במוצאי השבת הקרובה יעלו הקבוצות באיירן מינכן ובורוסיה דורטמונד לכר הדשא באיצטדיון וומבלי להצגה הכי גדולה של השנה בכדורגל - גמר ליגת האלופות. הגמר מעורר עניין רב אצל כל חובבי הכדורגל באירופה אך בייחוד בגרמניה, משום שבפעם הראשונה שתי קבוצות מהליגה המקומית, הבונדסליגה, מגיעות לקו הסיום תוך כדי שהן מותירות מאחוריהן את הקבוצות הטובות ביותר ביבשת, ובהן אימפריות דוגמת ברצלונה וריאל מדריד. בהקשר הזה קשה שלא להיזכר במימרה אלמותית של החלוץ האנגלי גארי ליניקר, לאחר חצי הגמר של אליפות העולם ב־1990: "כדורגל משחקים 90 דקות ובסוף הגרמנים מנצחים".
ליניקר טעה והיטעה: התוצאות הוכיחו שלא תמיד הגרמנים מנצחים אלא שהנבחרת של ליניקר, נבחרת אנגליה, תמיד מפסידה במעמדים גדולים. ואולם בישראל היה למשפט הזה מעמד מיוחד. הסלידה מגרמניה שלאחר מלחמת העולם השנייה ומאורעות השואה, עם סגנון המשחק הגרמני לאורך שנים רבות, סגנון של כדורגל די מכוער שעמד בניגוד לכדורגל ההולנדי היפהפה, העצימו את התיעוב כלפי הנבחרת המכונה בגרמנית במילים שצורמות את האוזן היהודית והישראלית: "הנציונאלמנשפט". יותר מכך, בתקשורת הישראלית תוארו לא אחת שחקניה כסוג של מכונות והקונוטציות לא מותירות מקום למחשבה.
היחס המנוכר של ישראלים לגרמניה ולקבוצות גרמניות הונצח שנים רבות לאחר נפילת החומה ותהליך הגלובליזציה, אך לעיתים נדמה שבעת האחרונה חל שינוי מרתק המצביע על יחס אחר כלפי גרמניה בכלל וכלפי הכדורגל הגרמני בפרט מכיוון אוהדי הכדורגל בישראל. אלו לא רק היחסים הפוליטיים החמים בין שתי המדינות (הגם שלעיתים יש חילוקי דעות), כאשר הממשל הגרמני בראשות הקנצלרית אנגלה מרקל מתייחס לישראל ולצרכיה כנכס צאן ברזל. גם "המושבה הישראלית" בברלין והעובדה שאינספור תיירים גרמנים פוקדים את ישראל ובעיקר את תל אביב, עיר אטרקטיבית לאירופאים - גורמות לקירבה אנושית ומשנות את היחס מקדמת דנא.
ואולם, אם בעבר היה נוח וקל לאוהד הישראלי להצדיק את יחסו העוין לכדורגל הגרמני בשל סיבות ענייניות דוגמת משחק כדורגל לא מלהיב, בוודאי ביחס לקבוצות אחרות, ב־2006 עברה הנבחרת הגרמנית שינוי קונספטואלי מהותי על ידי המאמן יורגן קלינסמן - אדם נערץ ויוצא דופן בפני עצמו. קלינסמן יצר נבחרת מלהיבה בעלת סגנון משחק אטרקטיבי שיצר סימפטיה בלתי מוסברת כלפי הנבחרת שלו. בהמשך, עברו הקבוצות הגרמניות תהליך דומה, אם לא זהה, והדבר בא לידי ביטוי גם בצורה שבה שינו הגרמנים עצמם את היחס למשחק: גלוחי הראש והחוליגנים נעלמו כמעט לחלוטין מהאיצטדיונים בעוד משפחות וסטודנטים צעירים תפסו את מקומם.
על כך יש להוסיף את העובדה שאם בעבר צעירים ישראלים נטו להסתיר את האהדה לקבוצות גרמניות, הרי כיום אפשר בנקל למצוא הצהרות בטוחות על אהדה שכזאת. כך למשל לפני כמה שנים נוסד בישראל מועדון האוהדים הרשמי של באיירן מינכן - הסניף הישראלי. לבאיירן יש שורשים יהודיים מהותיים, מה שמגביר את העניין בה. הנה כי כן, בשבת בערב זה ייראה כבר כתופעה מובנת מאליה: כדורגל גרמני בעברית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו