נפל דבר בישראל, בניגוד לעמדת מערכת הבריאות, כפה בג"ץ על המדינה להכניס לארץ כל אזרח שחפץ בכך, וגם לאפשר יציאה מהארץ של כל אזרח. זאת בניגוד לעמדת מערכת הבריאות הממוסדת שחוששת מאוד מכניסת מוטציות חדשות, עמידות וקטלניות יותר של נגיף הקורונה לישראל.
למעשה מדובר בהחלטה כל כך חריגה, שגם מנוגדת לדעת אנשי המקצוע, שהיא מעלה תמיהה גדולה על השופטים. שאגב, מפאת גילם המתקדם, מצויים בעצמם בקבוצת הסיכון הכי בולטת במקרה של חדירת נגיף קורונה חדש ואלים לארץ.
כמובן, חייבים להגיד ביושר, שמדובר בנושא לא פוליטי לחלוטין. מדובר בנושא מקצועי, ניטרלי, שבו לכאורה אין לבית המשפט שום התנגשות עקרונית עם השקפת העולם של חלקים בציבור הישראלי. ההפך הוא הנכון, המרוויחים הכי גדולים מההחלטה הם ציבורים מגוונים רבים מאוד שנהנים לטוס, לבלות ויצאו עכשיו בהמוניהם לחופשת פסח במלונות הכל כלול בטורקיה. ממילא יש להעריך בוודאות כי שופטי בית המשפט העליון פסקו בצורה הכי הוגנת ועל פי החוק בישראל, כשהם מגנים על מה שנראה להם, ואולי גם מה שהוא מצד האמת זכות יסוד של הדמוקרטיה.
עם זאת, קשה מאד לעכל מציאות משונה כמו פסק הדין הנוכחי. קשה לדמיין איך ניתן לפתוח ככה את השער הראשי של ישראל לזנים חדשים של הנגיף, כשבאמת עלולים לפגוע בכולנו, כולל בשופטים עצמם. כיצד בית המשפט לא נתן למדינה זמן להתכונן למהלך ולא נתן שהות למערכת לנסות ולתקן את הפגמים באיסור על הכניסה והיציאה הקיים מהארץ.
ופה עולה שאלה עקרונית: אז מה קרה פה? איך אנשים כה מכובדים, עם חכמת חיים, ניסיון והבנה בחוקי המדינה ומזג שיפוטי לעילא, מבטלים את מה שנראה למשרד הבריאות כדבר חשוב באופן קריטי ממש כזה שמגן על בריאות הציבור בארץ?
להערכתי, התשובה טמונה בנתק ארוך שנים שהולך וגדל בין מערכת המשפט בישראל, למציאות הישראלית המזרח תיכונית. המציאות החמה, המיוזעת, מלאת הקומבינות וקריצות העין. למעשה מערכת המשפט בארץ מנותקת. השופטים חיים במגדל שן יותר מידי שנים, מבלי מגע ממשי עם קשיי המחוקקים, קשיי רשויות אכיפת החוק והקשיים של כל ישראלי ממוצע שצריך להתמודד עם סבך הכללים והבירוקרטיה בארץ, וכן גם עם התכונה המאוד ישראלית של "לקמבן" את המערכת ולרמות אותה.
כך נוצרת בבית המשפט מציאות אלטרנטיבית, לא ריאלית, שמקדשת פרשנות אינטלקטואלית מאוד מופשטת, למושג הדמוקרטיה והחירות וזאת ללא הלימה לצרכים הממשיים של המדינה ואזרחיה. במילים אחרות, אפשר להגיד שיש הבדל בין התפלפלות משפטית טהורה, לבין הצורך לסייע לעם ישראל ולמדינה ולגשר על אין סוף אינטרסים מנוגדים לחלוטין שרוחשים ונאבקים זה בזה במציאות הישראלית.
השופטים מבחינה זו לא פעם צודקים לחלוטין משפטית, אבל הם טועים בהבנת העולם בו הם צריכים להחיל את הכללים האלו. הם לא מודעים לבעיות הרחבות שקיימות במערכת ולא מבינים כיצד בניתוק שלהם הם רק מונעים מהכוחות השונים להתכנס לפשרות הגיוניות. כמובן, כדי להבין זאת, את צרכי המציאות ופשרותיה, שופט צריך לעבוד בשטח הממשי, מחוץ להיכלי האקדמיה, הפרקליטות ובית המשפט וכך ללמוד בדרך הקשה מה מתחולל בארץ במקומות ובצמתים בהן מתקבלות ההחלטות עצמן.
למרבה הצער, שופט אקדמי, מאד משכיל, לעולם לא ידע להבין את תהליך המסחרה שמתנהל בארץ, הן במסדרונות הכוח, והן בשוק החיים עצמו. שופט כזה גם לא ידע להבין שפשרות בין ערכים, גם פשרות עקומות ומשונות, הן צורך לא יגונה של המציאות. ואיך מצפים ששופט יבין זאת אם הוא מעודו לא ניהל משרד עורכי דין קטן, מעולם לא היה צריך להתמקח עם מוסכניק על כל שקל וגם לא הרגיש שמרמים אותו לחלוטין בשוק.
הניתוק הזה, הריחוק, חוסר הידע בחיי היום יום המזיעים והקשים של רוב הציבור, מייצרים מערכת משפט שמושג הצדק שלה, מנותק מהחברה שבה הוא צריך להתממש. אלא שישראל לא יכולה להרשות לעצמה את הניתוק הזה ותעיד על כך ההחלטה האחרונה שהדהימה לחלוטין את מערכת הבריאות הישראלית.
בכל מקרה, לניתוק כזה יש פתרון אחד מאוד פשוט וקל לביצוע, רק שהוא יצריך מהמערכת לוותר קצת על האליטיזם שלה. כוונתי להוספת תנאי יסוד בהליך בחירת השופטים בישראל, תנאי שיקבע כי שופט לא יוכל להתמנות לשיפוט בארץ בלי ניסיון מעשי בעריכת דין פרטית מספר רב של שנים ובלי הוכחה כי הוא בנה את עצמו גם בצורה מעשית מהתחתית בלי פרוטקציות, פשרות או מעקפים שונים. רק שופט שהתמודד עם לקוחות עניים, שחי בתוך עמו המון שנים, ידע לאזן בין לשון החוק למציאות.
עד אז לצערי, מערכת המשפט בארץ אולי תהיה מאוד צודקת מבחינה משפטית, אבל בכלל לא קשורה אל המציאות בתוכה המשפט הזה צריך לחול.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו