כך השתנו חייו של צביקה הדר

יש רק דבר אחד שמצליח להוציא את צביקה הדר מהשלווה שגזרו עליו הקרדיולוגים, כשלקה בדום לב לפני קצת יותר משנה. זה קורה כשרומזים לו שאולי הגיע הזמן להוציא את "לא נפסיק לשיר" שהפכה ל"כוכב נולד" שהתגלגלה ל"כוכב הבא" לפנסיה מוקדמת. ברגע הזה, הוא מתרומם מכורסת הקש שבחצר ביתו הפרטי שבצהלה, מתחיל להסתובב במדשאה הירוקה והמוקפדת שלו, ונושא נאום הגנה חוצב להבות על מה שהוא מגדיר, לפחות שבע פעמים לאורך השיחה שלנו, כלא פחות מפרויקט חייו.  

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

"למה לפרוש? למה?" הוא נעמד מעלי מלוא 188 הסנטימטרים שלו ומדבר בלהט, "למה המבקרים דוחקים בנו לפרוש? אני לא מבין את זה? קוקה קולה פרשו מהשוק כי פפסי נכנסו אליו? ממש לא! להפך! קוקה קולה השתכללו!!! גם כוכב נולד השתכללה ומשתכללת כל הזמן. אנחנו יושבים ומשקיעים כל כך הרבה מחשבה במה לעשות בתוכנית ומה להוסיף כדי לעניין את הקהל שלנו. הרי התחלנו בתור 'לא נפסיק לשיר', שהיתה תחרות שירה בציבור עם סלבריטאים על תקן הפתעה, ואז הבנו שהמתחרים האותנטיים הרבה יותר מעניינים, והתוכנית הפכה לתחרות שירה. לאורך השנים חיזקנו את התחרות, את מחנה האימונים, את הדואטים, את העבודה עם זמרים ועכשיו התרעננו באפליקציה שמשלבת את הקהל ועם אלמנט המסך המתרומם. אז למה לפרוש? זה מטופש לחלוטין! אנחנו רלוונטיים מתמיד ולראיה - קשת מכרה את הפורמט ללא מעט מדינות בעולם, ורק השבוע היא מכרה אותה לרשת ABC, שמתכוונת כבר בקיץ הזה להפיק לה גירסה אמריקנית. הצלחנו לייצר עניין עולמי ואני מאוד גאה על כך. אז לפרוש? למה?" 

כי "דה וויס" ו"אקס פקטור" חדשות ומרעננות, כי ריבוי תחרויות המוסיקה גורם לתחושת שובע כללית וכי עם כל הכבוד למתיחת הפנים, "הכוכב הבא" זה מותג שחוגג יום הולדת 11.

"תשמע, 'אקס פקטור' היא 'כוכב נולד' ששפכו עליה בוכטה של מלא מלא מלא מלא כסף. זה הפורמט. וזה, אגב, עובד יופי, רק שזאת חוכמה מאוד קטנה לעשות כמו הגויים ולשפוך כסף בלי גבולות. 'אקס פקטור' היא אחלה, אבל 'כוכב נולד' מאוד נוכחת שם. שירי מימון היא שלנו, משה פרץ הוא שלנו מ'בית ספר למוסיקה' וחצי מהמתמודדים שם כבר היו אצלנו בעבר. אני מרגיש עם זה בסדר גמור וגם אין לי בעיה לפרגן לעבודה המקצועית שלהם. 

"אגב, גם שלומי שבת שהתגלגל לבסוף ל'דה וויס' היה שופט בעונה הראשונה של 'כוכב נולד' וברח כי היה לו קשה לשפוט.

"'אקס פקטור' היא תוכנית שעשויה יפה מאוד, רק שזה נורא נורא אמריקה, וזה יפה וגדול ו'ביג' ו'וואו', רק שאני מבאר שבע ומתל אביב ולשם, באופן אישי, אני מתחבר. אני אוהב לעשות דברים שאני מחובר אליהם והם מחוברים לפה. הרי הייתי יכול לעשות במקום 'שמש' את 'סיינפלד' וזה פשוט לא היה עובד פה כי זה לא אנחנו. אני גאה בישראליות של הפורמט".

נדמה שגם רני רהב נדבק בפטריוטיות שלך. אתה לא חושב שהוא קצת מגזים עם הטפות המוסר שלו על שירות בצבא ושירה בעברית במסגרת התוכנית? 

