אנקרה בבידוד. היא מקבלת באחרונה כתף קרה מהממשל החדש בוושינגטון, מדינות משמעותיות באיחוד האירופי (צרפת) שולחות לה רמזים עבים בדמות תרגילים צבאיים, גם בירושלים הגישושים הטורקים להחזרת השגריר לאנקרה לא נשאו פרי עד כה.
"אמור לי מי הם חבריך", גורס הפתגם הידוע, וטורקיה כבר מזמן לא חברה. הניסיון שלה להשפיע על הנעשה בירושלים, שמתורגם בשטח בהשקעה כלכלית והסברתית נגד ישראל במזרח העיר, בצירוף תמיכתה הבלתי מסויגת בחמאס ובשאר ארגוני טרור – הרחיקו אותה מהמעגל הקרוב של ישראל, וכנראה גם מזה הרחוק, לפחות כל עוד ארדואן מוביל את הקו.
יש לנו מזרח ים תיכון חדש, עם ציר כלכלי-מדיני-ביטחוני שהתגבש עם בנות בריתה של ישראל – יוון, קפריסין ומצרים. יש לנו אינטרסים כלכליים משותפים (צינור הגז לאירופה), אבל גם הבנה משותפת שבמזרח הים התיכון צריך להתאחד נגד הבריון השכונתי מאנקרה וחזונו לחדש את האימפריה העותומאנית כאימפריה אסלאמית. יחסי ישראל-טורקיה נבחנים בקפידה, כמעט באופן יומיומי, אצל בנות-בריתנו יוון וקפריסין. ניסיונות ההשתלטות של טורקיה על שטחים בים התיכון צריכים להדליק נורה אדומה לא רק באתונה ובניקוסיה, אלא גם בירושלים.
המזרח התיכון עבר טלטלה משמעותית בשנה האחרונה, עם חתימת הסכמי השלום עם מדינות המפרץ וסודאן. ההסכמים הללו הוכיחו שהחיבור הוא אפשרי בין ישראל לבין מדינות שרוצות שגשוג, רווחה וחיבורים כלכליים לתועלת האזרחים שלהן והאזור כולו. עד שבאנקרה יאמצו את הערכים הללו כלפי ישראל ובנות בריתה, אין שום היגיון להיענות לחיזורים הטורקיים, שכהרגלם – לא מציעים שום צעד ממשי ליישוב הסכסוך. באנקרה יכולים לנבוח, אבל השיירה של הברית המזרח-תיכונית כבר יצאה לדרכה.
