"אנחנו פה, אל תתעסקו איתנו"

היצאניות בשדרות הר ציון בדרום תל אביב ניענעו את ראשן לשלום, מברכות בשתיקה כ־20 נשים שחלפו לידן סמוך לחצות ביום חמישי. לא רחוק משם, ברחוב שביל המפעל, שבבוקר משמש אכסניית טקסטיל של ייבוא וייצוא ובלילה הופך לדרך חשוכה ועצובה, הגישה אחינועם זיגל עלון לבן־צהוב ליצאנית לבושה בבורקה, שהידקה את רעלתה. השתיים שוחחו מעט. 

"ככל הנראה זו פרוצה מוסלמית, ובפעם האחרונה שראינו אותה היא היתה מפוחדת אחרי שתקפו אותה ואת חברתה", מספרת זיגל, סטודנטית לקולנוע בת 22, תושבת שכונת נווה שאנן בדרום העיר וחברה בכנופיית "נשים בצהוב". 

כותרת העלון, "נשים הן לא הפקר", מסכמת בתמצות את מטרות ההתארגנות הצעירה: הגנה על נשים במרחב הציבורי. "אנחנו מנסות להעניק נראוּת וביטחון לנשים בדרום תל אביב. לתת להן תחושה שיש במי להיעזר, וכמובן להראות נוכחות ברחובות", מוסיפה זיגל. 

חברות הכנופיה יוצאות מאז חודש מאי מדי יום חמישי לסיור לילי (02:00-22:00) בדרום תל אביב. החברות בכנופיה היא לנשים בלבד, ובסיורים חובה ללבוש חולצה צהובה. "צהוב הוא צבע שנראה גם בחשיכה, מה גם ששאר הצבעים מזוהים פוליטית או סביבתית", מסבירה לי אחת מהן, כשחלקן אוחזות בפנסים, חלקן בגז פלפל ושלוש אף אחזו אלות. 

את ההשראה לכנופיה הן קיבלו מ"גולאבי גאנג", הכנופיה הוורודה בהודו, שבה הנשים לובשות סארי ורוד, ומאז הקמתה נולדו כנופיות ורודות בכל רחבי המדינה. מטרתן היא לסייר ברחובות הערים והכפרים ולהגן על נשים מפני הטרדות מיניות, אונס ואלימות מכל סוג. כנופיית נשים בצהוב התל־אביבית מקווה לגדול כמו המקור ההודי. 

"יש איזשהו קו גבול בתל אביב, שמסתיים באלנבי פינת רחוב העלייה, שבו המשטרה לא ממש נוכחת. אישה צריכה להיות מסוגלת ללכת ברחוב בלי לספוג הערות על החזה או על הישבן שלה. העניין הזה קריטי בדרום תל אביב, אבל אין ספק שהטרדה מינית היא מחלה שיש בכל מקום", מספרת הגר רוה, מוסיקאית מחולון ומשתתפת קבועה בסיורים. 

אזור התחנה המרכזית בתל אביב בשעות החשיכה אינו סימפטי כלל, גם לגברים וגם לנשים, אך נשות הכנופיה אינן חוששות להיכנס לכל חלקה ולהאיר בפנסיהן נקודות חשיכה מוסתרות בניסיון לזהות אם מישהו נקלע למצוקה.

קרוב לחצות מדרימה הכנופיה לאזור היצאניות ברחוב הר ציון. אישה מבוגרת שמקבלת אף היא עלון מידי זיגל, נעלמת באחד ממבני התעשייה הקודרים ברחוב שביל התנופה. בשעות האלה התנופה היחידה שיש כאן היא של אבק המכוניות, שבאות לחפש סיפוק רגעי.

המראות של פעילות מינית גלויה אינם מרתיעים את נשות הכנופיה. רובן בשנות ה־30 לחייהן, מגוש דן. "גרתי בשכונת פלורנטין זמן רב ומעולם לא פחדתי ללכת לבדי בלילה, אך נראה שבשנים האחרונות יש בעיה בדרום העיר", מספרת איווי בת ה־34, שעברה למרכז תל אביב. "הייתי מעדיפה להיות בבית עם הבן שלי, אבל אני כאן עם החברות כדי להעניק לנשים ביטחון ולהגיד 'אנחנו פה, אל תתעסקו איתנו'".

"להבין את הפחד"

הנשים ממשיכות בסיור, ובדרך חזרה לאזור שכונת נווה שאנן, לב ליבה של התחנה המרכזית, פונות אליהן שתי עוברות אורח. "תוכלו בבקשה ללוות אותנו הביתה? זה יעזור מאוד", אומרת אחת מהן, ומייד שתי קבוצות נרתמות למשימה, ונבלעות עימן עמוק בתוך אחת הסמטאות בכניסה האחורית של התחנה המרכזית החדשה. 

"אין לנו אשליות שהסיורים הללו ישנו את המצב, כי מה שצריך להשתנות הוא המדיניות, אבל נוכחות גדולה של נשים בקבוצה במרחב הציבורי מעניקה ביטחון לנשים שחיות בו. זה מייצר הרתעה", מספרת נירית בראשי, סטודנטית ומרצה ללימודי תרבות, בת 29, תושבת פלורנטין הסמוכה.

עבור חלק מהנשים בסיור זו הפעם הראשונה שהן מטיילות ברחובות דרום העיר בשעות החשיכה, והן מבטאות את תחושת הביטחון שיש להן מעצם ההליכה בקבוצה. "אנשים היו המומים בהתחלה לראות אותנו ברחובות בשעות האלה, כי נשים לא הולכות לבדן בדרום תל אביב בשעות הלילה. עכשיו, אני רואה שכבר מזהים אותנו ושואלים פחות שאלות", מספרת אירנה מרקוס מגבעתיים, שנמצאת בכנופיה מאז הסיור הראשון. 

"הרעיון של הכנופיה הוא שאנשים יתרגלו לכך שנשים יכולות ללכת ברחוב בשעות הלילה בקבוצה וגם כבודדות. זה ייקח זמן ואנחנו עדיין צריכות לגדול, אבל בינתיים כשאנחנו הולכות ברחובות יחד, גברים פחות מרשים לעצמם להטריד". 

ואכן, בהליכה הלילית ברחובות דרום תל אביב הגברים מסתכלים בחברות הכנופיה, אבל רק מעטים מהם מנסים לברר מה העניין. הם נתקלים בשתיקה מצד הנשים, שמפספסת את האפשרות להסביר לגברים מהן מטרות הכנופיה. "המטרה שלנו היא לשמש דוגמה לנשים, וזה כולל את החופש ללכת בלי ליווי של גברים. ברגע שיש נוכחות של גברים בסיורים, הם מאבדים את היעילות שלהם", מסבירה רוה. 

אקשן, למי ששואל, עדיין לא היה. הגז פלפל והאלות לא נכנסו לפעולה, ובכנופיה מרוצים מזה. אלימות הן לא מחפשות, רק הרתעה, שלתחושתן, כאמור, מושגת שהן בסביבה.

"הרעיון סביב המטרה נמצא בהתהוות. זו יוזמה צעירה והיא מתגבשת תוך כדי צעידה", מסבירה לי מרקוס, שלא מסתירה את המרמור שיש לה בנוגע למי שלא מבינים את מטרת הסיורים. "מצפים מנשים להיות מאוד נחמדות ולהתנהג יפה, והשם שלנו, כנופיית נשים בצהוב, הוא ההפך מזה. אנחנו לא נחמדות ולא רוצות להיות נחמדות, זכותנו לנכס לעצמנו שם שיש בו עמדה", היא נחרצת ומוסיפה: "למילה 'גאנג' יש גם קונוטציה של קבוצת אנשים שהולכת יחד, שעושה דברים יחד וששייכת למשהו. אנחנו רוצות שיזהו אותנו כגוף אחד".

בדרך חזרה לאזור התחנה המרכזית הישנה, אומרת לי תמר בת ה־26, שהגיעה במיוחד מרחובות, שהסיור מרתק. "ברחובות אין ממש את הבעיות הללו, אני יכולה ללכת בחופשיות. זו פעם ראשונה שאני הולכת באזורים הללו של דרום תל אביב בשעות הלילה ואני יכולה להבין את הפחד של נשים שחיות פה". 

שש הבנות שליוו את עוברות האורח פגשו את שאר נשות הכנופיה בנקודת המפגש בגינת לוינסקי בתחנה המרכזית הישנה. ממש בתוך הגינה שוכנת תחנת משטרה, שלטענת הנשים לא עושה מספיק כדי להשרות תחושת ביטחון על התושבים באזור. במהלך הסיור נראתה ניידת משטרה אחת, וגם היא נסעה לכיוון רחוב קיבוץ גלויות, הרחק מכל המתרחש באזור התחנה הישנה והחדשה. "הנשים בדרום תל אביב מופקרות", אומרת מרקוס. "אנחנו לא רואות ניידות משטרה". 

מרקוס גם חולקת על הדעה, המתלהמת לדעתה, שרואה בפליטים ובמהגרים את האשמים במצב: "יש איזשהו רצון להטיל את חוסר הביטחון של הנשים בדרום תל אביב על הפליטים, אבל הם לא הגורם למצב הזה. נכון שיש פה סיר לחץ ואוכלוסיות מוחלשות, אבל אין שום גוף שאוכף את החוק. הטרדה מינית היא פשע, וגם את זה צריך לאכוף". 

בין לוינסקי לרוטשילד

הכניסה למדרחוב נווה שאנן מוארת היטב בפנסי הרחוב. כמה מהגרים משוחחים עם בחורה ליד פחי הזבל, והכנופיה מתקדמת במעלה הרחוב, רגע לפני סיום הסיור. האווירה יותר נינוחה, למרות האזור האפור והמלוכלך, והנשים מתקדמות עד לנקודת הסיום ברחוב הגדוד העברי. 

לפני היציאה לסיור הכנופיה קיימה אימון בהגנה עצמית. מי שמדריכה את המפגשים היא ג'יל שיימס מעמותת "אל הלב", שפועלת למען העצמת נשים ולצמצום האלימות כלפי נשים ואוכלוסיות חלשות נוספות. שיימס חברה גם בארגון Guardian Angels העולמי, שהוקם בניו יורק ב־1979, וכיום פועל ב־15 מדינות וב־144 ערים ברחבי העולם. 

הנשים רוכזו במעגל לאימון, ושיימס הדגימה להן שיטות הגנה עצמית. "כשמישהו בא לקראתכן ומנסה לאחוז בידיכן, הדבר הראשון שאתן צריכות לעשות זה לצעוק 'לא' ולהניף יד אחת קדימה לעבר פניו ואת השנייה לעבר חזהו. ככה תרחיקו אותו מכן ותוכלו לברוח". הנשים ביצעו את התרגיל, ובמהלכו צעקו בקול רם "לא". שני פליטים על הספסל ליד הרימו את הראש מהמכשיר הנייד ובהו בתדהמה בכ־20 נשים בחולצות צהובות, שהרימו יחד ידיים כדי להגן על עצמן. 

בינתיים זרמו לאזור בליינים, שהיו בדרכם לשדרות רוטשילד. בערבי חמישי המסעדות ובתי הקפה באזור מלאים ונשים מסתובבות לבדן או עם חברים, ככל הנראה ללא חשש וללא צורך באימון בהגנה עצמית, רגע לפני היציאה הלילית. 

המרחק הגיאוגרפי הקצר (חמש עד עשר דקות לערך) בין שדרות הר ציון ורחוב לוינסקי לבין שדרות רוטשילד ורחוב אלנבי, מועצם לפער עירוני בלתי נתפס. לפער הזה נכנסת כנופיית נשים בצהוב בערבי חמישי, בין 22:00 ל־02:00 אחר חצות. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו