הצטרפנו לספירה השנתית של הצבאים בנגב

כתבנו הצטרף למבצע ספירת צבאי הנגב בדרום של רשות הטבע והגנים. החיובי: עלייה משמעותית במספר הצבאים ביחס לספירות קודמות. השלילי: עדיין קיימת סכנה של ציד, טורפים ופסולת מטיילים.

השבוע התקיימה הספירה השנתית של צבאי הנגב בדרום על ידי אנשי רשות הטבע והגנים, עם הצטרפותנו לספירה גילינו מבצע ייחודי שאורגן בקפידה, ועובדי רט"ג ששמירת טבע היא מעבר לפרנסה עבורם, היא בדמם והיא בגדר שליחות עבורם.

זה היה יותר ממרשים לראות כיצד עשרות עובדי רט"ג היו מחויבים למטרה ובתנאי שטח, חום, ואבק התקבצו כולם לספירה נרחבת שארכה מספר ימים וחייבה לינה בשטח של רוב אנשי המקצוע. כל זאת כדי לשמור על בעל החיים היפפה והמרשים – הצבי. 

הנתונים: השנה נספרו 2,055 צבאים, זאת בניגוד לספירה של שנת 2018 בה נספרו 1,433 צבאים בלבד. אמנם לא בוצעה ספירה באזור מספר שנים בשל מגפת הקורונה ושיטפונות, אך מאידך את העלייה הדרמטית במספרים ניתן לייחס למגפה ולירידה המשמעותית במספר המטיילים, שגרמו לחיות הבר לשגשג.

ד״ר טל פולק, אקולוגית ערבה: "מדובר בחדשות טובות המעידות על תפקוד טוב של המערכת האקולוגית. זאת לאחר שבעשור האחרון חל גידול עקבי באוכלוסיית הצבאים".

צבי הנגב, המוגדר כמין שעתידו בסכנה. הוא שוכן באזורים מדבריים פתוחים, מהנגב המערבי וחוף ים המלח ועד אילת. לצבי, כיונק גדול, חשיבות במערכת האקולוגית, אוכלוסייה גדולה ויציבה של צבאים אוכלת צמחים ומפיצה את הזרעים של הצמחים, כולל עצי השיטה שכל כך חשובים למערכת האקולוגית במדבר, המעצבים את נוף הצומח.

ספירת צבאי הנגב החלה בשנת 1964. מטרת הספירות היא לתת אינדיקציה בשטח האם השמורות אכן מגנות על הצבאים ועל מצב המערכת האקולוגית. לאחר תוצאות ספירה ניתן להסיק מסקנות על שצריך לעשות במקרה של ירידה במספרי בעל החיים שנספר, או להסיק את שנעשה נכון בשנה שחלפה ולשמר זאת לשנים הבאות במקרה של עלייה במספרים.

אנשי רט"ג נפרסים על פני השטח במספר רב של רכבי שטח, כאשר כולם מסונכרנים אחד לשני ומדברים יחד בקשר. הם נפרסים על פני שטח דגימה, ובמעין שיטת "מסרק" מתחילים לעבור על השטח לאורכו כאשר בכל פעם שצבאים חולפים על פני הרכבים, הם נרשמים ברשימה מסודרת. ייתכן כמובן שבשיטה זו יכולים להיות מספר פריטים שלא יידגמו, אך בהחלט שאם יש גידול משמעותי או ירידה משמעותית במספריהם של בעלי החיים, ניתן יהיה לדעת זאת. הספירה נעשית אחת לשנה באזורי דגימה זהים, בתאריכים זהים, כשמספר הרכבים הסוקרים זהה, ובתנאים נוספים זהים. שיטת הדגימה נשארת זהה בכוונה לזו שהייתה נהוגה כשהספירה החלה בשנות ה-60, כדי לא ליצור משתנים מתערבים חדשים שישנו את תוצאות הספירה.

ד״ר טל פולק, אקולוגית ערבה מספרת: "אנחנו לא סופרים את כל הצבאים שיש בארץ, זו לא ספירה טוטאלית של כלל האוכלוסייה. אנחנו לא מנסים למצוא כל צבי וצבי, יש לנו אזורים שאנחנו יודעים שהם אזורי ליבה של אוכלוסיית הצבאים ואותם אנחנו סופרים. יש לנו בעצם חמישה אזורים שאנחנו סופרים בתוכם מסלולים קובעים שאנחנו חוזרים אליהם כל שנה ואז אנחנו מסתכלים על מגמת הגידול של האזור כולו וזה נותן לנו אינדיקציה לגבי מה קורה עם האוכלוסייה הזו".

ד"ר פולק הוסיפה: "הצבי הוא אינדיקטור שמעיד על טיב השטח. אם אוכלוסיית הצבאים גדולה ובריאה זה מעיד שהמערכת האקולוגית כולה מתפקדת בצורה נכונה, מדובר במין רגיש שיכול להיות מושפע מאוד משינויים במרחב".

ד"ר פולק מספרת על חייהם של הצבאים והסכנות שמאיימות עליהם: "הצבאים ניזונים מצמחי מדבר בעיקר צמחים שגדלים לאורך קבע בנחלים. עצי שיטה הם מקור המזון העיקרי שלהם, גם העלים, גם התרמילים, גם הפרחים, הם ניזונים מכלל חלקי העץ הזה. צבאי הנגב לא ממש זקוקים לשתייה, הם מקבלים את מירב הנוזלים שלהם מהמזון שהם אוכלים. למרות שהם ניזונים מצמחים כמובן שישנם טורפים שניזונים מהצבאים, בניהם - תנים, שהם מין מתפרץ שמקורו באזורים צפוניים וממוזגים יותר, והם הגיעו גם למדבר. זאבים, שזה בית הגידול הטבעי שלהם, גם ניזונים מצבאים, וישנם גם צבועים, אבל הם בדרך כלל לא טורפים אלא יותר אוכלי נבלות. מה שמסכן את הצבאים הצעירים הם שועלים ועופות דורסים גדולים כמו עיטים".

ד"ר פולק מרחיבה על הסכנות הנוספות שמאיימות על אוכלוסיית הצבאים: "הבעיה העיקרית היא איבוד של בתי גידול, התרחבות יישובים, התרחבות חקלאית, תשתיות, כל אלו נוגסים מהשטח הטבעי. אך יש גם השפעות שוליים נוספות כמו זיהום רעש, זיהום אור, לכלוך, חתולים ועוד. המון השפעות שהופכות את האזור שמסביב לאותו ישוב, שדה חקלאי או כביש, לבית גידול פחות טוב. גם כבישים שחוצים אזורי מחייה, למרות שהם לא תופסים שטח רב, גורמים לסכנה ובעייתיות בחצייתם על ידי בעלי חיים, וכבישים אלו שמקטעים את שטחי המחיה, פוגעים ברציפות שלהם ומדובר בבעלי חיים שחיים בעדרים".

לבסוף מוסיפה ד"ר פולק מידע חשוב שיש לקחת בחשבון גם כשאנחנו עצמנו מגיעים לשטח כמטיילים: "ישנן גם הפרעות שמגיעות בצורה של אימוני צבא, או טיילות לא מבוקרת ובאזורים אסורים ובשעות החשכה, לינה שמתבצעת לא בחניוני לילה, כל אלו יוצרים אצל בעלי החיים סטרס שיכול לפגוע גם ברבייה שלהם ובהורמונים שלהם ואף להשפיע עליהם בריאותית. בצפון הנגב ובהר הנגב קיים גם ציד בלתי חוקי של צבאים, שכולל ציד בנשק חם וגם כזה שמתבצע על ידי שימוש בכלבים, זה דבר שעלול לפגוע משמעותית כמובן באוכלוסיית הצבאים. אין הרבה ציד בישראל הפקחים של הרשות עושים עבודה מאוד יפה באכיפת הציד, אבל אנחנו מנסים למגר את זה לרמה של אפס".    

בישראל חיים שלושה מיני צבאים: צבי ישראלי (קרוי גם צבי ארצישראלי, הוא חי ברוב חלקי הארץ), צבי הנגב (חי באזורי מדבר פתוחים בנגב ובערבה), וצבי השיטים (תת-מין ייחודי של צבי ישראלי, חי רק קרוב לאזור יטבתה בערבה). הצבי הישראלי הוא המין הנפוץ בארץ. זה הוא מין ייחודי לישראל ולכמה מדינות שכנות, אולם במדינות אלו הוא נכחד לחלוטין והיום מחוץ לישראל, יש רק אוכלוסייה קטנה בטורקיה.

עונת ההמלטה של הצבאים מתחילה בחורף ונמשכת עד האביב. לקראת תום ההיריון הנקבה נפרדת מן העדר וממליטה עופר אחד, פקוח עיניים ומכוסה פרווה. בימיו הראשונים העופר אינו מסוגל להתלוות לאמו. הוא נשאר במסתור, רובץ על הקרקע ומסתמך על הסוואתו. האם ניזונה במרעה ובאה מעת לעת להניק אותו ואז מסתלקת שוב. לעיתים קרובות היא נשארת בקרבת מקום ומשגיחה עליו היטב.