ההחלטות האחרונות של ממשל ביידן שולחות איתותים מסוכנים לאויבי השלום והיציבות באזור ומעוררות תמיהה רבה בקרב בעלות בריתה של ארה"ב. תהייה כזו, למשל, מדוע החליט הממשל הנוכחי לחתור לחידוש המגעים עם איראן בנוגע לתוכניתה הגרעינית? מה עשה המשטר האיראני כדי שיתוגמל באופן כזה, כשבמקביל מקפיא ממשל ביידן מכירת נשק לבעלות בריתו סעודיה ואיחוד האמירויות, למרות תהליך הנורמליזציה ההיסטורי שהחל לפחות בחלק ממדינות המפרץ מול ישראל? כאילו כדי להוסיף שמן למדורה, החליט הממשל האמריקני להסיר מרשימת תומכי הטרור את המורדים החות'ים האנטי־יהודים, המזוהים עם איראן, תוך שהוא ממשיך לתקוף את סעודיה בגלל פרשת רצח העיתונאי ג'מאל ח'אשוקג'י.
איש אינו יכול להכחיש כי חיסולו של ח'אשוקג'י, שנסיך הכתר מוחמד בן סלמאן תיאר בעצמו כ"פשע מתועב" מצד המודיעין הסעודי, היה מגונה. אבל לצד זאת חשוב לזכור, שבניגוד לנטייה מסוימת לתאר אותו כ"לוחם חופש" שנאבק למען דמוקרטיה וחירויות, מדובר היה באסלאמיסט אנטי־יהודי, תומך נלהב של האחים המוסלמים, שהביע במאמריו צער עמוק על מותו של אוסאמה בן לאדן, ולא בלוחם חופש כפי שהוצג.
ח'אשוקג'י לא היה תומך גדול בדמוקרטיה לאורך הקריירה שלו, אחרת היה קורא לחירות ולזכויות לא רק בשנותיו האחרונות אלא גם קודם לכן, ולא היה מסכים לעבוד בשירות הממשלה כיועץ התקשורת של הנסיך טורקי אל־פייסל, לשעבר מנהל המודיעין הסעודי. הקריאה שלו לדמוקרטיה היתה סלקטיבית ונעשתה רק אחרי שבן סלמאן עלה לשלטון, משום שהתנגד לרפורמות שלו, ובעיקר לסלידתו מהאחים המוסלמים ומהאסלאם הרדיקלי. ח'אשוקג'י ידע שרפורמות כאלה יביאו את הקץ על האסלאם הפוליטי הקיצוני לא רק בסעודיה, אלא בכל מדינות ערב.
הוא לא הסתפק רק בכוח העט, אלא איים בפה מלא ותקף אינטלקטואלים סעודים שקראו לנורמליזציה של היחסים עם ישראל. גם אני עצמי ספגתי איומים מפיו בשל הרצון והתקווה לשלום עם ישראל. "הלוואי שאת ואנשים כמותך ייעלמו מהעולם. את הגורם לשנאת הערבים והפלשתינים לסעודיה", אמר לי בהזדמנות אחת.
בניגוד לדעתו, אני דווקא חושבת כבר זמן רב שהידוק היחסים עם ישראל יביא תועלת רבה לכל מדינות המפרץ הפרסי. לא רק בשל הצורך בקו תקיף אחיד ומשותף מול השלטון האיראני, אלא גם משום שתחת הרשות הפלשתינית והנהגתה הנוכחית פתרון שתי המדינות, בקווי היסוד המקובלים על מדינות המערב, לא יביא תועלת לא למדינות המפרץ ובייחוד לא לאזרחים ברשות הפלשתינית.
למרבה הפלא, ממשל ביידן מציג תומך של האחים המוסלמים כלוחם חופש, ובמקביל חותר לפיוס יזום עם המשטר בטהרן, ובכך מבודד את בן סלמאן. אלא שזולת יורש העצר, אף אחד לא יחשוף בפני דעת הקהל המקומית את האמת על השחיתות של הפלגים הפלשתיניים, משום שלאף אחד זולתו אין אומץ לייצג גישה התומכת בהתקרבות של מדינות ערב לישראל הפרגמטית. בן סלמאן, שקידם את ארצו בפרק זמן קצר ועמד מול מוסדות הדת הקיצוניים שאיימו להחזיר את סעודיה שנות דור – ימצא דרך לנרמל את היחסים עם ישראל, גם לצד מעמדה של הממלכה כשומרת המקומות הקדושים לאסלאם במכה ובמדינה.
ממשל ביידן לא עושה דבר כדי לתמוך במגמה זו, ובמידה רבה הוא אף עורם קשיים בפני התקרבות בין ערב הסעודית לישראל, במאמציו הנחושים להתפייס דווקא עם גורמים אסלאמיסטיים, אנטי־יהודיים ומטפחי שנאה. בחיזוק אותם כוחות קיצוניים הממשל מחליש את יכולתם של בן סלמאן ותומכיו בסעודיה ובאזור כולו להתמודד בהצלחה עם תעמולת הזעם המופצת על ידי גורמים קיצוניים, כאלה השואפים להסית את העולם המוסלמי נגד כל אפשרות של התקרבות לישראל.