטלוויזיה?

"בוא נשים בצד את כל התדמיות של הילד הרע, כי זה לא העולם האמיתי. כאמן, אם אתה רוצה להשמיע את הקול, להשפיע ולהיות חלק מתהליך, אתה צריך להיות איפה שזה קורה. אתה לא יכול להגיד 'זה לא קיים. זה שטויות'".

אז למה תמיד אמרת את זה?

"תראה, פנו אלי, ובשורה התחתונה אני שמח שהגעתי, אני שמח שאני שם, ואני באמת מחכה לראות לאן זה ילך. ומה שאני חושב, אני חושב. אני באמת מאמין שהדרך להשפיע היא להיות בתוך הדבר, ולא מחוצה לו. וזה בהרבה מאוד תחומים בחיים, גם בפוליטיקה.

"ריאליטי זה חלק ממגרש המשחקים החדש, ואי אפשר כבר להתעלם ממנו. אפשר לעשות את זה טוב ואפשר לעשות את זה לא טוב. אני מתייחס לתוכנית כאל פלטפורמה של מוסיקה, הדעות שלי והרגשות שלי על הז'אנר לא צריכים להיות חלק מהדיון. זה המגרש שבו כולם משחקים, אז למה שגם אני לא אשחק בו? בעיניי זאת עדיין תחרות מוסיקה.

"ריאליטי מוסיקלי זאת הפלטפורמה החדשה לשיווק מוסיקה בכל רחבי העולם. האמנים הכי מרכזיים ועכשווים מעבירים את המוסיקה שלהם ואת המסר דרך עולם הריאליטי, שבו גם אפשר לגלות המון כישרונות צעירים ומעניינים. העולם מתפתח לכיוון הזה, וזה נהיה מעניין יותר ויותר. בתוך הדבר הזה אני חושב שאני יכול להיות אני, להגיד באמת את הדברים שאני חושב ומאמין בהם. וזהו. מוקדם לי עדיין לגבש את התפיסה שלי, בקושי ישנתי, הראש שלי הפוך אחי, סלח לי. אני מרגיש שזה אחלה מגרש משחקים, וזהו".

נו באמת. אתה יודע שאומרים שעשית את זה רק בגלל הכסף.

"שיגידו. אני לא מתחסד, ברור שכסף זה חלק מהעניין, וזה היה מרכיב חשוב מאוד בהחלטה שקיבלתי. אבל שום דבר לא קורה רק בגלל כסף. מה ההבדל ביני לבין כל אחד אחר בעולם? כולנו עושים שיקולים כלכליים בכל החלטה שאנחנו מקבלים. הכסף הוא אולי תמריץ, אבל בשבילי הוא מעולם לא היה הסיבה העיקרית לעשות משהו. במקרה של 'הכוכב הבא' הבנתי שכדי להשפיע ולשנות אני צריך להיות בפנים, ולא בחוץ.

"אמן צריך קהל, הוא צריך שאנשים יקשיבו לדברים שלו. למדתי שבעסק הזה כל העניין הוא להיות פה לאורך זמן, כי רק ככה אתה יכול לגדל שורשים ויהיה לך בסיס להישען עליו. אחרת אתה תלוש, אתה עף באוויר. לכן נצטרך להסתכל על זה בפרספקטיבה של זמן. כרגע המהלך הזה הוא בסך הכל עוד נקודה קטנה על ציר הזמן, ואני רוצה לעשות את זה הכי טוב שאני יכול".

[image gallery]

כולם מתחנכים על שקרים ואגדות / כולם מתחממים באש אותן הסיסמאות / קחו אותי הלאה, הלאה יש לי נפט וגפרורים / אלף סיבות לפוצץ את החוקים

טבילת האש היתה אכזרית. הוא נכנס למערכת שלא הכיר, עם מתמודדים שלא שמע עליהם עד יומיים לפני, וכמו שעשה תמיד, אמר בדיוק מה דעתו עליהם, בשידור חי. הוא לא הכיר את הסיפור האישי שלהם, הקפיד להתעלם מקטעי הווידאו ששודרו באולפן לפני השירים וניסה לבטל כל אלמנט רגשי ולהישאר מקצועי נטו - די חריג בעולם הריאליטי הישראלי.

