מלחמת האזרחים בסוריה, שהחלה כהתקוממות עממית במחוז דרעא במארס 2011, תפסה את ישראל במבוכה. אף אחד בגופי המודיעין בישראל, הידועים כבעלי יכולות משובחות ומתקדמות, לא הצליח לצפות את ההתרחשויות הפנימיות והמפתיעות בסוריה, ואת מלחמת האזרחים שנמשכה שנים רבות.
בפועל, ההתקוממות העממית בסוריה מוטטה את תפיסת הביטחון של ישראל באשר לשכנתה שבצפון. בתחילה, כך נדמה, התקווה הישראלית הייתה שהמהומות בסוריה ישככו כשם שהחלו, אך עד מהרה התברר כי המציאות מורכבת הרבה יותר, וכמות השחקנים והאינטרסים בסוריה הלכו והתרבו ככל שחלף הזמן. לאחר ההלם הראשוני, הדעה שרווחה בצמרת מערכת הביטחון, ושאותה הביע שר הביטחון דאז אהוד ברק, הייתה שזמן שלטונו של נשיא סוריה בשאר אסד קצוב, ונפילתו היא רק עניין של זמן.
לישראל לקח זמן לגבש את המדיניות שלה כלפי סוריה, ובמשך תקופה ארוכה נדמה היה שהיא לא מבצעת את ההתאמות הנדרשות. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא שכוחות צה"ל המשיכו להתאמן על כיבושי "פיתות" של הצבא הסורי, והכוננות הביטחונית לאורך הגבול הייתה ערוכה לאיום שלא קיים עוד. גם מנגנוני המודיעין שאספו מידע על הצבא הסורי הסדיר הפכו בשלב מסוים לבלתי רלוונטיים, וישראל נאלצה למצוא דרכים חדשות לאסוף מודיעין על איומים חדשים בדמות ארגוני טרור שונים על גבולה, לרבות דאע"ש וג'בהת אל-נוסרה.
בתחילת הדרך, אחד החששות הגדולים בצד הישראלי היה מפני שטף של פליטים שינסו להגיע לשטח מדינת ישראל כדי להימלט מהזוועות המתרחשות מעבר לגבול. כתוצאה מכך, ההנחיה לכוחות בשטח הייתה שלא לאפשר חציית הגבול לישראל, אלא במקרים "חריגים מאוד" שכל אחד מהם ייבחן לגופו.
ככל שנקף הזמן, המפקדים בשטח, וביניהם מפקד האוגדה דאז, תא"ל (היום אלוף) תמיר הימן, ומפקד הפיקוד, אלוף דאז (היום ח"כ) יאיר גולן, הבינו שלא ניתן לעמוד מנגד ולתת למורדים למות מול עיני הלוחמים. בפברואר 2013 פרסמנו ב"ישראל היום" ידיעה על מתיחות בין אלוף גולן לבין הרמטכ"ל דאז בני גנץ, לאחר שמפקד הפיקוד אישר הכנסת פצועים סוריים לשטח ישראל מבלי לעדכן את גנץ. החשש הגדול היה שמדובר במקרה שעלול לשמש כתקדים לכניסת פליטים לישראל. אך בדיעבד, מדיניות הטיפול בפצועים הסורים, שהחלה כתוצאה מיוזמות מקומיות של המפקדים בשטח, הלכה וצברה תאוצה, עד להקמתה בשנת 2016 של מנהלת "שכנות טובה", שטיפלה באלפי פצועים סורים.
הכאוס הגדול הביא את בכירי פיקוד הצפון וצה"ל גם לנסות לארגן את המרחב בצורה שונה, ובמקביל למצוא דרכים להשפיע על המציאות. הסיוע לבני המקום הסורים נתפס גם כהזדמנות ליצירת קשרים עם השכנים בסוריה, שיסייעו בין היתר בזרימת מידע מודיעיני וביצירת מרחב אבטחה ועומק פוליטי, שיימנע פיגועים וייצור אפשרויות להתמודד עם אי-ודאות.
