אין ספק כי מבצע חיסוני הקורונה בישראל הוא הגורם המשמעותי ביותר המאפשר לכולנו לחזור לשגרה מסוימת, לצד הנגיף. מגמת הירידה במספר הנדבקים ובחולים הקשים, למרות הקושי באכיפת סגרים ותקנות הקורונה, היא תוצאה ישירה של אפקט החיסונים. לו היינו מקפידים יותר על התקנות ניתן להניח כי מצבנו היה אפילו טוב יותר.
אולם בכל הנוגע לחיסון הילדים, שוררת אי ודאות - לגבי משך הזמן שיידרש לבדיקת החיסונים על ילדים, לגבי תופעות הלוואי בטווח הקצר והארוך, וכן הלאה. דומה, עם זאת, שהאתגר הגדול שבפניו אנו עומדים בהקשר זה, הוא מידת ההיענות של האוכלוסייה לחיסון הילדים.
בתחילת מבצע החיסונים, היה ברור כי לא ניתן להגיע לחיסון מלא של האוכלוסייה, במיוחד בגילאים הצעירים יותר. ואכן מנתוני משרד הבריאות ניתן לראות את הקשר בין טווח הגילאים ובין שיעור המתחסנים. מנתון מדהים של כ-95% מבני ה-70 ויותר, אנו רואים כי בטווח הגילאים 40-49 שיעור המתחסנים יורד ל-80% ובטווח הגילאים 20-29 שיעור המתחסנים כבר יורד ל-67%.
הקשר בין הגיל לשיעור המתחסנים מבוסס על ניתוח בסיסי של עלות-תועלת שעושה כל אחד מאתנו לפני ההחלטה האם להתחסן או לא. סכנת ההדבקות במחלת הקורונה עומדת מול החשש מהחיסון. מבוגרים יותר עומדים בפני סכנה משמעותית יותר ממחלת הקורונה ולכן מבחינתם תופעות הלוואי או אי הוודאות הקשורה לחיסון כמעט אינן רלוונטיות. בנוסף, בגילאים מבוגרים יותר שאלות או חששות שעלו אצל צעירים בהקשר של השפעת החיסונים על פוריות אינן רלוונטיות.
בקרב צעירים שוררת הבנה כי מחלת הקורונה קלה יותר באוכלוסייה צעירה, ושיעור החולים קשה יורד עם הירידה בגיל. עם זאת, ניתן לשמוע בקרב קבוצה, גם אם בשוליים בדרך כלל, גם קולות המביעים חשש מהשפעות עתידיות של החיסון. ולכן בניתוח עלות-תועלת, עבור צעירים רבים, החשש מהחיסון עשוי לעלות על החשש מהמחלה עצמה.
וכאן מתחילה סוגיית חיסון הילדים. הציפייה כי ברגע שיאושר חיסון לילדים נוכל לחסן את ילדי ישראל ולהשאיר מאחורינו את מגפת הקורונה עלולה להתעכב ואולי אף לא להתממש במלואה.
אצל הורים רבים, ההחלטה לחסן את הילדים מונעת מאותם השיקולים שנלקחו בחשבון כשהחליטו להתחסן בעצמם. מצד אחד הנתונים עד כה מראים כי אצל הילדים שיעור החולים קשה הוא יחסית זניח והרוב הגדול של הילדים שמפתחים סימפטומים, מוגדרים כחולים קל. מהצד השני השאלות הקשורות לתופעות הלוואי אצל ילדים שונות מאד מאשר אצל המבוגרים. שאלות הקשורות להתפתחות, פוריות והשלכות לטווח ארוך יותר. אלה סוגיות העולות בהקשר של חיסונים אצל ילדים באופן כללי ולא רק בהקשר של החיסון לקורונה. נתוני משרד הבריאות (מתוך דוח של משרד הבריאות לסיכום שירותי בריאות לתלמיד בשנת הלימודים תש"ף 2019-2020) מראים כי שיעור ההתחסנות למחלות ילדים (חצבת, חזרת וכו') או מחלות קשות אחרות הוא גבוה במיוחד (כ-95%) בעוד ששיעור המתחסנים נגד שפעת אצל ילדים בכיתות ב-ד עומד על פחות מ-40% (הנתונים אינם שונים גם בשנה הקודמת). השפעת נתפסת כפחות מסוכנת אצל ילדים לעומת מחלות ילדים והחיסון לשפעת נתפס ככל הנראה אצל רוב הורים מסוכן יותר מהשפעת עצמה. מתחילת מגפת הקורונה התפתחה התפיסה כי אצל ילדים מחלת הקורונה היא מחלה קלה בלבד או סוג של שפעת. גם אם הנתונים מראים אחרת, ואכן יש סכנה ממשית גם לילדים, התפיסה הסובייקטיבית כי הקורונה היא מחלה של מבוגרים השתרשה אצל האוכלוסייה ומשמשת כעת כעגון פסיכולוגי שיהיה קשה לנתק.
במשרד הבריאות צריכים לקחת בחשבון שהקושי לחסן את הילדים וההתנגדות מצד ההורים תהיה גדולה ומשמעותית יותר מהקושי וההתנגדויות אצל מבוגרים. לצד הסברה טובה יותר, שקיפות, שיתוף ההורים ומתן מענה לחששות (גם אם הן לא רציונליות), כדאי שנערך כבר עכשיו עם אמצעים משלימים כמו בדיקות מהירות בבתי הספר, עידוד סגל ההוראה להתחסן, שילוב לימודים פרונטליים עם למידה מקוונת והמשך הוראה בקבוצות קטנות. הדאגה לרצף החינוכי היא משימה לאומית ודחופה, גם אם נאלץ לחיות עם הקורונה ושיעור מחוסנים לא גבוה בקרב הילדים.
פרופ' טל שביט הוא מומחה לכלכלה התנהגותית וכלכלת אושר, המחלקה לכלכלה ומנהל עסקים, אוניברסיטת אריאל.