"אני לא אכחיש שיש דברים שרני אומר ומטריפים אותי, כי אני בן אדם שמאמין מאוד בחופש, ואני דמוקרט אמיתי, וכשמתחילים לדבר על צבא ולחנך לציונות בכוח זה מריח מבולשביקיות וממקרתיזם וזה מרגיז. מצד שני, אני מתחבר לעמדה של רני על עניין השירים באנגלית מזווית מסוימת. אם לא בוער לאנשים לשיר באנגלית ואין להם סיבה של ממש, אז שיוותרו על זה, אחרת זה נשמע כמו גירסת חיקוי דהויה. 

"אני מודה ששלוש שנים חיזרתי אחרי רני, עד שהוא הסכים לבוא לתוכנית. הבאתי את רני לא כדי שישמש חותמת גומי, אלא כדי שיביע את דעתו הכנה והאמיתית, גם אם היא לא ערבה לאוזניים של כולם או לאוזניים שלי עצמי. אפשר לאהוב אותו ואפשר לא לאהוב אותו אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שהאיש אמיתי וגאון". 

בקיצור, הבאת אותו בשביל לייצר באזז לתוכנית?

"בחייאת, תן לי קצת קרדיט. הבאתי אותו לתוכנית כי רציתי לייצר דיון באולפן שזהה לזה שנערך בסלון של הצופים והוא מזמן לא עוסק רק באיך הוא או היא שרים. שוק המוסיקה עבר בשנים האחרונות שינוי מאוד גדול, וזמרים כבר מזמן לא נשפטים אם הם קול יפה ואם הם שרים מילים נחמדות. היום זמר נשפט על הלוק שלו, על סיפור החיים שלו ועל החבילה כולה. תראה איך אנשים מגיעים לתוכניות המוסיקה ושוטחים את הסיפור שלהם באופן אוטומטי, כי הם מבינים שזה מחבר את האנשים אליהם. היום ליחסי הציבור של אמן יש משקל גדול מאוד ולאיש יחסי ציבור טוב יש את הכוח להכניס סינגל של זמר לרדיו. 

"רני לא הגיע על תקן מוסיקאי, אלא על תקן אדם שמבין בתקשורת, ביחסי ציבור ובאיך למכור מוצר ומותג והיום אנחנו בעידן של מותגים. אני גאה בעובדה שבתוכנית מוסיקה שנמצאת בפריים טיים הצלחנו לעורר דיונים מעוררי מחשבה על סודנים, פליטים, צבא, גיוס, שירים בעברית או בלועזית, בעיות בדרום תל אביב ועוד דברים שאתה לא מצפה לקבל בתוכנית על מוסיקה. יכול להיות שיש מי שרואה בזה שטויות, אבל זה הכי ישראלי שיש. וגם העובדה שהפורמט הוא בשידור חי מאפשר לקהל לדעת שלא ערכנו כלום ולא פיברקנו כלום ואם באה לאחד השופטים הג'ננה, אז הוא פשוט מתנהג ככה, כמו מי שבאה לו הג'ננה. 

"בישיבות המקדימות לעונה היתה לנו מחשבה להביא אמן בינלאומי שיישב בצוות השופטים. היינו במגעים, קיבלנו הצעות מחיר, התחלנו לדבר ואז פתאום הפסקנו עם זה. הרגשנו שזה ללכת נגד הפורמט והאווירה הכל כך הישראלית. אני לא צריך שיהיה איזה שופט מפורסם מחו"ל ויגיד למתמודדים הישראלים מה נכון ומה לא נכון במוסיקה הישראלית. את זה אנחנו יכולים להגיד בעצמנו. אני חושב שזאת המהות של התוכנית וזה מה מה שמבדל את 'הכוכב הבא' מהתוכניות אחרות של 'סליישן פליישן דליישן מגניביישן אמריקיישן'. הכוח שלנו הוא בישראליות".

אפרופו השיפוט. איך זה לעבור לצוות השופט?

"הנה עוד וידוי: לפני שלוש שנים טמירה ירדני, שותפתי לתוכנית, אמרה לי 'צביקה, אתה חייב להפסיק להנחות ולקרוא הודעות טקסט. אתה יכול לתרום הרבה יותר מזה'. אני סירבתי והיו לנו על זה הרבה מאוד ויכוחים רועמים. לא האמנתי שיש לי באמת מה לתת כשופט והרגשתי חוסר ביטחון לשבת ליד מירי מסיקה, גידי גוב, ריטה, אייל גולן או צדי. מצד שני, תמיד נהניתי משלב האודישנים ולא רציתי שזה יסתיים. ייאמר לזכותה של טמירה שהיא צדקה בזה. אני נהנה מאוד מהשינוי הזה ואני מקווה שגם הצופים. אני גם יודע שיש כאלו שקשה להם עם הדעתנות שלי ועם העובדה שאני כבר לא במשבצת של השופט המאמי והניטרלי. פתאום מגיעים אי־מיילים מאנשים שנעלבים ממני ושלא קל להם עם העובדה שאני פתאום מביע דעות". 

כן אני עוד חי

הדר נאלץ השבוע להתמודד עם הבעת דעות לא רק בתחום השירה, אלא גם בתחום המותר, האסור והערכי בעקבות פרשת "הזמר המפורסם". על הפרשה הוטל צו איסור פרסום וחלק מהעיתונאים ניסו לקבל ממנו תגובה ישירה לסיפור. הדר, שמכיר את הזמר, נמנע מלהרחיב ("יש צו איסור פרסום ואני מכבד את החוק. אני ניזון כמוך ויש מצב שאולי אתה אפילו יודע דברים שאני לא יודע"), אבל מנצל את ההזדמנות להביע את דעתו הכללית על אמנים שסורחים לכאורה ועל אנשי התקשורת שלטעמו שכחו שתפקידם הוא לדווח ולא לשפוט. 

"אתה יודע מה מרגיז אותי? שצו איסור הפרסום נועד להגן על הנערות הצעירות ולא על הזמר המפורסם ואנשים פשוט רומסים את החוק ואת ההגנה שלהן וגורמים לזה שאנשים יצביעו על הנערות האלה וישייכו להן דברים שנעשו או לא נעשו. אנשים מעלים תמונות של הזמר עם כל מיני קטינות שצולמו אולי אחרי הופעה ואולי במסגרת אינטימית ופתאום הנערות הללו הופכות להיות הסיפור בעל כורחן. אני באמת לא יודע מה הסיפור ואני רק יודע שכאבא לבנות מתבגרות אני מתחלחל מהמחשבה שתמונות של הבנות שלי היו מתחילות לרוץ להן באינטרנט והיו משייכים אותם לדברים שאולי לא קשורים אליהן. צו איסור הפרסום נועד להגן על אנשים ולא כדי להגן על זמרים. אני מרגיש שאין שום מחשבה של הציבור או התקשורת על הנערות הצעירות. הדבר שנורא נורא בולט לי בימים האחרונים זה העליהום התקשורתי, הציבורי ומשפט השדה שאנשים מקיימים בלי לקבל את כל הפרטים. אם יש מישהו אשם בכל הפרשה הזאת, הרי המשטרה תחקור, תמצא אותו ותעניש אותו. קצת סבלנות. למה ממהרים לתלות אנשים בכיכר העיר? 

"בשנים האחרונות 'כוכב נולד' הותקפה כל כך הרבה פעמים על כך שהיא מחרבת, לכאורה, את התרבות הישראלית ושאנחנו חלק מתרבות הריאליטי המזהם, למרות ש'כוכב' היא תחרות שירים ולא מעבר. אתה יודע מה מדאיג אותי באמת? שהתקשורת הפכה להיות קרקסית ומתלהמת. אני כבר לא בטוח שמה שאני קורא בעיתון הוא מדויק ובכל מקרה אני מקווה שהסרט הזה ייגמר בצורה שפויה ונורמלית".

דיברת עם הזמר?

"אני אזרח שומר חוק. יש צו איסור פרסום על העניין".

אבל אתה מכיר אותו.

"נו?" 

אני אשאל את זה אחרת. בשנים האחרונות היו כמה פרשות בעולם הבידור שהסעירו את המדינה. דודו טופז פגע בבכירים בטלוויזיה ונודע שהיית על הכוונת שלו, מרגול נעצרה בתקופה שהיתה קשורה להפקה של "כוכב נולד" ועכשיו יש את הסיפור הזה. איכשהו, כל המקרים נגעו בך בצורה מאוד עקיפה. מה זה גורם לך להרגיש?

"אני לא חושב שהסיפור של דודו דומה לסיפור של מרגול או דומה לסיפור של הזמר. קשה לי לדבר על דודו כי הוא קולגה וכוכב ענק שפשוט השתבשה עליו בינתו. ולגבי מרגול גילינו בסוף שלא כל מה שיוחס לה אכן קרה. זה מצחיק אותי שאתה מציין שאני נמצא ברדיוס של האירועים האלו, כי אין לי שום קשר לאף אחד מהמקרים שציינת. 

