לפי דיווחים שונים, בשבועות הקרובים צפוי בית המשפט העליון למסור את החלטתו בעניין בקשתו של רומן זדורוב, אשר הורשע ברצח תאיר ראדה בקצרין, בשנת 2006. מדובר במקרה מובהק של פשע שנסיבותיו וחקירתו מעוררים פאניקה מוסרית (Moral Panic), תחושה של פחד וחוסר שליטה: ילדה נרצחת בשירותי בית הספר כרעם ביום בהיר, ללא כל סיבה נראית לעין. החשוד ברצח, שמשתייך לקבוצה מוחלשת, מורשע ללא התבססות על ראיות ישירות.
אין פלא שהפרשה מסרבת לרדת מסדר היום הציבורי, ומעוררת שפע של התייחסות פובליציסטית וטלוויזיונית. בספרנו "אולי נפלה טעות: התיאוריה של המשפט החוזר וניתוח פרשת זדורוב", אשר צפוי לראות אור בקרוב בהוצאות נבו, אנו מציגים ניתוח של פסקי הדין ושל חומר ראיות שלא מצא את דרכו לפסקי הדין המרשיעים. בהתבסס על חולשת הראיות המפלילות - ולאו דווקא על עוצמת הראיות המזכות כגון טביעות הנעל הבלתי מזוהות שנמצאו בזירת הרצח או החתך בסכין משוננת - אנו טוענים לא רק שבקשתו של זדורוב מוצדקת, אלא גם שבהינתן התמונה הראייתית הקיימת, סביר שהוא יזוכה במשפט חוזר.
גולת הכותרת של התומכים בהרשעת זדורוב היא ההודאה שמסר בפני המדובב ארתור, כאשר היה לכאורה בגדר "משׂיח לפי תומו", כלומר מוסר מידע בכנות. אנו, לעומת זאת, מציגים תמליל שיחה בין זדורוב למדובב שלא זכה להתייחסות בפסק הדין, שלפיו ראוי להגדיר את דברי זדורוב כהודאה שניתנה תחת איום מצד המדובב. המדובב איים לדווח למשטרה שזדורוב הפליל את עצמו, אלא אם כן יפרט באוזניו כיצד ביצע את הרצח. גם ההודאות בפני חוקרי המשטרה אינן קבילות לדעתנו, לאור הפיתוי שנרמז לחשוד - להודות תמורת הקלה משמעותית בעונש. ללא קשר לשאלת קבילותן, הנסיבות שבהן נמסרו ההודאות מחלישות את משקלן משמעותית ומשמיטות למעשה את הבסיס להרשעתו.
טיעון נוסף בספרנו גורס שהרשעת זדורוב מבוססת בחלקה על ראיות אופי פסולות. במשפט הפלילי קיימת נורמה האוסרת להשתית הרשעה על אופיו הרע של הנאשם, וזאת מחשש לכך שההרשעה תתבסס על דעה קדומה שתטה את ניתוח חומר הראיות. אולם, בית המשפט ביסס את הרשעת זדורוב בחלקה על כך שלזדורוב נטיית התנהגות בדמות אופי אלים לאור אירועי אלימות בעברו, ועל סמך ממצאים שעלו בחיפוש בהיסטוריית הגלישה במחשבו. ביסוס הרשעת זדורוב על ראיות אלה יוצר הטיה לרעתו לאורך ולרוחב הניתוח הראייתי כולו, וכאמור, ממילא אין לבסס הרשעה על בסיס ראיות מסוג זה.
פרשת זדורוב מעלה כמה סוגיות משפטיות עקרוניות, כגון היחס הראוי למשקלה של הודאת חשוד, והאופן שבו בית המשפט מציג את חומר הראיות בפסק הדין, מתוך חומר הראיות הגולמיות. אולם דומה שיותר מכל, מחייבת הפרשה מחשבה על הקשר שבין הליך משפטי לדעת קהל: גבולות חוכמת ההמונים הקוראים לזיכויו של זדורוב על בסיס היכרות עם חומר הראיות והסקת מסקנות, לצד היחס הראוי לבקשה למשפט חוזר, בהינתן התנגדות ציבורית חזקה וממושכת להרשעה.
דורון מנשה הוא פרופ' חבר בפקולטה למשפטים, ואיל גרונר הוא תלמיד מחקר בפקולטה למשפטים, אוניברסיטת חיפה
