הסדרה "שופטים בשר ודם", אשר שודרה בכאן 11, מעוררת בעיקר עניין, אך גם תגובות זעם הבאות מקרב מעצבי דעת הקהל בקרב האגף השמרני בימין בישראל. אליהם הצטרפו בלעגם שונאיה של מערכת המשפט. במובנים מסוימים ציפוף השורות והשמעת קולות זהים כאיש אחד מעוררים בי קנאה. בעוד היוצר עמל די בגפו ומזקק לאורך זמן את אמירתו, הדוברים צועקים כבמקהלה, וחבריהם עונים להם בהדהוד, כתנים בלילה חשוך. רובם טרחו לשלב לצד השאלות שיש מקום לדון בהן, גם בריונות מילולית והקטנתי כיוצר וכאדם. "חסיד שוטה" היה הביטוי החביב, ולצידו, "תועמלן", "בולשביק", "נערה מאוהבת" ועוד.
ניסיתי להבין על מה יצא הקצף, מדוע אין אוחז עט אחד מקרב דוברי הימין, שלא ויתר על התענוג של תקיפת הסדרה ויוצרה באופן אישי.
באחד מקטעי הארכיונים הרבים והנהדרים שעליהם מתבססת בין היתר הסדרה, אומר השופט ברק, "תבקרו את בית המשפט העליון, אבל אל תשללו את הלגיטימיות שלו". שיח הביקורת על בית המשפט העליון עבר זה זמן מענייני לפוליטי. דוגמה אחת מני רבות היא הספר הנושא את השם "מפלגת בג"ץ", ששמו מעיד עליו כי מטרתו לשמוט את הקרקע מתחת ללגיטימיות של בית המשפט העליון. כי מה שווה העליון אם אנחנו לא שולטים בו.
שני אתגרים מרכזיים ניצבו בפני הסדרה: האחת, ניסיון לפרוס בפני הצופה את הפסיקות החשובות בעשורים האחרונים ואת התמודדות העליון עם סוגיות הקשורות למתח שבין מערכות השלטון השונות וזכויות האדם והאזרח. השנייה, לחשוף בפני הצופים את זרם התודעה של השופטים, עולמם הערכי, דרכי החשיבה ומהי נקודת האיזון שהם רואים בין המתחים הרבים והמגוונים, שבהם שרויים החברה הישראלית בכלל ובית המשפט העליון בפרט. בהתאם לכך ההחלטה הראשונית היתה כי בסדרה יתראיינו אך ורק שופטים או עוזריהם המשפטיים, ולא דוברים אחרים - כשקולם של המתנגדים והמבקרים הובא למסך באמצעות עבודת ארכיונים מקיפה. כאן המקום לציין כי פנייה לעוזרים משפטיים לשעבר, הקשורים לימין השמרני בישראל, נענתה בשלילה.
הגישה הלא מתלהמת למרואיינים, ההקשבה לקולם של השופטים, חושפת אותם כמות שהם, מה שמאפשר ביקורת חשובה ולגיטימית, ובזה כוחה של הסדרה. הסדרה מעלה דילמות מוסריות, היא לא לוקחת צד, היא חושפת את הפערים הפרסונליים בין השופטים השונים, כמו גם את הוויכוחים הפנימיים על מידת האקטיביזם הראוי. היא מחברת את הצופה לדילמות אנושיות קורעות לב שאיתן מתמודדים השופטים, לצד דילמות מוסריות ביטחוניות ואחרות. היא כן מעמתת אותם, אבל פחות עם מתקפות ויותר עם היושרה שלהם עצמם. השופטים נראים בחוזקתם ובחולשתם, עומדים מאחורי פסיקות מסוימות ומודים בטעותם על פסיקות אחרות, וזה מה שמבקשת הסדרה להנכיח - שופטים בשר ודם. ביקורת כן, שלילת הלגיטימיות ממש לא.
ואולי בעצם מכאן נובע הזעם הגדול, על עצם הצגת השופטים כאנושיים, בשר ודם, כי מיתוסים אפשר לנפץ בחמת זעם, בשר ודם אפשר רק להעליב, לפצוע או להרוג.
