תצביעו לפי הערכים - כך קראה מרב מיכאלי לאורך מערכת הבחירות. מאמינים בנישואים אזרחיים ושוויון זכויות מלא ללהט"ב? הצביעו למפלגת העבודה. בפוסט שהעלתה שבוע לפני יום הבוחר, לאחר פגישה עם נציגי ארגוני הקהילה, חזרה מיכאלי על המסר החד־משמעי: רוצים שאעביר בקריאה שלישית את החוק לאיסור טיפולי המרה ואיתו "חוקים שלי", כדברי יו"ר העבודה, לשוויון לטרנס, ברישום הורות ועוד? המפלגה חייבת להיות שותפה "גדולה וחזקה בממשלה".
אתמול כבר דיברה אחרת. בראיון לאסף ליברמן ועקיבא נוביק הבהירה מיכאלי שאינה רואה כיצד ניתן לקדם זכויות להט"ב בקואליציה הבאה ושיש לשים את הסוגיה בצד. לפני הבחירות - שוויון זכויות מלא ומאבק ב"חשוכים" ובהומופובים. אחרי הבחירות? תשכחו מזה; אין היתכנות. "אמת בפוליטיקה"? יפה אמת לשעתה.
סיבוב הפרסה של מיכאלי אמנם נועז, אך מעניינת לא פחות היא האווירה המאפשרת, המכילה והסובלנית שבה התקבלה הסטירה המצלצלת למאבק ולמצביעים. ארגוני להט"ב ששחררו רצפי הודעות נגד התבטאות (הזויה ומביכה) של מס' 11 הבלתי־ריאלי במפלגת הציונות הדתית אך לפני שבועות, נאלמו לפתע דום. להט"בים בולטים ומשפיעים הסבירו שאין טעם לחולל מהומה. לטענתם, מיכאלי בסך הכל תיארה מציאות. ובכן, מזל שיש לנו את מיכאלי במילותיה שלה.
בנובמבר 2018, יממה לאחר שנתניהו הצהיר שלמרות תמיכתו בפונדקאות לגברים, אין לכך היתכנות פוליטית, העלתה מיכאלי סרטון שבו האשימה: "כשנתניהו עומד בכנסת ואומר שהוא נורא רוצה לתקן אבל אין לו רוב בקואליציה, הוא בעצם אומר שזה ממש לא אכפת לו". לדברי מיכאלי, לזכויות להט"ב יש רוב בכנסת, אבל השותפות של נתניהו עם המפלגות החרדיות, "יותר חשובה לו מכן ומכם". עתה זאת מיכאלי ש"רק־לא־ביבי" חשוב לה יותר מכם ומכן. איך שגלגל מסתובב.
שוב ושוב מתבררים עומק העיוורון וחומרת המחנאות. למחנה השמאלי - המוסרי, הצודק, החומל והנכון - מותר לעשות שימוש ציני במאבק הגאה, להשתמש ולזרוק - אם זה משרת מטרה עליונה. בזמן שלהט"בים מימין מותקפים ונדרשים לגנות כל בדל התבטאות שולית בקואליציה - בשמאל מצופפים שורות ומגינים על אנשי שלומנו. מיכאלי שיקרה לבוחריה? יש מי שיסביר שגם בזה הליכוד אשם.
התוצאה? איתות ברור שבלהט"ב אפשר להשתמש ולזרוק, אם יש תירוץ. ולא פחות חשוב, פגיעה במאבק הגאה, שהצליח במידה רבה בגלל שהוא עיוור למגזרים. כל מי שהאידיאולוגיה חשובה לו יותר ממפלגה, צריך לדרוש הסברים. ובעלי תפקידים בכירים שלא יודעים להפריד בין המאבק לפוליטיקה האישית - צריכים לפנות את מקומם.
ערן גלובוס הוא יו"ר לשעבר של הבית הפתוח בירושלים ויועץ לשינוי חברתי
