שוטר ישראלי צריך לבדוק ביומן איזה יום היום כדי לדעת מה מעמדו בחברה: האם כרגע מצדיעים לו או עומדים לזכר חבריו לפלוגה במג"ב? האם נגמר יום הזיכרון ומשמיצים אותו, כי הטרנד הנוכחי הוא שיח על אלימות השוטרים, או שמא הגענו לרגע הדואלי שבו חבריו מהשירות הצבאי מפגינים בצומת בעד זכויות להלומי קרב - ויש לו חברים כאלה - ומי יודע, אולי הוא יוזעק לשמור על הסדר במקום?
ההשתלחות בשוטרים הגיעה לשיאה כשח"כ עופר כסיף החליט לסחוט את התשומי התקשורתי ולהפנות את כל הזעם (על הכיבוש?) כלפי משטרת ישראל. שבוע לאחר התקיפה המיוחצנת עד דק, יצא לעוד הפגנה נגד אלימות השוטרים - הפעם בשייח' ג'ראח.
שוטרים הם מגזר שנוא בישראל; עופר כסיף לא המציא את זה. כל מגזר בתורו בטוח שיש אלימות ושהיא מכוונת אישית כלפיו. הידעת? אחת הטירונויות הקשות בצה"ל היא במג"ב, היחידה שמהווה פס ייצור לשירות משטרתי. אין לה הילה של מטכ"ל, ולא מעט דרוזים מפארים את שורותיה, אבל החבר'ה שלפני שנייה שיחקו כדורסל ולמדו מתמטיקה נדרשים להכנה מנטלית כמעט אכזרית, מפני שהם מתכוננים לבוא במגע עם קהל יעד מסוכן במיוחד: מפגינים שהאמת מונחת בכיסם. המפקדים מכינים אותם לעמוד שעות מול מתנחלים, בלפוריסטים, חרדים, מול חברי כנסת. כולם בזים ללוחמי המשטרה הצעירים, לכולם אין גבולות וכולם יקבלו תמיכה ציבורית גורפת כשהם יקללו את השוטרים/היס"מניקים/המג"בניקים, יעלו לרשת סרטון ערוך, ויגידו "הרביצו לי".
כמה ממבקרי מרידות הסטודנטים במערב בשנות ה־60 וה־70 העירו על כך שבמקומות רבים סטודנטים "פריבילגים" מרקע מבוסס, הגשימו את הפנטזיות המהפכניות והאוטופיסטיות שלהם מול שוטרים, שרבים מהם הגיעו, ובכן, ממעמדות נמוכים יותר.
גם אצלנו, אם באת לא טוב בעין של המאבחנת הפסיכוטכנית או אם שכחו לתת לך תוספת זמן בלשכת הגיוס, יש מצב שהדפ"ר יוביל אותך לעמוד מול מפגינים שאינם בוחלים באמצעים, ותהפוך לשק החבטות של החברה הישראלית. במקום להעריץ אותם, להקל עליהם, להבין שהם שליחים של נבחרי הציבור שאנחנו הצבענו עבורם - אנחנו נהנים לשנוא את כל הנמנים עם משפחת הלוחמים־שוטרים.
הדינמיקה הזו מאפיינת לא רק אינטראקציות בשטח; החולשה וחוסר האונים של הקבוצה הזו הם בילט־אין. חבריה מסומנים כשליחי הממסד מבלי ליהנות מפריבילגיות של אליטה. אמיר השכל (תגידי תודה שהבאתי אותך לארץ, שוטרת אתיופית) יכול לעשות הון בהיי־טק או בצבא, אבל החבר'ה שיפנו אותו מבלפור ירוויחו משכורת שוטר ויוצגו בתקשורת כפרצופה של בעיה חברתית שמאיימת על הדמוקרטיה: "אלימות משטרתית". העימותים בשטח מול מפגינים, שבחלקם ממוקמים גבוה מהם בהיררכיות החברתיות, אינם בעייתם היחידה, אלא החטוטרת שהם נושאים על גבם. והאבסורד מגיע לשיאו כשעם השוטרים האלה מתעמתות דמויות כמו אמיר השכל ועופר כסיף, שמתיימרים להגן על החלש והמסכן מפני הממסד הדכאני, ועוד מציגים את עצמם כ"חברתיים".