"היום מישהו בחדר כושר ניגש אלי וסיפר לי בדיחה שהרסה אותי מצחוק אפרופו כל הדיבורים והשמועות שיש בימים האחרונים. הוא סיפר: 'אובאמה והולנד, ראש ממשלת צרפת, יושבים בבית קפה ופתאום בא אליהם בן אדם ואומר להם: יה, אני לא מאמין! אובאמה והולנד. מה, אתם מדברים בבית קפה? ואובאמה אומר לו: כן, אנחנו מדברים על זה שיש בלאגן באיראן ואנחנו חושבים להרוג שם איזה אלף סוכנים איראנים וגם לחסל בלונדינית עם ציצים גדולים. אז הבחור שואל אבל למה לפגוע בבלונדינית עם הציצים הגדולים? אז אובאמה אומר להולנד: אתה רואה, אמרתי לך שתעניין אותם הבלונדינית ולא אלף סוכנים'. זה קצת להסביר לך איך אנשים מסתכלים כרגע על הפרשה. אני לא בטוח שמי שמתעסק בזה בפייסבוק או בתקשורת באמת מתעניין באמת של המקרה. יש לי תחושה שזה מעניין את קצה הציפורן של חלק מהאנשים אבל זה מוכר עוד עיתון וזה תוכנית ריאליטי משובחת בפני עצמה. נהיינו אמריקה. הרבה כותרות ואפס מידע. 

"כרגע זה בעיקר קרקס. אני מקווה שעדיין יש כמה כאלה שהאמת מעניינת אותם ואני מקווה שהיא תצא לאור בקרוב. זה באמת חשוב. ואם יתגלה שיש את מי להעניש אז שיענישו את מי שצריך להעניש. ובאשר אלי? אני לא חושב שמישהו חושד במעשיי או ביושרי או שמישהו חושד במוסר של 'הכוכב הבא'".

מלך הסמסים ונסיך הלבבות של הפריים טיים מנע במשך שנים חדירה לשטח הפרטי שלו. שילוב של טראומות מראיונות עבר ורצון אמיתי לשמור לעצמו על פינה פרטית משלו. אבל אז הגיע אירוע הלב ששינה את ההסתכלות שלו על החיים ובעיקר גרם לו להבין, אולי לראשונה בחייו, משהו על היחס של הקהל אליו. 

קחו למשל את הילדים שלו. לו ולאשתו השנייה, ליאת גנון, שאותה הכיר במשרדי טדי הפקות, יש שבעה ילדים: הילדים שלו מנישואיו הראשונים, הילדים שלה, ושניים משותפים. מעין (20), חיילת במשרד הביטחון; שיר (19) חיילת בביטאון חיל האוויר; איתי (18) שמתגייס השבוע; סער (13) ושלי (9) התלמידים והתינוקות אלון (3) ותמר (2). אבל עד לפני שנה לחלץ מהדר (48) את רשימת השמות והגילאים שלהם היה משול למבצע מודיעיני בעורף האויב. 

בפעם האחרונה ששאלתי אותו בראיון איך זה לגדל משפחה עם שבעה ילדים הוא הסתפק בהסבר לקוני ש"זה בערך כמו לנהל נגרייה. הרבה אנשים". אבל אז הגיע אירוע הלב ושינה הכל. פתאום הילדים שלו וחייו האישיים נחשפים בפרטי פרטים במופע הסטנד־אפ החדש שהוא מעלה. 

"את האור הלבן אמנם לא זכיתי לראות כשעברתי את האירוע, אלא אם כן מתייחסים לפלורסנט בקופת החולים ששם זה קרה", הוא אומר וצוחק בקול רם, "אבל אפשר להגיד שהייתי בשבעה של עצמי. שכבתי במיטה שלי בבית החולים, פתחתי אייפד וראיתי את עודד בן־עמי ויונית לוי, שהם חברים שלי מהתעשייה, מדווחים ברצינות תהומית על התקף הלב שלי. אני מעביר ערוצים ושומע בכל מקום עדכונים על מצב בריאותי. אפילו הנהלת איכילוב כינסה מסיבת עיתונאים מיוחדת כאילו הייתי מינימום ראש הממשלה. 

"מה שהכי הפעים אותי היה שאף תמונה שלי מהדקות שאחרי האירוע לא דלפה לרשתות החברתיות או לאינטרנט למרות שאני זוכר שבזמן שהובילו על אלונקה נטול חולצה ומלא חוטים, ראיתי לא מעט אנשים שעמדו בקופת חולים וברחוב וצילמו את זה. אני זוכר שביקשתי מהפרמדיק שיכסה אותי כי זה לא היה לי נעים והוא אמר לי 'עזוב, צביקה. אנשים יחשבו שמתת. זה רק יחמיר'. בכל מקרה, אנשים הציבו לעצמם גבול ואני מאוד מעריך את זה. 

"בחמשת הימים שהייתי מאושפז בבית החולים היה זרם בלתי פוסק של אנשים שהגיע לחדר שלי, כולל אנשים זרים שלא ידעתי מי הם. הגיעו, לדוגמה, אמא ובת מקיבוץ בצפון הארץ כי היה חשוב להן לחזק אותי. מצד אחד, מאוד רציתי להיות ברגעים האלה בפרטיות מוחלטת עם אשתי, הילדים ואמא שלי ומצד שני לא יכולתי להתעלם מהאהבה והדאגה שהרעיפו עלי. זה היה גדול עלי ב־17 מידות. הרי אני צביקה מבאר שבע. זה בילבל וטילטל אותי לחלוטין ובעיקר גרם לי להבין שאני לא בשליטה על כלום ואולי בפעם הראשונה בחיים שלי, אחרי כל כך הרבה שנים בתעשיית הבידור ובטלוויזיה, הבנתי שהחיים שלי בעצם כבר לא מה שהיו פעם".

"אני מתרגש מכדי לשיר"

[image gallery]

אדם כנראה צריך לעבור אירוע לבבי וצנתור כדי שהוא עצמו יזכה להכיר במעמדו, להוריד 12 ק"ג ולהגיע למשקל הגיוני של 95 ק"ג, להתחיל לאכול בריא ("זה סיוט! סיוט!!! אני אוכל ארוחות גורמה שהן בעצם אדניות. אני מתגעגע לפיתה עם שווארמה אחרי הופעה. זה הכי מרפד את הבטן. ישנים אחר כך כמו תינוק"), להתאמן עם מאמן צמוד בחדר הכושר ולעלות לבמה עם מופע בידור יחיד אחרי עשרים שנים שבהן לא עמד על במה. 

כבר כמה שנים הדר רוצה לעלות לבמה ומשתעשע במחשבה הזאת, אבל בכל פעם תופס רגליים קרות. הוא פשוט לא ידע איך הקהל יקבל את מר פריים טיים בחזרה על הבמה, נטול התחפושת של ז'וז'ו חלסטרה ובעיקר לא ידע על מה ידבר. "הרי כולם מדברים על משפחה וילדים והגיל", אמר לרמי ורד, חבר ותיק ושותף לכתיבה, עד שנפל להם האסימון שהאירוע הלבבי ההוא הוא הטריגר למופע הבידור החדש שהוא כל כך רצה לעלות. 

"אחרי האירוע החלטתי לפתוח על הבמה את הכל. לספר על מה שעבר עלי, על התחושות, הרגשות, האישה, הילדים, העבודה והתובנות. אני חושב שחוץ מלהקריא לקהל את התיק הרפואי שלי אני באמת מדבר על הכל. מתרחק מאוד מהפרסונה הטלוויזיונית ומדבר על החיים האמיתיים שכוללים הרבה מטלות, אישה ושבעה ילדים. יכולתי לדבר על הכל בראיון אחרי האירוע אבל זה הרגיש לי זול ורכילותי והחלטתי לעשות מזה משהו אחר".

בפעם האחרונה שראיינתי אותך הצבת לי גבולות מאוד ברורים. אמרת לי "על המשפחה לא מדברים". עכשיו אתה מספר בפרוטרוט על כל אחד ואחד מהם במופע. מה השתנה?

"אני עדיין מגונן על המשפחה שלי ולא חושף אותם לציבור, למרות כל כך הרבה הצעות ובקשות לצלם אותי עם הילדים, ראיונות ותוכניות בבית. אבל כן, עברתי שינוי. נפתחתי. הבנתי שהקהל רוצה להכיר אותי ולא בקטע רכילותי, אלא באמת סקרן, בכל זאת אני אצלם בסלון כבר כמה שנים, כמה פעמים בשבוע והחלטתי להיות יותר קליל. להגיד לך שזה קל לי? ממש לא. הנה, באחד מאירועי ההתרמה הטלוויזיוניים, שהיו לא מזמן, הופיעו צמדים של אמנים והילדים או האחים שלהם, ואני הופעתי עם הבן שלי, סער, שהוא בן 13 ויש לו להקה בשם שטח פרטי. שמחתי שהוא זוכה לפרגון ולחשיפה, ומצד שני אני גם מכיר את הציניות של התקשורת ואת הסכנה שבזה. הרי לאור העובדה שאבא שלו הוא השופט ההוא מהתוכנית מוסיקה, אנשים ישר יכולים להתחיל להגיד 'הוא שופט אחרים, אבל הבן שלו כזה או כזה'. וכשהבן שלי התראיין בתמימות, אני ידעתי בדיוק מה רוצים ממנו או לאן זה יכול ללכת".