בזמן שריטה פירגנה למופע הסטנד־אפ החדש של צביקה הדר, אסתי גינזבורג קידמה את הסידרה שאסי עזר יצר ורני רהב פירגן לכל בן אדם אחר באולפן, ישב לידם מוקי וניסה להיות שופט אובייקטיבי, לחוות את דעתו האמיתית ולחלק קצת טיפים. מסלול ההתנגשות היה בלתי נמנע. 

"יש לך קול יפה, אבל אני לא מחזיק ממך אמן מספיק טוב", הטיח בדוד דריי, מתמודד שזוכה תמיד לחיבוק השופטים. "מי שלא מדבר אנגלית, שלא ישיר באנגלית", עקץ את רינת כהן. "לקחת שיר, שרמי קלינשטיין גידל בו ביצים כאלו גדולות בפעם היחידה בחייו, והפכת אותו למשהו קטן וענוג, שזה חטא לשיר ובחירה לא נכונה בעיניי", אמר לענבל בקמן והשאיר את גרושתו של קלינשטיין בהלם.

ריטה, הכוהנת הגדולה של הפוליטיקלי קורקט, לא יכלה עוד להתאפק. "אני מרגישה שאתה באת כל כך יהיר ולא מאהבה", אמרה בקולה הענוג, "אתה כמו הנערים בני ה־17 שנתנו להם רכב ביד והם חושבים שהם גיבורים גדולים ונוסעים איך שהם רוצים. אני חושבת שזו קצת בריונות. אתה לא יכול להגיד לרני רהב, שהוא מבוגר ממך, 'עכשיו תשב'. אתה מביא אנרגיה לא נעימה לשולחן הזה".

למחרת, בבית קפה קטן ביהוד, כולם רק רוצים לדעת ממנו אם זה היה מבוים. הוא נשבע שלא. "אני יכול להיות רק מה שאני יכול להיות. אני לא יכול להחליט מה זה ז'אנר ומה החוקים שלו, ואין לי שום אחריות למה שאחרים עושים, לכן כל מה שנשאר לי זה רק להישאר נאמן לעצמי. זאת הסיבה שאני שם, וזאת הסיבה שהביאו אותי – להגיד את מה שאני חושב על המתמודדים, לראות מי מהחבורה הזאת יכול לעשות את זה. אחרת מה הקטע?

"אז ריטה אמרה שאני לא יכול לומר את כל האמת. אני לא חושב ככה, אבל זו זכותה וזה בסדר. אני לא יכול לשבת שם ולשקר. אני חושב שזה ירוקן מתוכן את כל הדבר הזה, ולא בשביל זה באתי. זה נורא פשוט: אני אומר את מה שאני חושב ומאמין בו. אולי לא תמיד אני מתנסח בצורה הכי נכונה, אבל גם זה חלק מהמשחק. אנחנו בתחרות שם – אני רוצה לראות אש, אני רוצה לראות אנשים נלחמים בשיניים על המוסיקה שלהם. זה כל העניין".

אני לא רוצה להתבגר / להשלים, להסתגל, לקבל את זה ולוותר / אני לא רוצה להתבגר

הוא נולד בראשון לציון בתור דניאל נייבורגר. אביו היה טייס בצה"ל, ובגיל צעיר עברה משפחתו להתגורר בשכונת אנשי הקבע ביבנה. כשהיה בן 15 הקים עם חבריו מבית הספר את להקת ההיפ הופ שבק ס'.

מוקי היה כינוי החיבה שלו בימי חטיבת הביניים, שדבק בו והפך לשם במה. "בסרט 'עשה את הדבר הנכון' ספייק לי משחק דמות שנקראת מוקי, וכשראינו את זה, החברים שלי החליטו שאני דומה לו, וזהו - מאז אני מוקי. בתעודת הזהות שלי כתוב דניאל, המשפחה והחברים קוראים לי דני. אתה יכול לקרוא לי דני, זה בסדר גמור".

כשהיה בן 17 פרצה שבק ס' לתודעה לאחר שזכתה בהפקת סינגל בתחרות להקות צעירות של מועדון רוקסן. ב־1995, כשהוא בקושי בן 20, הוציאה הלהקה את אלבומה הראשון. הם היו הראשונים שהצליחו להחדיר את ההיפ הופ, הראפ והרגאיי למיינסטרים הישראלי, השפיעו על אמנים רבים ופתחו את הדלת למי שבא אחריהם. מוקי היה מכותבי השירים הבולטים של הלהקה, ובשנת 2000, כשהתפרקה (היא התאחדה מחדש כעבור שבע שנים), פנה לקריירת סולו. דיסק הבכורה שלו הפך לאלבום זהב, עם הלהיטים "מדברים על שלום", "ילדה סוכר" ואחרים, שסידרו לו את התארים זמר השנה בגלגלצ ותגלית השנה ברשת ג', וגם את פרס אקו"ם לאלבום השנה ולשיר השנה.

"למילים יש כוח אדיר. כתיבה יכולה להיות עבורי מקור לנחמה או כלי נשק, כלי לשאול שאלות וגם כלי לדבר עם אחרים. האהבה שלי למילים ולהתעסקות בהן, כמו גם החקירה, זה דבר שמוביל אותי בחיים ובעשייה לאורך כל חיי. בכל מה שעשיתי, המילים תמיד היו הדבר המרכזי".

אתה מהאמנים שלא מפחדים להביע דעה פוליטית או חברתית. שמשתמשים באמנות כדי לקדם את האג'נדה שלהם.

"אני לא מכיר דרך אחרת, אני יודע רק לכתוב את מה שקורה בתוכי ואת מה שאני חושב ומאמין בו. זה לא בא בקלות. זאת עבודה סיזיפית וקשה. צריך לשמור על כושר כתיבה, שזה אומר לכתוב כל הזמן. אני מנסה לשבת בכל יום מול המחברת, יש ימים ואפילו שבועות שבהם אני יושב לילה לילה מול המחברת ולא יוצאת לי מילה. ויש רגעים שבא לך כמעט שיר שלם במכה. צריך להיות מכוּון לשם ברוח ובמחשבה, גם כשיש הסחות דעת והפרעות".

ב־2010 שיחרר את אלבומו האחרון, עם להקת הפאנק־רוק "יוסלס איי.די", שכלל גם את שיר הנושא של הסידרה רמזור, "לא רוצה להתבגר". לפני יותר משנה הוציא אלבום מחאה עם חבריו משבק ס'; ובחודשים הקרובים הוא מתכוון להוציא את אלבום הסולו החמישי שלו. נדמה שהאלבום החדש קצת שונה מקודמיו, ומכוון לקהל רחב יותר; בין האמנים שתרמו לחנים אפשר למצוא את שלומי שבן, זאב נחמה, יזהר אשדות וגם דודו טסה, שהלחין את "לב חופשי" - הסינגל הראשון שיצא, שמדורג כבר שלושה שבועות בראש מצעד הפזמונים של רשת ג'. 

"חיפשתי את הדבר הנכון במשך הרבה מאוד זמן. זה האלבום הראשון שלי שאין בו מלחין אחד לכל השירים: העברתי את הטקסטים להרבה מלחינים, חלקם עברו בין כמה וכמה מלחינים עד שנמצא הדבר הנכון שמתאים להם. גם למצוא את אורי אבני, שהפיק את האלבום, לקח לי זמן. אבל אחרי ששומעים מה שיצא בסוף, ברור לי שהיה שווה לחכות לאלבום הזה כל כך הרבה זמן".

לפני כחצי שנה עשה סיבוב הופעות אינטנסיבי עם מוש בן ארי ברחבי ארה"ב, מול קהילות יהודיות. בתחילת החודש בילה שבוע באנגולה, מטעם קרן בבעלות ישראלית, שהקימה מרכז מוסיקה בבירה לואנדה. "עבדתי שם עם יוצרים מקומיים, עשינו מוסיקה ביחד, הקלטנו שירים, הופענו, החלפנו דעות ונחשפנו לתרבות שלהם - תרבות מדהימה, מקצבים מדהימים, אנשים חמים. אני מרגיש מבורך שיש לי את הזכות לעבור את כל החוויות האלה עם האנשים האלה".

מה המשמעות של מוסיקה עבורך?

"אני חושב שבשלב די מוקדם בחיים שלי הבנתי שזאת הדרך שלי. גם בתקופות שבהן הלכתי לאיבוד ונשאבתי לתוך השיתוק הזה של אובדן הדרך, תמיד היתה לי המוסיקה כדי לחזור אליה ולהיעזר בה על מנת להרים את עצמי. היא עזרה לי לפתור דברים לא פתורים עם עצמי, כיוונה אותי ודחפה אותי קדימה. המוסיקה והיצירות הצילו אותי לא מעט פעמים ולקחו אותי ביד בתקופות שלא הייתי מספיק חזק, מספיק יציב או מספיק יודע מה אני רוצה לעצמי. מוסיקה תמיד היתה שם בשבילי, וסליחה על הקלישאה". 

כשאני נושם, כשאני נוגע / פוקח עיניים מביט ויודע / שומע אמת נקייה ממילים / אני מכיר אותך, אלוהים

כדי להסביר איך הכל הגיע בהפתעה, מספיק להעיף מבט לדרך שבה שיווקה הוט את הסידרה החדשה שלה בכיכובו של מוקי, "מקימי", שעלתה בשבוע שעבר בערוץ הוט3 (ימי רביעי ב־21:30 וחינם ב־VOD). עד תחילת השבוע התנוססה תמונתה של יעל פוליאקוב על מרבית שלטי החוצות. זה היה הגיוני, בהיותה של פוליאקוב השחקנית הראשית והפנים הכי מוכרות בקאסט. אחרי ההופעה הראשונה של מוקי ב"הכוכב הבא" פתאום הבינו בהוט שכדאי לשנות אסטרטגיה, להפיץ פוסטרים חדשים ולהבליט את מוקי כדי לקדם את הסידרה. מבחינת חברת הכבלים, הבאזז סביבו לא היה יכול להיות בטיימינג טוב יותר.

"מקימי" מבוססת על ספרה של נועה ירון־דיין, המתאר את חזרתם בתשובה של עלמה ובן - בני זוג תל־אביביים אבודים, כוכבת טלוויזיה וסטודנט לקולנוע, שמחפשים משמעות בחייהם. "זה סיפור מצוין שנוגע בהרבה מקומות רלוונטיים לחיים שלי - חיפוש עצמי, אהבה, זוגיות, מכשולים שצריך לעבור. זה משהו כלל אנושי, שאין לו קשר לענייני דתיים ולא דתיים".

התפקיד של בן היה מהנחשקים בתעשייה. אינספור שחקנים ידועים עברו באודישנים, עד שהגיע מוקי. "מהרגע שהוא נכנס לאודישן היה לי ברור שזה הוא", משחזר הבמאי רם נהרי, "אחריו ראיתי אולי עוד שני שחקנים, רק כדי להיות בטוח, אבל מייד היה ברור לי שזה תפור על מוקי. מייד נזכרתי איך נתקלתי בו פעם באירוע בדרום, הוא היה שם עם אשתו, ומאוד רציתי לדבר איתו, אבל הרגשתי לידו אידיוט חסר ביטחון. וזה בדיוק מה שחיפשנו לתפקיד הזה – דמות גברית שמשדרת משהו עוצמתי בלי לומר מילה.

"כשהוא מקריא טקסט אין בכלל עוררין. הוא מלך, אבל גם ילד טוב שעובד קשה. יש לו משמעת של עובד רוסי, בן אדם שמשקיע, ושחקן הכי קבוצתי שיש. הוא הבין את הדמות הרבה יותר טוב ממני, וכשלא הייתי בטוח בדברים מסוימים, הייתי בא אליו עם התלבטויות - והוא תמיד ידע על מה מדובר. שמתי עליו קלוז־אפים עצבניים, והוא הצליח להעביר קשת של עולם שלם מכלום. זאת העוצמה של הקלוז אפ - חייבת להיות שם אמת, כי מצלמה לא יכולה לשאת שקר. הוא מצליח להראות את הנשמה. חייב להיות שם משהו פנימי מאוד עשיר, עם מספיק ביטחון כדי להוציא את זה החוצה".

"אם הייתי בחורה, גם הייתי הולך אחריו וחוזר בתשובה", קובע היוצר יובל דיין, בעלה של נועה ירון, שעליו מבוססת דמותו של בן. "ראינו אותו במוניטור תוך כדי הצילומים, והוא פשוט שרף את המסך. היינו צריכים מישהו שיגרום לכך שזה לא ייראה פאתט שאישה עם נוכחות הולכת אחריו. מוקי הצליח להביא איזה סקס אפיל שקט ולא מתלהם של תהליך פנימי. כנראה יש לו את המשהו הלא פתור הזה בפנים, שעזר לו להתחבר לדמות שגילם".

בעשור האחרון הספיק מוקי לשחק בסרט "כנפיים שבורות", בסידרת הטלוויזיה "שבתות וחגים", במחזמר "הלהקה" ובסידרה "יחפים", ושיחק תפקיד ראשי בסרט "ז'טם, איי לאב יו טרמינל". כשצופים ביכולת שלו להעביר לצופים תחושות ומחשבות כמעט בלי מילים, רק באמצעות מבטים, מוזר לגלות שהוא מעולם לא למד משחק.

"זה כמו קולג', אני לומד את הדבר האמיתי תוך כדי תנועה מהאנשים האמיתיים", הוא מחייך, "אני צריך להיות שם באותו הרגע, לשלוט על הסיטואציה ולהיכנס לדמות, ואם אני מצליח לחוות דרכה את הדברים, אז הכל עובד לי והכל קורה. זה כאילו אני בעולם אחר. הבמאי אומר אקשן, ואני כאילו לא נמצא פיזית בסט, אלא בתוך הסרט. זה כיף, כי אני בורא עולם שלם עם עצמי".

ב־2009 השתתף מוקי בפרויקט הדוקו־ריאליטי "פעם בחיים", שבמהלכו התגורר עם שי אביבי בישיבה ירושלמית. זה לא שינה אצלו את דרך המחשבה על הדת או על אלוהים. "אני לא אדם מאמין, ואני לא מחובר לדת, אבל הבלבול קיים. התפיסה שלי את אלוהים היא לא תפיסה של השגחה עליונה, היא לא תפיסה דתית, אלא יותר עניין פנימי שלי. אני חי עם זה בדרך שלי.

"אין מכשול גדול יותר בין אדם לאלוהים מאשר דת. דת, בעיניי ובתפיסתי, זו מערכת חוקים וכללים, זו פוליטיקה. אין לה שום קשר לאמונה ולאלוהים. אלוהים, אם קיים, הוא גדול יותר מכל דת. כל דת בהגדרה שלה אומרת, 'אני הדרך הנכונה, יש לי בלעדיות על הדרך הנכונה, ואם תעשה אל"ף־בי"ת־גימ"ל תגיע לאן שצריך להגיע'. אז עם כל הכוונות הטובות, מה שזה עושה זה רק בלאגן. אני יכול לכבד את זה, ובמיוחד את האנשים שמגיעים לדבר הזה בלב נקי ומלא, כי הם בני אדם, אבל ברמת הרעיון אני יכול לחשוב על זה דברים פחות טובים.

"ברור שיש בעולם הזה יותר מהנראה לעין. כל החיים שלנו אנחנו מנסים לשים הכל בטבלה, בצד הימני או השמאלי, בשחור או בלבן. אבל זה לא עובד ככה. החיים קורים במרווח שבין השחור והלבן, לא בקצוות. אם תיקח את התפיסה שלך, שאומרת שיש או אין אלוהים, ותעשה איתה טוב לעצמך ולעולם – הרווחנו. תעשה איתה רעש - אכלנו אותה".

איך חילוני מצליח לשחק חוזר בתשובה?

"אתה יכול להיות אנטי לרעיונות או אנטי לאידיאולוגיות, אבל בני אדם הם בני אדם. מתחת לכל המסיכות והתחפושות שנשים עלינו, כולנו עשויים מאותו חומר, והלב והנשמה של כולם כמהים לאותם הדברים. אני מתחבר לחיפוש של הדמות; הבחירה שהיא עושה (לחזור בתשובה) היא לא בחירה שאני הייתי עושה, היא לא בחירה שעשיתי וגם לא בחירה שהייתי קרוב אליה אף פעם. אבל מעניין אותי לחקור איך אנשים אחרים מגיעים למקום הזה".

היום הלב שלי חופשי / אין כבלים ואין עוד דאגות / הוא נקי משקרים וחף מגעגוע / עירום / לב חופשי, כמו הרוח

אז אולי רני רהב טוען שמוקי הגיע לייצג את הצפונים התל־אביביים, אבל מוקי מעולם לא נכנס להגדרה הזאת. הוא נשוי לנבל, שנמצאת בהריון מתקדם, מתגורר ביהוד ומגדל את הלל (7), שיה (5) ורנן (2). "אף פעם לא הרגשתי שאני חלק מברנז'ה תל־אביבית. גרתי שם תקופה לא קצרה, אבל אף פעם לא הייתי חלק מברנז'ה. יש לי את החברים שלי, וזהו. אני משתדל להיות מוקף באנשים שאני אוהב ושאוהבים אותי".

אחת האהבות הגדולות ביותר שלו היא מכבי תל אביב בכדורגל. הוא מהאוהדים היותר מפורסמים של הקבוצה, אבל מבקר במגרשים הרבה פחות מבעבר. "אני לא יכול לבוא עם הילד שלי בן השבע למגרש, אני לא יכול שהוא ישמע את הקללות", הוא מסביר לאוהד צהוב שמתחיל לדבר איתו ברחוב.

"הקהל עובר תהליך של התבגרות. ברור לחלוטין שהעולם הישן של הספורט עבר מהפך, זה כבר לא טריבונות מבטון ואוהדים על המגרש. הכסף שינה את הכדורגל, ושוב, בדיוק כמו שדיברנו על הריאליטי או כמו הורדות מוסיקה ברשת – העולם השתנה. זה עולם חדש ועסקי, ועם זה צריך להתמודד וממנו להוציא את המיטב. אי אפשר להילחם בזה או לחזור אחורה".

על פרשת אייל גולן הוא לא מוכן לדבר. גם לא על תופעת רני רהב. הוא לא צריך להוסיף לכל הרעש סביבו עוד התבטאויות מעוררות מחלוקת, מהסוג שהוביל בעבר לאיומים על חייו. גם את דעותיו הפוליטיות השמאלניות הוא מעדיף להשאיר כרגע בצד, ומי שרוצה שילך לחפש בגוגל ובוויקיפדיה. עכשיו הוא בקונצנזוס, והקונצנזוס אומר שצריך לפעמים לשתוק.

זה לא אומר שהוא זנח את החלום להיכנס מתישהו בעתיד לפוליטיקה, רק שהוא מתחיל, ובכן, להתבגר. "אני לא חושב שלציבור יש באמת בעיות עם דעות שונות משלו, הבעיה היא עם הדרך שבה דברים נאמרים. ברוב המקרים זה לא רק מה שאתה אומר, אלא איך אתה אומר את זה. ככל שאני מתבגר, אני לומד שיש כל מיני דרכים להגיד את האמת שלי, ואני לא תמיד בחרתי את הדרך הנכונה והנבונה". 

nirw@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו