הלוחם שחילץ כלבה מעזה והכניס אותה לביתו: "היא יכלה להיות מפלצת – ובחרה שלא"

צ'אנס לחיים חדשים: טל שרצר בן ה-23 מערד, שירת עד לא מזמן בתור נהג סוגר של שיירה מבצעית, בצוות ניוד בגדוד 101 של חטיבת הצנחנים. המלחמה הייתה ועודנה קשה מנשוא, אך לדבריו דבר לא הכין אותו לרגע המרגש שבו ימצא אהבה חדשה דווקא בלב החורבות. כיום, מזה כשלושה חודשים שטל מגדל בביתו כלבה שהוא חילץ מתוך ההרס הרב בעזה – מתוך אמונה במתן הזדמנות לחיים חדשים, לכל בן אדם ובעל חיים.

@dr.raanan.rafaeli#עזה#חרבודרבו#דובדבן#כלבים#חרבותברזל#פוריועולמי♬ צליל מקורי - דר׳ רענן רפאלי - רופא וטרינר

"בתחילת המלחמה ישבנו בפאתי העיר עזה ומשם היינו עושים תספוק לוגיסטי. באחד הערבים, כשתספקנו את אחת הפלוגות ברצועה, הרס"פ התחיל פתאום לצעוק 'איפה צ'יקיטה? איפה צ'יקיטה', אז ניגשתי אליו ושאלתי אותו על מה הוא מדבר", שרצר נזכר. "הרס"פ סיפר לי שיש שם כלבה מדהימה, רוטוויילרית, שהולכת איתם כבר כמה ימים. הוא אמר שהם הביאו לה אוכל וכבר היינו צריכים לזוז, אבל אני זוכר שמאז לא הפסקתי לחשוב עליה".

אחרי שראה תמונות של צ'יקיטה, טל מספר שהתאהב ממבט ראשון. "בשלב מסוים פניתי לקצין שלי ואמרתי לו: 'אני לא יודע אם תאהב את זה או לא, אבל יש פה כלבה – ואני חייב לקחת אותה'. זה היה בימים הראשונים ללחימה, וזה עוד לא היה נהוג. אבל הקצין חשב כנראה שאני מסתלבט עליו, אז הוא זרם איתי. יאמר לזכותו שהוא אדם שרוצה לתת לכולם צ'אנס לחיות מחדש".

כבר באותו ערב טל מספר כי הוא חזר לפלוגה הלוחמת ושאל איפה הכלבה. "האנשים שהיו באזור הראו לי אותה והיא הייתה מדהימה. יש הרבה כלבים בעזה, והלוואי שיכולנו להציל את כולם – אבל משהו בעיניים שלה שידר משהו אחר. האוכל היחיד מהחי שהיה לי זה פחיות טונה, אז הבאתי לה והיא אכלה, אבל נשארה במקום. ניסיתי להעלות אותה על ההאמר שלי ותהיתי איך אוכל לקחת אותה, אבל לא ידעתי איך היא תגיב אם אנסה להרים אותה. בסופו של דבר שאלתי אם יש למישהו בשר לתת לכלבה, והיה שם לוחם של עוקץ שאמר שיש לו בונזו. אז ביקשתי ממנו כמה קופסאות והכלבה ישר הריחה והלכה אחרי, אז עליתי על ההאמר והיא שמה שתי רגליים – אבל לא הצליחה לעלות".

בשלב הזה טל מספר שהוא וחבריו כבר היו חייבים לצאת מהאזור. "אנשים התחילו לזרז אותי, אבל אמרתי שאני לא עולה על ההגה עד שהכלבה הזאת באה איתי. ביקשתי מחבר לתפוס אותה ולשמור עליה בחלק האחורי של הרכב, והוא קצת פחד כי זה גזע יחסית מסוכן. אבל האמנתי בכל ליבי שלכולם מגיעה הזדמנות חדשה, לא משנה איפה הם גדלים ואם זה בן אדם או כלב", טל מבהיר.

בסופו של דבר טל הגיעה עם צ'יקיטה לגבולות הארץ, אל אחד הקיבוצים. "הכלבה פשוט קפצה מההאמר והתחילה ללכת, ואז נפל לי האסימון שאולי אני עושה טעות. זאת עדיין כלבה מעזה שאני לא יודע אם מחוסנת, והיא הסתובבה באופן חופשי בקיבוץ. בסוף החלטנו שנלך לישון ונראה מה קורה איתה בבוקר, וכשקמנו היא פשוט ישבה שם, מחוץ למגורים שלנו".

טל הבין שמדובר בכלבה חברותית ונאמנה, וכבר ניסה לחשוב איך יוכל לדאוג לה עד לרגע שישוחרר ממילואים. "הבאנו לה טונה ואז אחד החברים, שמתגורר בעוטף, אמר שהוא מכיר פנסיון באזור. התקשרנו לשם וביקשנו לשים את צ'יקיטה שם לכמה שבועות. הם היו בהלם שזאת כלבת רוטווילר מעזה, אבל שכנענו אותם להשאיר אותה – ובדיעבד הכלבה נשארה שם 8 חודשים".

המלחמה, כידוע, נמשכה ונמשכה – וטל מספר שכל הזמן הזה הוא דאג לשלומה של הכלבה שהשאיר בפנסיון. "לא ידעתי איך היא מסתגלת לשם או מתי אוכל לקחת אותה, אז בינתיים שילמתי לפנסיון שייקחו אותה לחיסונים. לפי החוק הייתי חייב לעשות לה עיקור, והשאירו אותה בבידוד למשך 10 ימים מכלבים אחרים. בסופו של דבר הגעתי לקחת אותה בספטמבר האחרון, כששוחררתי ממילואים, ומשרד הבריאות בשלב מסוים איתר אותנו – הם הגיעו אליי הביתה כדי לפקח שהכול תקין".

@dr.raanan.rafaeli#חרדות#כלבים#כלביםבזמןמלחמה#חרדותאצלכלבים#אישקט#חוסר#פיפי#רעידות#מחבואים#וטרינר♬ צליל מקורי - דר׳ רענן רפאלי - רופא וטרינר

בימים אלו צ'יקיטה נמצאת אצל טל כבר ארבעה חודשים, ונשמע שאהבה ביניהם פורחת. "בהתחלה לקח לה יום-יומיים לזהות אותי, ומאז היא לא עוזבת אותי", הוא מספר. "רואים עליה שהיא אסירת תודה, היא מסתובבת אחרי לכל מקום, בוכה ומתרגשת כשאני מגיע ושומרת לא לנבוח. אחד הדברים שלמדתי ממנה הוא העובדה שהיא יכלה להיות מפלצת, כי היא הייתה צריכה לצוד חיות על מנת לשרוד בהריסות בעזה – אבל היא בחרה שלא להיות ככה. היא מתוקה ולא עושה בלגן או נובחת, פשוט נשמה טהורה".