כמעט בכל תחום ישראל היא חלק מהכפר הגלובלי, חוץ מהתקשורת. נראה שבעולם לא מפסיקים להתפעם מכך שישראל לא פיתחה עדיין חיסון נגד הקורונה, אבל היא השכילה להוביל את העולם בשיעור המתחסנים וביציאה מהמגיפה.
אם תחפשו ביטוי לנס הזה בתקשורת, תמצאו אותו תחת אלף ואחת הסתייגויות קטנוניות. בדו"ח בנק ישראל, כמו בכל דו"ח מבוסס מספרים, יש ביטוי להצלחה הזו שממתנת את התחזיות. ובכל זאת אסור להתבלבל בין היציאה מהמגפה ליציאה מהמשבר הכלכלי.
מימדי המשבר עדיין רחוקים מלהיות ברורים לנו: 600 אלף מחוסרי העבודה כעת לא מלמדים אותנו מה יהיה ביום שבו יסתיימו מענקי החל"ת. מספר העסקים שנסגרו ב-2020, שהיה נמוך יותר מבשנה הקודמת, מלמד שהשנה ייסגרו הרבה יותר עסקים - שנשארו פתוחים על הנייר, רק כדי למשוך את יתרת המענקים המגיעים להם ולסגור באופן מסודר.
בתי המשפט צפויים לדון ברבבות תיקים של נושים שלא שילמו את שכר הדירה של בתי העסק שלהם. יש סיכון סביר שחלק מבעלי הנכסים יוותרו עליהם אם לא ישולם להם חובם, וחלק מהשוכרים ייאלצו לפשוט רגל אם יחויבו לשלם את מלוא שכר הדירה על התקופה שבה הושבתו. כל אלה רובצים לפתחנו - אלו נתונים שעדיין לא ידועים והיקפם הוא היקף המשבר הצפוי. אם נוסיף לזה את היקף החוב של החברות ומשקי הבית - שעלול לעמוד בסכנה אם המשבר הריאלי יהיה חמור, ייתכן שאנחנו ניצבים בפני שנה קשה יותר משנת הקורונה הראשונה.
מול כל אלה גם המדינה מגיעה עם חוב גדול. לכן, אי-הרכבת ממשלה אחרי הבחירות הרביעיות בשנתיים האחרונות תהיה בבחינת חוסר אחריות מוחלט של ראשי המפלגות. בחירות נוספות תמיד מיותרות, אך כעת עוד יותר מתמיד אחריות הנבחרים צריכה להוביל אותם להרכבת ממשלה ולזניחת החרמות. כל חבר כנסת לגיטימי לצורך העניין, רק המשך בזבוז כספי הציבור לא לגיטימי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו