כל יום שעובר עם רוב מובהק של 65 חברי כנסת ימין וללא ממשלת ימין אני מתכווצת עוד קצת. לא רק אני, גם חבריי האידיאולוגים מתכווצים ומתמלאים חמה ותסכול. הטנגו של בנט, סער ואלקין עם מרב מיכאלי, הורוביץ ויאיר גולן מכווץ אותנו עוד קצת. שתדעו.
הקרב הפוליטי השבוע בכנסת על הוועדה המסדרת היה בעיקר עניין סמלי ומורלי. נתניהו הוא אמנם לא תכלית הכל בימין, אבל כשיאיר גולן וחבריו מכריזים על ניצחון, אני בוודאות יודעת שהניצחון הוא לא שלי. עבור השמאל אלו היו ניצחון וקריצה, עבור הימין האידיאולוגי - עוד התכווצות. זהבה גלאון העניקה לסער חיבוק דוב כשהדהדה בערמומיות את הקריצה שלו בכל רחבי הרשת, מרב מיכאלי הוסיפה קצת מלח עם "יש ח"כים.יות בירושלים", וגם חברת הכנסת החדשה ממפלגת העבודה, אמילי מואטי, הכריזה ש"רק התחלנו". כלומר, הבסת נתניהו היא רק ההתחלה של השמאל. אתן לכם לדמיין את המשך הסרט שזו התחלתו.
גם האיתות מעבר לים לא בושש מלהגיע. אליזבת וורן, סנטורית דמוקרטית ולא ידידה גדולה של ישראל, העזה להתערב בעניינינו בנאומה השבוע. כפי שאנחנו הורדנו את טראמפ מהשלטון, היא אמרה, על נבחרי הציבור בישראל החובה לממש את רצון הרוב ולהוריד את נתניהו המושחת מהשלטון. שחיתות בישראל, זה בטח מה שנמצא בראש מעייניה של מי שקראה לממשל ביידן למנוע מישראל להשתמש בסיוע הצבאי האמריקני לצורך פעולות ביטחון ביו"ש. תודה אליזבת על הדאגה לטוהר המידות כאן בישראל הקטנה, זה נוגע.
וזו ההתכווצות שלנו. לא רק השמאל וחיוכיו. לא רק כי אנחנו יודעים מה המשמעות של הסומק שחוזר ללחייו של השמאל הקיצוני ומה השלכותיו על חיינו. לא רק בגלל הגברת וורן וידידיה מאמריקה. ההתכווצות היא בגלל המציאות. המציאות שזועקת ומחייבת עמידה איתנה ופעולה חכמה ואסרטיבית של ישראל, וכרגע נותרת ללא מענה. בשבועות האחרונים זורקת אותנו אמריקה הגדולה מתחת לגלגלי המשאית האיראנית, כשהיא זוחלת בחזרה להסכם גרעין רע מאוד לישראל. בד בבד היא מחדשת את הסיוע הכספי המאסיבי לרשות הפלשתינית ולאונר"א.
המציאות זועקת גם ביהודה ושומרון, כשבכל יום שעובר אנחנו פשוט מאבדים שטח. זו מציאות בלתי הפיכה. נתניהו נכשל ולא שמר על שטחי יהודה ושומרון מפני הנגיסות הפלשתיניות. יש שיאמרו שנכשל מרצון. אבל בכוחן של מפלגות הימין היום לעצור את זה, לכפות את זה גם על נתניהו.
צריך גם להגיד שלליכוד ולנתניהו יש דרכים משונות לומר לך שהוא אוהב. נראה שמישהו שם חושב שהוא יביא את בנט וסער בעלבונות ובדיבור מלוכלך, בואכה הפגנות מכוערות ליד בתיהם של חברי הכנסת במפלגות הללו. זה לא יפה ולא ראוי ולא ככה בונים חומה. ההיבריס לא מוצדק, כי נתניהו זקוק לשותפות. שיתאמץ, ולא בבריחה לבחירה ישירה, פתרון שהוא מהונדס, כפוי ולא ראוי.
שתדעו, נבחרינו, שמי שצוחק כיום, בין שבישראל ובין שמעבר לים, הוא מהקבוצה היריבה. לא זו שרוצה בטובתנו. יש מי שצוחק, ויש מי שמתכווץ.