אתה מציג על הבמה כל אחד ואחד מהילדים ולא חוסך מהם ביקורת על ההתנהגות שלהם. קיבלת מהם אישור לכך?

"בשלב מסוים של העבודה כינסתי את כולם בסלון ואמרתי להם, אני רוצה לספר לכם מה קורה במופע החדש שלי ולעדכן אתכם שאני עומד לדבר עליכם. הם צחקו נורא. לא מהטקסטים אלא מהרעיון. ואז נעמדתי והתחלתי לומר את הטקסט והם הסתכלו אחד על השני והתחילו למחות ש'זה לא מדויק!' ו'אתה מגזים' או התלוננו שאני לא אומר עליהם מספיק דברים טובים. התבוננתי בסיטואציה שבה אני עומד מול שבעת הילדים שלי, משתף אותם במופע שלי, ואמרתי לעצמי 'אלוהים אדירים, איזו זכות יש לי. איזו זכות יש לי לעשות את מה שאני אוהב ואיזו זכות שיש לי ילדים כל כך טובים ואיזה זכות שאני בחזרה בבית איתם".

הילדים שלך מייעצים לך?

"הגדולים והבינוניים הם בהחלט גם חברים שלי וגם יועצים אמנותיים. שיתפתי אותם בטקסטים של המופע, סיפרתי להם על הפורמט של 'הכוכב הבא' ואני מאוד קשוב להערות שלהם. אחרי הכל, הם מייצגים חלק גדל מאוד מהקהל של התוכנית. לחלק מהם יש טעם מאוד שונה משלי, ואם הייתי משבץ בתוכנית מוסיקה שהם אוהבים, הטלוויזיה היתה מתנפצת בבתים. אבל עבורם אני אבא ולא שום דבר אחר וזה נעים וחשוב לי מאוד. כבר קרה לא פעם שפיטרתי מפיקות שעבדתי איתן והן היו ברמה מקצועית מאוד מאוד גבוהה, אבל היה חשוב להן לרצות אותי ולהגיד לי כמה אני מצחיק ומוכשר. אני לא מחפש את זה. אני מחפש את האמת. בגלל זה אני אוהב את טמירה ירדני ושותף שלה כל כך הרבה שנים. בגלל זה עבדתי עם רמי ורד על המופע, כי הוא ידע להגיד לי בדיוק מתי משהו לא עובד. אני לא אוהב אנשים שהם יס־מנים ועושים דברים בצורה עיוורת. זה גם מה שריגש אותי במופע החדש. הוא אחר ממה שעשיתי עד היום.

"לא היה לי קל לחשוף את עצמי על הבמה, בלי דמויות ובלי בריחות. אפשר להגיד שאני עושה רוקנרול בסטנד־אפ. זה כמו שאומרים על שלומי שבת, אייל גולן ואביב גפן שהם שרים את החיים שלהם, אז גם אני מדבר את החיים שלי ויש בזה משהו מאוד משחרר ומקרב לקהל. 

"ניסיתי בעבר להגיע לקהל גם באמצעות המוסיקה, הקלטתי שירים והיו לי כמה הופעות, אבל היה לי קשה מאוד כי אני לא לגמרי חופשי שם ומתרגש יותר מדי והרי כשופט ב'כוכב הבא' אני מחמיא לזמרים ששרים יפה ומעיר לאלו שההתרגשות השתלטה עליהם. אני יכול לומר בכנות שההתרגשות השתלטה עלי כזמר והשפיעה על יכולת השירה שלי, עד שהחלטתי לוותר על זה. 

"אתה יודע, לפעמים אני שומע קולות שאומרים לי שאני לא עושה מספיק ושאני 'תקוע' ב'כוכב נולד' אבל זה כל כך לא נכון. עשיתי 'עפולה אקספרס' ושתי עונות של 'בלו נטלי', שזאת סידרה מדהימה שבדיוק הסתיימה, ו'ברנשים וחתיכות' ומחזות זמר לחנוכה ופסטיגלים ותפקיד קטן בסרט 'לצוד פילים', של מישהו שחוטף התקף לב ומת, וזה היה באופן אירוני שבועיים לפני האירוע שלי, והנה עכשיו אני עושה מופע במה כי התגעגעתי לדבר הזה, לראות עיניים ולהרגיש אנרגיות אחרות ואני מרגיש בר מזל שאני יכול לעשות את זה. 

"אני חייב להודות ולהתוודות שהייתי בחרדה מאוד גדולה לפני שהמופע יצא ואמרתי לטמירה שאני רוצה שהיא תסגור לי אולמות קטנים. לא הייתי בטוח אם הקהל יגיע. והיא אמרה לי 'אל תבלבל לי את המוח'. העדפתי אולם מלא של מאתיים אנשים מאשר אולם חצי ריק של אלף אנשים. היא לא הקשיבה לי ועשתה את מה שהיא חשבה לעשות. לשמחתי אנחנו חודש קדימה עם מופעים מכורים באולמות ענקיים. הקהל מגיע וזה מרגש אותי. כאילו שהם שמרו לי אמונים כל השנים ושאני עדיין רלוונטי".

למה זה מפתיע אותך? אתה כבר יותר מעשור מככב בצ'ופצ'יק של הפריים טיים.

"זה נכון אבל מצד שני אני כבר עשר שנים עומד בטלוויזיה ומקריא הודעות טקסט. חשבתי שאולי אנשים שכחו כבר מי אני באמת. אל תשכח שגם יש דור שלם של בני נוער שמכיר אותי רק מ'כוכב נולד'. זה לא מובן מאליו שאנשים באים להקשיב לי. אני מציץ על הקהל לפני כל הופעה, זה הורג אותי מהתרגשות, ואני לא מבין איך ויתרתי על זה כל כך הרבה זמן".

פלאטו דה ריקליס

במופע החדש "חי על הבמה" הדר עומד על במה נקייה מתפאורה כמעט לחלוטין ומדבר מהלב. מנסה לחקור מה גרם להתקף הלב ההוא. האוכל הרומני? הלחץ בעבודה? הגירושים? הנישואים השניים? שבעת הילדים או הגנטיקה המשפחתית? הוא משחזר בהומור וגם עם המון רגישות ורגש את התקף הלב, תקופת האשפוז, מסיבת העיתונאים שכונסה בבית החולים, החזרה הביתה, החיים כאדם בריא ורזה, מדבר על אביו שנפטר מדום לב. 

"כל הסאגה הבריאותית שעברתי גם סיפקה לא מעט אירועים רגשיים במשפחה. אני זוכר שאחת המחשבות הראשונות שחלפו לי בראש אחרי שהתעוררתי היה שצריך להתקשר לאמא של לטי (שם החיבה לליאת, רעייתו; י"א) כדי שהיא תתפוס את אמא שלי שהיא בת שבעים פלוס ואת הילדים. לא רציתי שהם ישמעו על זה בטלוויזיה או באינטרנט. הביקור הראשון של הילדים בבית החולים, אחרי יומיים, היה מאוד מרגש. הם נכנסו בשקט ובזהירות. הסתכלתי עליהם וראיתי חרדה אמיתית בעיניים שלהם, אז ניסיתי לשבור את זה עם קצת הומור. אבל כשהגעתי הביתה, הגיע מישהו ממכון לרפואת חירום ופיזר בבית מכשירי החייאה למקרה של אירוע חוזר, זה לא פשוט, אנחנו לא מדברים על זה, אבל אני בטוח שחולפות להם מחשבות בראש בסגנון של 'מה עושים אם אבא מתמוטט פתאום בבית?" 

ואתה מתעסק במחשבות האלה?

"היום לא. ממש לא. היו לי יומיים של מחשבות כאלה בראש, אבל אני נמנע מלחשוב על זה. אני מעדיף לברוח להתעסקות קומית בעניין. אולי זה המגננה הכי טובה. 

"תראה, עברתי סרט. אין ספק. אמנם היתה גם האהבה העצומה שהרעיפו עליי וכל ה'היי' שנלווה לזה, אבל היתה גם הטלטלה הרגשית. אני זוכר שאמרתי לעצמי 'אה, אז לא כואב למות', כי בעצם לא הרגשתי שום דבר ובאותה המידה הייתי יכול גם לא להתעורר יותר. הדבר היחיד שהשתנה הוא שהיום יש לי חבילות של כדורים לקחת כל יום ולמרות שאני בן 48 ואולי כבר הגעתי לגיל הזה של כדורים ותרופות אני מרגיש עדיין ילד".

בטח הירהרת במהלך התקופה הזאת באבא שלך, שנפטר בגיל 50 מדום לב.

"זה היה בלתי נמנע. חשבתי בעיקר על כך שאם זה היה קורה לו היום, עם כל המכשירים והתרופות, אולי הוא עדיין היה איתנו. איבדתי את אבא שלי שלושה חודשים אחרי שהתחלתי ללמוד משחק באוניברסיטת תל אביב. בהופעה אני צוחק על זה ואומר שהוא מת בגלל שהלכתי ללמוד משחק. בתכלס, הוא מעולם לא זכה לראות אותי מופיע. 

