עצמאיים, לפחות בסייבר

במבט על הכלכלה מערב יום העצמאות שעבר עד יום העצמאות הזה, אפשר לומר שזה לא מה שאיחלנו לעצמנו, אבל אפשר גם להתנחם בביצועים המיטביים שהשיגה הכלכלה הישראלית במשבר שחווינו. די אם נזכור שרק באמצע 2020 כלכלני ה־OECD חזו לנו צמיחה שלילית של כ־8.5%, כדי להבין עד כמה מצבנו טוב, כשאותה שנה הסתיימה בצמיחה שלילית של 2.4% בלבד. באותה תקופה כלכלת האיחוד האירופי התכווצה ב־6.2% וכלכלת ארה"ב התכווצה ב־3.2%. 

נוהגים להכתיר הצלחות לא צפויות כאלה כ"נס כלכלי", אבל נס הוא עניין שקשה להסביר, ולתוצאות האלה יש כמה הסברים די טובים. בראש ובראשונה מדובר בהנהגה שהשכילה לזהות לפני כולנו את האירוע - את המגיפה. מתברר שכשאנחנו התלבטנו אם לפתוח או לסגור, אם לעטות מסיכה או לזלזל בחומרת האירוע, שבאמת לא היה ברור לאף אחד - היה מי שכבר ניהל משא ומתן עם חברות שרק החלו בתהליך פיתוח חיסונים. 

עכשיו אפשר לומר ששרים בממשלה אמרו שנראה שראש הממשלה בנימין נתניהו מגזים בחומרת האירוע כשהוא מקדים תרופה למכה, שהרי המכה עדיין לא היתה ברורה והתרופה לא היתה בנמצא. האירוע הזה הזכיר לי שיחה עם ראש מכון כלכלי חשוב לפני 12 שנים: האיש המכובד אמר לי, אחרי פגישה עם נתניהו, שמדאיג אותו שראש הממשלה כל כך עסוק עם האיום האיראני. "אולי יש איום, אבל יש דברים דחופים יותר", הוא אמר. אחרי כמה שנים הוא כבר התחיל לשלב בהרצאותיו בהתפעלות את החזון של נתניהו, שראה מבעוד מועד את האיום לאשורו. כיום ברור שזיהוי הבעיה והטיפול בה חסכו לישראל לא רק מיליארדי דולרים, אלא דבר חשוב עוד יותר - חיי אדם וקריסת מערכת הבריאות. 

זיהוי הבעיה הביא לסגר הראשון באופן הרמטי - החלטה דרמטית ונועזת. אמנם היתה טעות לראות באותו הסגר הצלחה גדולה מכפי שהיא היתה ולשחרר את הרסן מהר מדי, אבל זו היתה שגיאה טקטית, שלא שינתה את ההחלטות האסטרטגיות הנכונות - להמשיך לכוון את המאמצים להשיג חיסונים, לעצור התקהלויות ולחסום במידת האפשר את הכניסה והיציאה מהארץ. הביקורות הנוקבות על ההצלחה החלקית במשימות הללו נבעה בעיקרה מזלזול בדמוקרטיה, מחוסר כבוד לזולת. זולת הוא לא השכן שדומה לי, אלא מי שמנהל את חייו באופן שונה - החברה הערבית, החברה החרדית, למשל. באותה נשימה היו מי שהביעו דאגה גדולה לדמוקרטיה ודרישה מהממשלה להפעיל כוח כדי לכפות סגר. יש מי שמאמינים בהידברות עם רוצחים, עם אויבים גדולים, אבל לא מאמינים בהידברות עם אחים ושכנים. 

נתניהו לא נפל למלכודות האלה. הוא גם לא נתן לטעויות טקטיות לשבש את האסטרטגיה, שצריך להיות עיוור מוחלט כדי להתעלם מהצלחתה האדירה. להצלחה הזו יש גם משמעות כלכלית אדירה. היא קנתה לנו יתרון של חודשים ארוכים על העולם, היא מחזירה לנו את השפיות לחיים, בשונה ממה שנכפה  על יתר מדינות העולם. 

