בספר דברים נכתב: "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". החובה הזו היא בראש ובראשונה חובה אישית - ראוי שכל אחד יישמר לנפשו הוא, שיעמוד על הסיכונים בעצמו ולא יפקיד את האחריות בידי אחרים.
בעולם, עד לפני פרוץ הקורונה לפחות, התקיימו אירועים המוניים של עשרות אלפי משתתפים, בצורה מופתית. יצא לי להשתתף בתערוכה שבה השתתפו יותר מ-100 אלף איש, ולא היו בה תורים בכניסות, בשירותים ובאזורי ההסעדה. האסון הזה מחדד את האחריות האישית שלנו - את החובה להתרחק מכל מקום שנראה מסוכן לפי מיטב שיפוטנו.
מובן שהאחריות האישית אינה פוטרת מאחריות את הממונים על ההילולה שהסתיימה באסון. כל אחד מאיתנו יכול לתרום למניעת האסונות הבאים, בכך שנרסן רגשות חייתיים של נקם וענישה ונתמקד בבחינה אמיתית של אחריות, בעיקר כדי להבטיח שלא יילקחו סיכונים כאלה בקיום אירועים בעתיד. העניין צריך לבוא לידי ביטוי בקביעת מטרות ועדת חקירה, שמן הראוי שתקום בהקדם, וביעדיה - התוצרים המצופים ממנה.
עריפת ראשים היא לא הדרך למניעת האסון הבא, אלא חקירת האמת וגיבוש כללי סף לקיום אירועים מסוג זה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו