התוכי השמן מניו זילנד זוכה סוף סוף להכרה

הוא לא יכול לעוף, נוהג להתחבא במחילות והוא מחזיק בתואר המפוקפק "התוכי הכבד בעולם": הכירו את הקאקפו, שזכה היום (שני) לתואר חדש ומחמיא בהרבה, "ציפור השנה" של האי ניו זילנד. 

אגודת הצפרות הלאומית של ניו זינלד העניקה את הפרס לציפור הירוקה הגדולה בשל ההתאוששות המפתיעה במספר הפרטים של הקאקפו, שהיה על סף הכחדה מוחלטת. "מה שהופך אותו לכל כך מיוחד הוא גם מה שהופך אותו לפגיע", אמרה דוברת הארגון, לאורה קוואן, לכלי התקשורת במדינה והוסיפה: "הוא מתרבה לאט מאוד, הוא חי במחילות הפגיעות למזיקים ושיטת ההגנה שלו היא להתחזות לשיח". 

על אף נתוני הפתיחה האיומים הללו, קשה שלא להתפעל עד כמה הקאקפו פשוט חמוד. הליכתו המגושמת, הדרך בה הוא מטפס עצים ועיניו הגדולות והסקרניות הפכו אותו לכוכב רשת של ממש, דבר שנתן רוח גבית חזקה לנסיונות השימור של התוכי המגושם. 

הקאקפו היה נפוץ ברוב חלקי ניו זילנד עד המאה ה-19, כשבירוא יערות, ציד נרחב והגעת מזיקים זרים כמו חולדות, שפשטו על הקינים של התוכי הירוק השמידו כמעט את כל אוכלוסיית הבר. בשנת 1998 נותרו בטבע רק חמישים ציפורים ומומחים העריכו כי המין בלתי ניתן להצלה. 

אך הרשויות בניו זילנד החליטו שלא לוותר על הציפור המשונה ופתחו בתוכנית שימור שבניגוד לקאקפו, הצטיינה במעוף. המשמרים חילקו את העופות הנותרים לקבוצות רבייה ופיזרו אותם במקומות כמו איים קטנים ויערות בראשית בחלקו המערבי של האי.

הקאקפו מתרבים בכל חמש שנים בערך, כשיש שפע של פרי המספק אנרגיה עודפת לציפורים השמנמנות. על אף קצב ההתרבות האיטי של הקאקאפו, בשנת 2018 נספרו כבר למעלה מ-250 פרטים בטבע ובשל העברת פרטים מקבוצות רביה שונות, הצליחו המשמרים לשמור על ריבוי מקורות גנטיים בקרב הפרטים, מה שמבטיח עתיד לקאקפו.