זיהה את הצורך

לפני שלוש שנים הציג נתניהו תוכנית סייבר לאומית. כמו במקרים של איראן והקורונה, הוא זיהה במדויק לא רק את הפוטנציאל, אלא את הצורך. נתניהו סיפר שקיבל ספר בדיוני מפרופ' אלוף (מיל') יצחק בן־ישראל, שבו מתוארת מלחמת סייבר בין ארה"ב לסין. "הספר הזה הדיר שינה מעיניי", הוא אמר בהרצאה באוניברסיטת תל אביב. משם ועד להקמת מערך סייבר לאומי הדרך היתה קצרה מאוד. השבוע פורסם דו"ח גיוסי ההיי־טק לרבעון הראשון של השנה, וממנו עולה שישראל שומרת על הבכורה העולמית בתחום. מספר חדי־הקרן - "יוניקורנס", חברות בשווי של מיליארד דולר ויותר - בתחום הסייבר בישראל הוא הגדול ביותר בעולם. מחצית מחדי־הקרן בעולם - ישראליים. בישראל יש 11 חברות כאלה, ארה"ב שנייה לה עם שמונה חברות, והבאות, כמו סין, אירלנד ושווייץ, עם חברה אחת כזו בכל מדינה. הדבר הגיע לידי כך שגיוס של 100 מיליון דולר לחברת סייבר הוא כבר לא חדשה שמעניינת מדורי כלכלה. רק בחודש שעבר גייסה אורקה סקיוריטי (Orca Security) הישראלית 210 מיליון דולר, לפי שווי של 1.2 מיליארד דולר, שנתיים אחרי שהוקמה. בכנס חברות היי־טק ישראליות בבורסה בוול־סטריט, אמר לי אחד מבעלי חברות הסייבר הישראליות: "אתה יודע למה אנחנו לא צריכים פרזנטור? כי ראש הממשלה עושה לנו את העבודה. הוא מוכר את הסייבר הישראלי". בשנת 2020, שליש מהשקעות הסייבר בעולם בוצעו בישראל. 

לאיראן, לקורונה ולסייבר יש מכנה משותף - מדובר בשלושה סיכונים גדולים לעולם, לא רק לישראל. כשמדינות העולם רצו קדימה בפיתוח המהפכה האנושית החדשה - המחשוב, הן שכחו את הדלת פתוחה. מחשוב המערכות בעולם פותח פתח ענק לבית שלנו, לחיים שלנו. המחשבה המיידית היא על מערכות המים, החשמל, המערכות הפיננסיות כמו בנקים ובורסות, הבריאות והתעופה - כולן הפכו לזמינות לכל מי שמסוגל לפרוץ אליהן ולעשות בהן כרצונו. כולם כבר שם - פושעים למטרות רווח ומדינות למטרות לוחמה. 

צמיחה ואבטלה

אם אתם לא מצליחים לפתור בעיה מסוימת, נסו לעשות את ההפך מהאינטואיטיבי - לחשוב על אותה בעיה בממדים גדולים יותר, מחוץ למקרה הקונקרטי. כך, למשל, אם חושבים על הסכסוך עם ערביי יו"ש ועזה במובן המקומי, הוא הרי חסר כל פתרון. אחרי כחמישה עשורים אפשר להגיד זאת בהחלטיות. אבל אם מסתכלים על הבעיה כחלק מסכסוך עם העולם הערבי כולו, ניתן לפתור חלקים אחרים במכלול. זו התפיסה האסטרטגית שנתניהו אימץ כבר לפני עשרות שנים, ובקדנציה הזו נקרתה לו ההזדמנות לממש. 

השבוע (רביעי) פורסם דו"ח בנק ישראל לסיכום 2020. באופן מפתיע, לפחות למי שאימצו את הביקורות הנוקבות על תפקודה הכלכלי של הממשלה הזו, נראה שבנק ישראל מפרגן לתפקוד הממשלה, לזיהוי הבעיות המרכזיות, להתמודדות הכלכלית ולצעדי התמיכה באזרחים ובחברות. עם פרסום הדו"ח אמר ראש הממשלה, כי "יחסית לכלכלות אחרות מצבנו טוב למדי, אבל יש לנו אתגר להשתלט קודם כל על החוב הגדול, ולהחזיר את האבטלה לממדים סבירים. זה יחסית קל, משום שאנחנו נתנו תמריצים לחל"ת, והתמריצים האלה מסתיימים מטבע הדברים. לפני כל דבר אחר, אנחנו רוצים לייצר צמיחה גבוהה. אם הצמיחה העולמית תהיה 5%, אין לי ספק שהצמיחה שלנו תהיה גבוהה יותר משמעותית". אלו הם בהחלט שני האתגרים שלפנינו: צמיחה וצמצום האבטלה. אי אפשר להתמודד איתם מבלי להרכיב ממשלה ולצאת לדרך מייד. ראשי מפלגות שלא יבינו את האחריות שמוטלת עליהם, יעשו עוול גדול לבוחריהם ולכולנו.