"כשעברתי לתל אביב, שכרתי דירה וההורים שלי באו לבקר. בדיוק פתחו אז את גן העיר בתל אביב וההורים שלי, שהגיעו מבאר שבע, הלכו לראות את האטרקציה. כשהם הסתובבו שם, אבא שלי הרגיש לא טוב בלב והתעקש לפנות את עצמו לאיכילוב. הוא הגיע לשם והתמוטט בכניסה. אגב, פרופסור רוט שטיפל בי, היה הרופא הצעיר שטיפל בו, והיום הוא מנהל מחלקת טיפול נמרץ שטיפלה בי. אחרי כמה ימים העבירו אותו לשבוע מנוחה בכפר המכביה וביום האחרון של שבוע ההבראה הוא נפטר. אמא שלי בדיוק נסעה באותו יום בחזרה לבאר שבע, כדי להכין את הבית לחזרתו, ואני הודעתי שאחרי הלימודים אאסוף אותו הביתה. בשעה היחידה בכל החודש הזה שהוא היה לבד הוא קיבל התקף לב ולא שרד". 

אמא שלך בטח עברה שידור חוזר של כל מה שעבר עליה לפני 25 שנים עם אבא שלך.

"ההתמודדות של אמא שלי היתה מאוד מאוד קשה. מאוד", הוא מוריד לראשונה את קצב הדיבור שלו ושותק ובעיניים הגדולות והכחולות שלו מנצנצות דמעות. "הסתכלתי עליה וראיתי בעיניים שלה חרדה אמיתית. אנחנו משפחה מאוד קטנה. יש לי אחות שחיה באטלנטה עם בעלה, שנמצא שם בשליחות, ויש את אמא שלי. אולי זה לא מקרי שיש לי היום שבעה ילדים. אחרי המוות של אבא שלי רציתי שתהיה לי משפחה גדולה ועבדתי בשביל זה. אני אוהב את זה שבכל חג, גם אם אנחנו רק הגרעין, אנחנו עשרים אנשים ושכל ארוחת שבת אצלנו היא כמו סדר. אני אוהב שיש שמחה, צחוקים, ילדים קטנים ואנרגיות. זה תחושה של חיים ולצד זה גם מנקרות המחשבות שאבא שלי נפטר בגיל חמישים מהתקף לב ושהעניין של הלב הוא גנטי".

אז כתבת צוואה?

"לא. לרגע לא הייתי שם. זה לא שאני פלאטו דה ריקליס".

בכל זאת יש לך שבעה ילדים שצריך לדאוג להם אם משהו ישתבש.

"מקסימום תהיה להם משכנתא על בית פרטי בצהלה שתתחלק בין כולם. אני מקווה שביטוח החיים לפחות יחזיר להם את הכסף של המשכנתא. שמשהו לפחות ישתלם אם יקרה לי משהו. אני חושב שמה שאירוע כזה גורם לך הוא לא להיכנע לשיגרת החיים ולהעריך יותר את מה שיש לך. אני מחבק אותם הרבה יותר ואומר להם שאני אוהב אותם אלף פעמים ביום. אתה יודע, לפעמים אני יושב עם חברים מהמקצוע ומישהו אומר 'סאמק, יש לי היום הופעה. אין לי כוח לנסוע', ואני נטרף מזה ואומר להם: 'אתם לא בסדר! אנחנו עושים שטויות ומשלמים לנו על זה כסף. על מה אתם בדיוק מקטרים?' אני לא רוצה להישמע כמו איזה יאכנע, אבל אני קם, רוב הזמן, עם חיוך על הפנים. יש לי אישה שאני חולה עליה, ילדים מדהימים, הצלחתי פה ושם. איזה כיף לי. 

"לפני כמה ימים העברתי הרצאה בנ"מ ודיברתי בפני סגני אלופים שחלקם היו בני מחזור שלי. מאוד אהבתי את השירות שלי בחיל האוויר, הייתי בקבע ובקלות הייתי יכול להישאר שם. זה גרם לי אחר כך להרהר בתיאוריית הדלתות המסתובבות ובאיך החיים שלי היו נראים היום אם לא הייתי מחליט ללכת וללמוד משחק. זה היה יכול להיות מאוד מעניין וגם מאוד מאוד שונה". 

yuvalab@israelhayom.co.ilסטיילינג וארט: גילי אלגבי; איפור: ורד בדוסה־רוטרו; ע' סטיילינג: לינוי שקרוב ל"סטודיו גילי אלגבי"; חליפה וסריג: פראדה ל"הלגה עיצובים"טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו