על מה הבחירות?

אבי בראלי

רבים מתפלאים נוכח התופעה המתרחבת של תמיכת מה שמכונה אנשי "שמאל" במפלגות מרכז-ימין, ולאחרונה גם במפלגות ימין בהנהגת ליברמן או סער. בשלב מסוים נראָה שאפילו בנט זכה בתמיכה של אנשי שמאל כאלה. ולאחרונה הסתמנה אפשרות שמנהיגי ימין ישתתפו בקואליציות שיכללו את העבודה ואת מרצ במתכונתן הרדיקלית הנוכחית, בלי לחשוש מענישת בוחריהם. מצביעים משמאל וימין, ובעקבותיהם פוליטיקאים כמו סער ובנט, חוצים אפוא קווים בין עברי המתרס המדיני שהגדיר את התודעה ואת הזהות האזרחית של רוב גדול מהבוחרים הישראלים כבר יותר מ-50 שנה.

איך נסביר את זה? ההסבר השגור הוא התפוגגות סדר-היום הפוליטי שהטביע חותם על המערכת הפוליטית הישראלית מ-1967 והגדיר-מחדש מאז את המונחים "שמאל" וימין" – הוויכוח מה עושים בשטחים או איך מתמודדים עם הפלשתינים. זה איננו הסבר חסר שחר, אם כי הוא מטשטש את ההבדל בין מה שקרה בימין לבין מה שקרה בשמאל: דרכו המדינית של השמאל פשוט הופרכה מעשית ומוסרית, ואילו הימין רואה עצמו מנצח. ביטחונו העצמי (המופרז?) אולי מסביר את הנכונות של מנהיגים מתוכו לשתף פעולה עם יריבים מובסים ואת תקוותם שבוחריהם לא יענישו אותם על כך.

אבל זה הסבר חלקי המצביע רק על העבר, על סדר-יום שהיה וחלף. יש להניח שחציית הקווים הזאת מתאפשרת גם בהשפעת סדר-יום חדש ולא רק עקב התפוגגות הקודם. מסתמן קו תיחום מעמדי-חברתי חדש: בין השכבות המבוססות, לרבות חלקים מתומכי הימין מהמעמד הבינוני שבנט וסער פונים אליהם, לבין השכבות הנמוכות בהנהגת הליכוד ובצירוף החרדים שהם חלק נכבד משכבות אלו. זה גם ההיגיון בניסיונו של נתניהו לקבל תמיכה מהציבור הערבי.

ההסתה המחפירה של ליברמן ולפיד נגד החרדים, למשל, מתנהלת על קו התיחום הזה, ועל פיו גם אפשר להבין את התוכניות הכלכליות הנאו-ליברליות הקיצוניות של בנט ושל סער ושרן השכל הקפיטליסטית-רדיקלית לצדו. סער ובנט מכוונים עוקצים חברתיים חדים מאוד אל עבר הפריפריה החברתית, החרדים והערבים. 

אבל קו התיחום איננו רק חברתי-כלכלי, אלא גם פוליטי-משטרי: מצד אחד מי שדבקים ב"ממשל בהסכמת הנמשלים" ובריבונות העם, ומצד אחר ליברלים המבקשים להתגונן מפני אותה ריבונות ולהטיל על האזרחים ממשל "נאור" שיהפוך אותם לנתינים. סדר-היום החדש מתאפיין במתח בין עממיות לאליטיזם שיש לו צדדים כלכליים, חברתיים ופוליטיים-משטריים משולבים.

סדר-היום הזה מתערפל עקב הפסיכוזה בעקבות אישומי הפרקליטות נגד נתניהו. אבל העמדת הכל על שנאת נתניהו או הערצתו מחמיצה את עיקר מה שקורה כאן: ניכרת נטייה בולטת של אנשי ימין מהשכבות המבוססות להתנער מהליכוד העממי מדיי והמקושר לחרדים ולקדם מדיניות הפוגעת בפריפריה החברתית. בחמש השנים האחרונות נתניהו נוקט מדיניות חברתית-כלכלית פחות ימנית, שונה ממדיניותו במשרד האוצר של ממשלת שרון. על זה סער ובנט מסתמכים בניסיונם לכרסם בתמיכת בוחריו מהמעמד הבינוני, אך נראה שהליכוד מצליח לשמור על תמיכת מרבית המעמד הבינוני המזרחי. 

לנטייה הזאת של "ימנים מבוססים" נלווה גם טון צורם של הסתייגות עדתית מהליכוד המזרחי-מדיי וטון של איבה כלפי החרדים. זה מכנה משותף שיכול להסביר את הנטייה של מצביעים "שמאליים" מסוימים לשקול תמיכה בליברמן ובסער, בלי "רגב ואוחנה" ובלי חרדים. נתניהו מואשם תדיר בשיסוע החברה הישראלית, אבל ברור שיריבי נתניהו מטפחים שיסוע הפועל לרעתו. ליברמן הוא הדייג העיקרי במים העכורים, אבל גם לפיד, סער ובנט דגים בהם.

המאפיין הפוליטי-משטרי בסדר-היום המעצב-מחדש את הפוליטיקה הישראלית חשוב מאוד. קו התיחום החברתי-כלכלי בין עממיות ופריפריה לבין אליטיזם ומרכז מגדיר גם את המשטר העומד להכרעה: שלטון של נציגים נבחרים או שלטון של מומחים נאורים. על קו התיחום הזה הבחירות מתנהלות.