מרעידן, זאבן וששן: מאילו עכבישים ארצישראליים צריך להיזהר?

אחד הפחדים הנפוצים ביותר בקרב בני אדם, הוא הפחד מעכבישים - ארכנופוביה. מי שמתמודדים עם החרדה הספציפית הזו, נבהלים גם כשהם רואים תמונה של עכביש – זמן טוב להזהיר אתכם מהמשך הכתבה. לרוב, החשש גורם לארכנופוב להרוג את העכביש, אקט שגורם לו להרגיש מוגן, לרוב שלא בצדק.

ברוב המוחלט של המקרים, מדובר בעוול לבעל חיים שאינו מסוכן, ותורם לסביבה הביתית. העכבישים סביבנו טורפים יתושים, פרעושים, זבובים וחרקים נוספים שיכולים להסב נזק חמור יותר מהעכביש עצמו.

כדי לעשות סדר בתחום ולברר איזה עכבישים אנחנו פוגשים בישראל, שוחחנו עם אורן אוסטר, חבר עמותת "מדעת" ומנהל את קבוצת הפייסבוק "צילום פרוקי רגליים, זוחלים, חרקים ודו חיים".

הפרוונית השחורה

"בארץ ניתן לפגוש עכבישים גדולים שנראים מפחידים מאד. אבל הם לא מסוכנים. במרכז פועל עכביש ענק ממשפחת הטרנטולה, שנקרא פרוונית שחורה. מדובר במין בו הנקבות שלו מגיעות לגודל של עד 9.5 סנטימטרים, אך מדובר במין שאינו מסוכן לבני אדם ותורם לסביבה באמצעות אכילת מזיקים", אמר אוסטר.

חשוב לציין במקרה של הפרוונית השחורה, שמדובר במין מהיר ובמקרה של מגע איתו, עלול לנשוך נשיכה שתכאיב כמו עקיצת דבורה. בדרך כלל ללא מגע, העכביש ינסה לאיים על מי שפוגש אותו על ידי הרמת רגליו. אם זה לא יעזור, הוא יעדיף בריחה אל מקום מסתור.

ארסן חום - ששן חום

"הששן הוא עכביש ביישן ופסיבי שלא יתקוף בדרך כלל. הששנים נמצאים במקומות מסתור כמו ארונות בגדי חורף או מאחורי קרטונים במחסנים. הם ממעטים לתקוף בני אדם, וכדי לחטוף נשיכה ארסית יש צורך במגע ישיר איתו. זה קורה לעיתים בגלל שאנחנו מכניסים יד לארון להוציא בגדים והעכביש נבהל.

"הארס של הששן פוגע ברקמות ולכן עלול להיווצר פצע שמלווה בזיהום, דבר שמצריך כמובן טיפול רפואי", מציין אוסטר.

הצבעים של הששן נעים בין בז' לחום ויש לו מעין הדפס של נבל באזור החזה. הוא יכול להגיע לגודל של 2.5 סנטימטרים ופעיל בדרך כלל בלילה. בעונת הרבייה, הזכרים מסיירים ומחפשים נקבות, אז הם יכולים להגיע למקומות גלויים בבית. "ככלל, צריך לדעת שיש מספר לא קטן של עכבישים שמצויים בבתים שלנו ודומים לששן. לא כל עכביש שייראה כך הוא באמת ששן ומדובר במין איטי שאינו אלים ויתקוף רק מחוסר ברירה. לכן, גם אם ראיתם אחד כזה בפינת הבית, אין צורך להיכנס לפאניקה. שימו עליו כוס ושחררו אותו בטבע", אומר המומחה.  

אלמנה שחורה

עכביש מסוכן נוסף שאפשר לפגוש בארץ הוא האלמנה השחורה, שמגיע לגודל של ארבעה סנטימטרים וסוג הארס שלו שונה מזה של הששן.

"האלמנה השחורה חיה בעיקר באזורים יבשים כמו מדבר יהודה, הערבה, ים המלח והנגב, כך שבעיר לא נפגוש בו. מעבר לכך חשוב לדעת שבארץ, האלמנה שחורה היא עכביש כדורי שחור בלי סימנים אחרים".

הארס של האלמנה השחורה פוגע במערכת העצבים, כך שנשיכה תוביל לכאבים חזקים והתכווצות שרירים. במקרה כזה, יש ללכת לרופא כדי שהוא יקבע מה הטיפול המתאים.

בדומה לששן, גם האלמנה השחורה משתייכת לזן עצל: "העכביש יעדיף לנתק מגע ולברוח. רק כשהוא נקלע למצוקה אמיתית וחושש לחייו, הוא יתקוף בנשיכה", אמר אוסטר.

אלמנה חומה

קרוב משפחה קטן של האלמנה השחורה הוא עכביש האלמנה החומה. "מדובר בזן עם ארס, אבל כיוון שהוא מזריק מעט ממנו בנשיכה, הוא לא רעיל לבני אדם" מסביר אוסטר. בארץ, האלמנה החומה נצפה בעיקר בגרוטאות, מחסנים ומקומות נטושים. ניתן לזהות אותו דרך הגוונים החומים-שחורים, כשיש הטבעה בצורת שעון חול על החלק התחתון של הבטן. בכל מקרה, לא מדובר בעכביש מסוכן לבני אדם ואין להיבהל במפגש איתו. 

קופצן הבתים

"קופצן הבתים הוא אחד העכבישים החמודים והסקרנים שניתן למצוא אצלנו בבית. זה עכביש תגובתי שיגיב לאדם שיהיה לידו. מי שמביט בו מקרוב יראה שיש משהו אנושי בעיניים שלו", אומר המומחה. בארץ מוכרים 108 מינים של קופצנים ומדובר בעכביש שלא מייצר רשת קורים, אלא נע בשטח באופן עצמאי כדי לצוד את הטרף שלו.

"מדובר במין יפה שהרבה צלמים אוהבים. הוא ממש לא מזיק, אלא להפך: הוא טורף מזיקים, לכן אין סיבה להיבהל ממנו" מסביר אורן אוסטר.

המרעידן

המרעידן, שזכה גם לשם אבא ארך רגליים, נפוץ מאד בבתים שלנו ובולט ברשתות הקורים שהוא טווה. "מדובר בעכביש עם רגליים דקיקות. לא ברור באם העכביש הזה מסוגל לנשוך בני אדם ויש לו רק יתרונות בגלל שהוא צד זבובים, יתושים וכדומה. הנזק הקטן היחיד שלו הוא רשתות הציד שהוא טווה אבל חוץ מזה מדובר בבעל חיים מיטיב", אומר אוסטר.

זאבן

אחד העכבישים הגדולים בישראל הוא הזאבן. מדובר בעכבישים שחיים בדרך כלל מחוץ לבתים וצדים חרקים שונים.

"למרות השם המפחיד, הוא ממש לא מסוכן לאדם. מדובר בעכביש שמאוד דואג לצאצאים שלו, שחיים על האימא עד שהם מגיעים לעצמאות. לפעמים עכביש כזה נכנס אל הבתים שלנו ואם מטאטאים, מגלים שהוא הופך להמון עכבישים קטנים. זה קורה כי הנקבה נושאת עליה את הצאצאים שלה" אומר אוסטר.

גודלו של הזאבן עשוי להגיע לעשרה סנטימטרים והוא חי במקורות מים, יערות וחורשות. אם הוא הגיע לאיזור מאוכלס, כנראה שהוא הלך לאיבוד.

מברישן הנייר

"המברישן מזוהה על ידי רשתות הציד שלו, שדומות מאד לנייר טואלט שנשכח בטבע. אם תרימו סלע ותראו מתחת משהו שדומה לנייר טואלט, ייתכן ומדובר ברשת שלו".

המברישנים הם עכבישים גדולים יחסית ומברישן הנייר מגיע עד לגודל של שמונה סנטימטרים, מה שהופך אותו למין השלישי בגודלו בישראל. "מדובר בעכביש חמוד ולא מסוכן שבניגוד לקרוב המשפחה הגדול שלו מברישימון הערבה, הוא מסתובב גם במרכז הארץ. למרות הגודל שלו, הוא כלל לא מסוכן".

מברישימון הערבה

הכירו ושננו את השם, כי מדובר בעכביש הגדול ביותר במזרח התיכון. "צלמים של פרוקים רגליים מאד רוצים לפגוש אותו. זה מין גדול מאוד, אבל בכלל לא מסוכן. צריך לדעת שבעולם יש בני משפחה שלו שמגיעים לגדלים מדהימים של 30-25 סנטימטרים. המברישן הישראלי מגיע למוטת רגליים של 14 סנטימטרים, קטן ביחס למה שניתן למצוא בעולם".

הסרבולן

אחד העכבישים היפים ביותר שפועלים בארץ הוא עכביש הסירבולן. מדובר בפרוק רגליים צבעוני ופוטוגני מאד, שרבים חולמים לצלם. את הסרבולנים קל יחסית לזהות בגלל הצבעוניות שלהם ובגלל גופם העבה יחסית. הם חיים בטבע ולא מתקרבים לבני אדם, כך שאם במקרה תפגשו אחד, החשיבו את עצמכם בני מזל.

הגבנניים

עכביש נוסף ומיוחד שמסתובב בבתים ובחצרות שלנו הוא הגבנן. בארץ ישנם ארבעה מינים מסוג זה שטווים רשתות קורים. העכבישים האלו נטולים לחלוטין בלוטת ארס, ולכן הם כלל לא מסוכנים לבני אדם. הגבננים זכו לשמם בגלל בליטות בצורת גיבנת או קרניים, המצויים על הגב שלהם.

בסוף דבריו ציין אורן אוסטר כי "בניגוד לחרקים אחרים כמו יתושים, עכבישים כלל לא מעבירים מחלות ורובם המוחלט טוב לאדם. יחסי הציבור שלהם אולי גרועים, אבל הם ממש טובים עבורנו ולא צריך לפחד מהם" סיכם.