"סלבס שקונים כלבים הם חלק משרשרת נוראית של ניצול, התעללות ומוות"

קרן פלס היא יוצרת ופעילה מוכרת ומוערכת, שככל הנראה קנתה לאחרונה כלבה בשם פפר – והרשת גועשת. רוב הציבור מתחלק לשתי קבוצות: בקבוצה הראשונה, אלו שכועסים על פלס או מאוכזבים ממנה; ובקבוצה השנייה אלו שלא מבינים מה הסיפור – הרי אף אחד לא חושב שפלס הולכת להזניח את פפר, או לא לתת לה אהבה, אז למה אנשים זועמים שהיא החליטה לשים כמה אלפי שקלים על הקנייה שלה?

אין ספק כי זהו נושא ששווה לקחת רגע כדי להסביר אותו, אבל קודם לכן צריך להבהיר: פלס היא לא הסיפור פה. אני חושב שהיא עשתה טעות אם קנתה את פפר. אני רוצה להאמין שאם היא הייתה יודעת את מה שיודעים אנשים שמכירים את התחום, היא הייתה עושה בחירה אחרת ומאמצת. אני אפילו יודע מפרסומים שלה כי בעבר היא אימצה כלבה מעמותה, אבל אני לא רוצה להתמקד בה או בידוענים אחרים שמיהרו להגן על הבחירה שלה ושלהם, אלא במשמעות הקשה של קניית כלבים, במיוחד בישראל, ולמה אפילו בכנסת משתפים פעולה כדי לנסות למנוע אותה.

את הבעיות הקשות שיוצרת תעשיית הכלבים הגזעיים (וכן, מדובר בתעשייה לכל דבר) אפשר לחלק לשני חלקים מרכזיים: הסבל שנגרם לכלבות ולכלבים בתעשייה הזאת, ולכמות הכלבים חסרי הבית העצומה בישראל, שבהמשך מובילה לכמות מפלצתית של המתות של כלבים בריאים.

בבתי גידול מסחריים, גם אלו שנמצאים בבתים ובחצרות פרטיות, כלבות משמשות כמכונות לייצור גורים. כאשר יש ביקוש – לשיצואים, לפודלים, לפינצ'רים, ללברדורים, למשל – הייצור גדל בהתאם. הכלבות יכולות להיות מוחזקות בסבבי הרבעות חוזרים עד שהן קורסות, פשוטו כמשמעו. כלבות מגיעות אלינו לעמותה אחרי שנים של ניצול במטחנות הגורים הללו, אחרי שננטשו כשהפסיקו להצדיק כלכלית את ההחזקה שלהן. הן סובלות משלל בעיות רפואיות קשות: דלקות באיברי המין וסרטן צוואר הרחם, שברים באגן, גידולים ופריחות מזעזעים ועוד. גם הגורים שמיוצרים במקומות האלו יסבלו פעמים רבות מבעיות רפואיות גנטיות, כמו מעיוותים שנועדו להפוך את הגזעים הפופולריים לנחשקים יותר. האפים הפחוסים של שיצואים, בוקסרים ובולדוגים ננסיים יגרמו לבעיות נשימה, דלקות עיניים כרוניות וכאבי ראש כרוניים – תוצאה של לחיצת הגולגולת על המוח. המניפולציות הגנטיות והיעדר המגוון הגנטי עלולים לגרום גם הם לשלל בעיות מפרקים – הכל בשביל לספק ללקוחות את הכלב ה"מושלם". ההיסטוריה מלמדת שכשבעלי חיים הם המוצר, הם תמיד יהיו הראשונים לשלם על כך את המחיר, בתנאי החזקה קשים, בעיוותים גנטיים נוראים וגם במוות.

בעניין הכלבים שאין להם בית, הרבה מהם ננטשי התעשייה. אלפים מהם מוחזקים בכלביות עירוניות ובבתי מחסה ברחבי הארץ, ומחכים שמישהו יבוא לאמץ אותם למשפחה. עשרות אלפים משוטטים, בעיקר בשטחים הפתוחים. לאלו צפויים חיים קשים וקצרים – וסיכוי טוב שהרשויות יירו בהם או ילכדו אותם וימיתו אותם בכלבייה, אם לא יימצא להם בית מאמץ די מהר – ככה מומתים בישראל אלפי כלבים בכל שנה. כל מי שביקר בכלבייה עירונית או בבית מחסה ראה כמה המקומות האלו מלאים בכלבים מקסימים שרק מחפשים בית ואהבה, וכמה הם מלאים בייאוש כשמבינים כמה מהם לא יזכו לכך אף פעם – ויבלו את חייהם בכלוב או יומתו כדי לפנות מקום לבאים בתור. לא בכל העולם יש כמויות כאלו של כלבים משוטטים – מהבחינה הזאת, ישראל היא מדינת עולם שלישי לכל דבר.

כמה המצב חמור בתעשייה הזו? אפילו בכנסת המשוסעת שלנו, הקואליציה והאופוזיציה משתפות פעולה על מנת לקדם חקיקה שתגביל באופן משמעותי את הסחר בכלבים, כמו שקרה כבר בלא מעט מדינות באירופה, אוסטרליה וארה"ב. הצעת חוק בנושא כבר אושרה בקריאה ראשונה בכנסת, ויש לקוות שתוכן בשבועות הקרובים לקריאה שנייה ושלישית. סקרים שערכנו בעמותה מראים כי רוב מוחלט של הציבור גם תומך בחוק כזה.

כששואלים מה ההבדל בין כלב קנוי לכלב מאומץ, צריך לזכור שגם כשמדובר בכלב קנוי שמקבל את כל האהבה שבעולם, הקנייה שלו היא עוד חולייה בשרשרת נוראית של ניצול, התעללות ומוות. בקצה האחד שלה הכלבות שהן מכונות הייצור, ובקצה השני שלה אלפי הכלבים שננטשים ומומתים. הידוען התורן הוא לא העניין, אבל כשהוא מעלה לרשת תמונה שלו עם צ'יוואווה או פודל טוי, הוא מזין, אולי בטעות, תעשייה שרואה בכלבים לא בני משפחה, אלא מוצרים ואביזרי אופנה.

הכותב הוא ארז וול, יועץ משפטי של עמותת "תנו לחיות לחיות"