אם הטרגדיה הגדולה של שנת 2020 הייתה בני גנץ, הטרגדיה הגדולה של 2021, היא גדעון סער. במשך שנים הוא הוזכר כיורש המיועד לנתניהו, ולבסוף במקום להתמודד על ירושתו, הוא ניסה להחליפו ונכשל.
ב-2019 הוא התמודד נגד נתניהו בפריימריז, כמי שהיה בעבר ההבטחה הגדולה של הליכוד, אבל בתוצאות הוא קרס לחלוטין. שנה אחר כך פרש סער מהליכוד עם תומכיו החדשים ועם תומכיו הוותיקים יותר, והכריז על ריצה לראשות הממשלה במפלגה חדשה.
אבל מה שהחל כמפץ פוליטי דרמטי הסתיים במפח נפש. השמות החמים שגייס לא סיפקו את הסחורה, מסרים סותרים העיבו על הקמפיין שלו, וההבטחה העמומה להקים ממשלה הן עם הימין והן עם השמאל, הרחיקה ממנו מצביעי ימין ושמאל אידיאולוגיים כאחד. גם חוסר הכריזמה שלו הובלט במיוחד. עתה, לאור התוצאות, על גדעון סער לעשות חשבון נפש עמוק.
צריך עכשיו לומר לסער "בוא הביתה, ולך הביתה". בוא הביתה, כתנועה. שוב לליכוד, התנועה שבה צמחת. תתגבר על השנאות לנתניהו ותתעלה על האישי לטובת האידיאולוגי. תקווה חדשה צריכה לחזור לימין. אבל לגדעון סער באופן אישי צריך לומר: לך הביתה. נכשלת בקרב חייך. לראשות הליכוד כבר לא תיבחר. גם לכנסת הבאה לא תגיע עם מפלגתך. כמו משה כחלון לפניך, דוד לוי לפניו, ושמואל תמיר לפניהם, מי שפנה נגד התנועה, לא הצליח באמת לחזור אליה ונעלם תוך זמן קצר. לכן אל לך למנוע או לדחות את הבלתי נמנע.
אין הרבה ברירות: תקווה חדשה אינה מפלגה הבנויה לישיבה ממושכת באופוזיציה, ובמצב כזה היא תתפורר לנגד עיניו של סער שיאבד שליטה במהירות. גם אם היא תצטרף לקואליציה גורלה יהיה דומה. מדובר במפלגה שקמה כדי לתפוס את ראשות הממשלה, מהרגע שזה לא קורה, אין לה זכות קיום.
תקווה חדשה סיימה אפוא את דרכה. על גדעון סער לחזור ברמה המוצהרת לליכוד ולחיק הימין, אבל לפרוש באופן אישי מהפוליטיקה. זו החלופה העדיפה על פני התפוררות איטית ארוכה וכואבת. ההרפתקה של "תקווה חדשה" נגמרה בכישלון. אז חזור הביתה, גדעון, ולך הביתה. זה יהיה עדיף לכולם.
