ישראל עשתה קפיצת דרך עצומה בעשורים האחרונים. לפני קצת יותר מעשור הצטרפנו לארגון המדינות המפותחות, ה־OECD, אחרי שנים שהמשימה הזו נראתה בלתי אפשרית. יחס החוב שלנו היה רק אחד הנושאים שהרחיקו אותנו מהיעד הנכסף. מאז הצטרפנו לארגון המכובד, ישראל הצליחה להתבלט לטובה בתחומים רבים, כמו צמיחה ויחס חוב נמוך יחסית. אלא שדימוי הוא עניין אחר: כעם רדוף אנטישמיות, שמחנו לאמץ לעצמנו דימוי שלילי. לרגל שנת העצמאות ה־74 שלנו, הגיע הזמן לשרש את האמירות השליליות כלפינו ולהסתכל על הטוב, כי אנחנו באמת הטובים ביותר.
"רק בישראל"
אפשר להגיד את המשפט הזה במובן הראוי, החיובי, אך רבים משתמשים בו לשלילה. כאילו שהמצאנו את הרוע, את הכישלון ואת הגיחוך. לא כל מי שמשתמש במשפט הזה לשלילה זוכר את התרופות ואת הציוד הרפואי מציל החיים שפותח בישראל לטובת העולם כולו, כמו הפיתוח הישראלי של הסטנט ("תומכן") המצופה תרופה, או עגבניות השרי, הדיסק און קי, המצלמה התוך־גופית המוטמנת בקפסולה לבליעה, מערכת החץ, מובילאיי, ווייז ועוד שורה ארוכה של פיתוחים מקוריים ששיפרו את העולם.
"איך מרוויחים מיליון דולר בישראל?"
בדיחה שחוקה מספרת שכדי להרוויח מיליון דולר בישראל צריך להשקיע מיליארד. טוב, נכון, יש מקומות בעולם שקל יותר לעשות בהם עסקים. אך העובדה היא שכיום התמ"ג בישראל עומד על כ־90% מממוצע התמ"ג לנפש במדינות המפותחות (OECD). בישראל חיים כיום יותר מ־157,000 מיליונרים, שכל אחד מחזיק בממוצע 3.3 מיליון דולר (נכסים פחות התחייבויות). ישראל מדורגת במקום ה־30 בעולם במספר המיליונרים שחיים בה, מבין 167 המדינות המדורגות. ברמת העושר של כלל האזרחים, לפי דירוג קרדיט סוויס, ישראל ממוקמת במקום ה־20 בעולם! ראוי לציין שרבים מהמיליונרים הישראלים מעדיפים שמרכז חייהם לא יהיה רשום כאן ולכן למעשה מספרם גדול הרבה יותר. מאז אמצע שנות ה־90 החלו להתפתח בארץ ענפי ההיי־טק. תחילה הייטקיסטים היגרו באופן אוטומטי ל"עמק הסיליקון" בארה"ב, כיום רבים מהם מעדיפים להישאר כאן, מכיוון שהתפתח כאן "ואדי סיליקון" משלנו. בתחומים רבים ישראל היא מעצמה עולמית - בטכנולוגיות סייבר, רכב, פינטק, אנרגיה ובעוד תחומים רבים. לישראל יש יתרון על כל מדינה אחרת בתחומי המו"פ. אבל גם בתחומים אחרים אנחנו ידועים כמצטיינים במיוחד, כמו יזמות נדל"ן. ספרו לכל מנהל חברת היי־טק בעולם את הבדיחה הזו, שלפיה אי אפשר להרוויח כסף בישראל, והוא כבר יצחק עליכם.
תרבות ה"מגיע לי"
"הלקוח הישראלי חושב שמגיע לו הכל", אמר לי סמנכ"ל שיווק ושירות של חברה ישראלית גדולה. בכל אמירה כזו יש קורטוב של אמת, אבל ההקשר שלה שגוי. בתחומים רבים התפתחו בארץ מונופולים שהקשו עלינו לקבל שירות המגיע לכל לקוח בעולם. תגובת הנגד של הלקוחות היתה לדרוש את המגיע להם, לפעמים בכוחנות. במדינות מפותחות ותיקות, ברור לכל מנהל חברה ש"מגיע ללקוח". כשהחברה חושבת שמגיע ללקוח, הלקוח לא צריך לדרוש, ודאי שלא בכוחנות. אבל כשהחברות חושבות שמגיע להן, הלקוח הופך לחשדן ודרשן. זה משתנה. יש יותר ויותר חברות שבעבורן "הלקוח תמיד צודק" היא לא סיסמה ריקה. בכל מקרה, להשמיץ את כל הלקוחות, או להשמיץ את כל הישראלים, היא אופנה שצריך לשרש מהיסוד.
"בחו"ל זה לא ככה"
עוד אמרה ריקה, שגם מי שלא מכיר שום דבר בחו"ל משתמש בה. ברור שדברים מסוימים טובים יותר אצלנו, ואחרים - במדינות אחרות. אבל מי שמשתמש בטיעון הזה באופן תכוף מדי מעיד בעיקר על עצמו. ישראל צומחת בקצב מרשים יחסית לכל מדינה מפותחת. ב־21 השנים האחרונות, מאז תחילת המאה, ישראל צמחה ב־70% - מדובר בקצב צמיחה כפול מממוצע המדינות המפותחות בעולם. אין נתון חשוב מהנתון הזה בכלכלה. הוא חשוב יותר מהמצב הנוכחי. כל צעיר צריך לשאוף לחיות במקום שרושם צמיחה, כי הסיכוי לעתיד טוב יותר טמון בנתון הזה. אז כן, בחו"ל זה באמת לא ככה, זה הרבה פחות טוב.
"אף פעם לא היינו מפולגים כל כך"
ההפך הגמור. אף פעם לא הכרנו זה את זה טוב יותר, אף פעם לא קיבלנו זה את זה יותר. כשמבוגרים משתמשים בטיעון הזה הם מעידים בעיקר על בלבול. הם שוכחים את המלחמות האיומות של הקיבוצניקים בינם לבין עצמם, הם שוכחים את התסכול שהוליד את תנועת "הפנתרים השחורים" ואת המהפך של 1977, הם שוכחים תקופות אפלות יותר, כפי שהתבטא באחד השיאים של הפלגנות בפרשת אלטלנה. אין כיום שום דבר דומה לפלגנות המסוכנת הזו. גם החרדים האנטי־ציוניים הפכו למיעוט בתוך הקהילה החרדית, שהיא יותר מעורה בחברה מאי פעם: שיעור הנשים החרדיות שהשתלבו בעבודה, מספר החרדים המתנדבים בשירותי קהילה כלליים, שיעור החרדים המתגייסים, הלומדים במסגרות אקדמיות והעובדים... כל אלה גבוהים כיום מאי פעם. שיעור ערביי ישראל הלומדים במסגרות אקדמיות והמשולבים במקומות עבודה - מהגבוהים שהיו אי פעם.
"העשירים נהיו עשירים יותר והעניים נהיו עניים יותר"
מי שמבקר כיום בבתי ספר לא יודע להבחין בין ילדי עשירים לילדי עניים. מי שביקר בבית ספר עד שנות ה־80 של המאה הקודמת יודע עד כמה העובדה הזו אינה מובנת מאליה. בעבר, השוני בין עשירים לעניים התבטא בבעלות על מוצרים, שרבים מהם היו רק בבתי עשירים. כיום מדובר בעוני מותגים. "העניים" הם בעלי מכוניות, כמו גם כל הציוד הנדרש לבית. דו"חות העוני למיניהם מדווחים על פערים גדולים בין עשירים לעניים, אך אלה הצטמצמו בכל קנה מידה בעשורים האחרונים.
"2 יהודים, 3 בתי כנסת"
התרבות שלנו בנויה על ויכוחים. התלמוד הוא אחד מבסיסי המורשת שלנו והוא מעודד פולמוס וריבוי דעות. העוצמה שלו טמונה באומץ להותיר ויכוחים לא פתורים, לאפשר מרחב תמרון. הרב המנוח עדין שטיינזלץ סיפר שכשביקשו ממנו לתרגם את הפירוש שלו לתלמוד למנדרינית - הוא שאל אותם למה דווקא את התלמוד. הם השיבו שהם התעניינו למה היהודים חכמים ומוצלחים כל כך, ואמרו להם שבגלל התנ"ך, אבל אז הם הבינו שלא רק היהודים לומדים תנ"ך. בסופו של דבר הם הבינו שהתלמוד הוא מקור החשיבה הייחודית. היו גם מחלוקות רבות וקשות בין חכמים, שהובילו גם לחרמות והשמצות הדדיות בין חכמי ישראל. אבל עובדה היא שעם ישראל המשיך להיות עם אחד.