בשלב מסוים החלו זליגות של ירי מהלחימה הפנימית בסוריה לעבר השטח הישראלי. בתחילה ההנחיה בישראל הייתה שלא לפתוח באש לעבר הצבא הסורי, אך ככל שהזליגות לעבר ישראל התרבו, שונתה המדיניות וניתנה הוראה להשמיד את מקורות הירי הזולג לישראל.
השינויים בסוריה היו גם אחד המאיצים להקמתה של גדר "שעון חול" לאורך הגבול הסורי, וכן להקמתה של אוגדה מרחבית חדשה לאורך הגבול - אוגדת הבשן. בשורה התחתונה, בתוך כמה שנים הצליחה ישראל לייצר אסטרטגיה ופרקטיקות טקטיות להתמודד עם האירועים מעבר לגבול, ובסופו של דבר לא בוצעו פיגועים משמעותיים נגד ישראל לכל אורך התקופה.
כידוע, למרות התחזיות הישראליות בדבר נפילתו של אסד, בשנים 2013 עד 2015 החל הנשיא הסורי לקבל סיוע לא צפוי מצד חיזבאללה, איראן והרוסים. כל הגורמים הללו, ובעיקר הרוסים, הטו את הכף לטובת המשטר הסורי ואסד שרד. בשנת 2018 כפו הרוסים על אסד הסכמי פיוס, שעליהם חתמו גם הכפרים והערים הסמוכות לגבול הישראלי. ישראל, מבחינתה, סגרה את מנהלת "שכנות טובה" ודרשה בתוקף לחזור להסכמי הפרדת הכוחות משנת 1974.
בימים אלה הצבא הסורי נמצא בימים אלה בתהליך שיקום, ומצטייד בעיקר במערכות הגנה אווירית ופחות בדיוויזיות המשוריינות שאפיינו אותו בעבר. למורת רוחה של ישראל, חיזבאללה נמצא עמוק בתהליך השיקום של הצבא הסורי, בעיקר באמצעות גוף המכונה "מפקדת הדרום" שמסייע לסורים להשתקם ומביא איתו משאבים לצורך כך. החשש הישראלי הוא מפני ניסיון של חיזבאללה לפתוח חזית נוספת מול ישראל בגבול סוריה. אין להתעלם גם מכך שמעבר לגבול יש מתיחות לא מבוטלת בין רוסיה לאיראן, שכל אחת מהן מעוניינת בביצור השפעתה וקידום האינטרסים שלה בסוריה.
ישראל, מבחינתה, אמנם סגרה את מנהלת "שכנות טובה", אך ממשיכה את פעילותה בסוריה בדרכים אחרות. האסטרטגיה הישראלית כעת נשענת על שתי רגליים עיקריות: הראשונה היא הגנה חזקה לאורך הגבול באוגדת הבשן, כרגע בפיקודו של תא"ל רומן גופמן, והשנייה היא תקיפות ישראליות מעבר לגבול, בעיקר נגד אתרי התבססות איראניים ואמצעי לחימה מתקדמים המוברחים לאזור.
בשורה התחתונה, עשור אחרי שהחלה, תהיה זו שגיאה לומר שמלחמת האזרחים בסוריה הסתיימה. המלחמה אמנם שינתה פנים וצורה, אך בפועל הפיגועים האכזריים מעבר לגבול נמשכים, ומדי חודש נהרגים עשרות בני אדם בסוריה. גם היציבות לא מובטחת לאורך זמן, כי אסד ביצר את שלטונו נכון לעת הזו - אך לא ביסס את עתידו.
כך או אחרת, אין ספק שסוריה כולה, והאזור הקרוב לגבול הישראלי בפרט, ימשיך להיות אזור ספר מעורער ועתיר מצוקות במשך שנים רבות. הלקח הישראלי משרשרת האירועים הללו צריך להיות שהיכולת לנבא התרחשויות, קרובות או רחוקות, שואפת בסופו של דבר לאפס.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו