דווקא הפערים מייצרים תקווה

משבר הקורונה כמו דפק על הדלת של אזרחי ישראל ואמר: יחסי חרדים-חילונים הם לא סוגיה של פוליטיקאים, היא של כולנו. אין שכונה או עיר שנוכל להסתגר בהן ולהגיד, לא מעניין אותנו. הצורך למצוא שביל לעיצוב העתיד שלנו כמדינה אחת וניהול נכון של המורכבות הזאת של יחסי חילונים – חרדים נהפך לאישי עבור כל אזרחי ישראל. בגל הקורונה השני נפגשתי אני, חרדית חברת סגל באוניברסיטת תל אביב עם פרופ' עירן הלפרין, פרופסור לפסיכולוגיה פוליטית באוניברסיטה העברית, ומייסד מרכז אקורד – פסיכולוגיה חברתית לשינוי חברתי. שוחחנו על היכולת שלנו כמומחים לפסיכולוגיה חברתית ופוליטית לסייע בשיפור המצב. אחרי מחשבה החלטנו ללכת על כיוון חדש – מהלך משותף של חרדים וחילונים וחשיבה מהשטח.

לשם כך גייסנו את מיטב היזמים החברתיים הישראלים, חילונים וחרדים, הפועלים בצומת הרגישה של שילוב חרדים. ביחד איתם בנינו מחקר שבודק את השאלות הרלוונטיות ביותר ליחסים בין  הצדדים: ממה כל קבוצה מפחדת? על מה היא כועסת? מה היא רוצה לקבל? ואז ירדנו לשטח למחקר מיפוי גדול בחברה החרדית ובחברה החילונית. שאלון זהה עבור שתי הקבוצות, מה שנקרא "מחקר מראה". אז מה קורה אתנו? האם יש סיכוי לשיפור היחסים?

באופן מפתיע אנחנו אופטימיים ובאופן מפתיע – זה קורה דווקא בגלל הפערים שמצאנו במחקר. ממצא מרכזי קבוע אחד עלה שוב ושוב בסקרים שנערכו בשתי הקבוצות: ישנם פערים עצומים. הפערים הללו מחממים את הלב. הם מכניסים לו אור ותקווה.

הנתון היציב שמתגלה מתוך כל השאלות הוא ההבדלים בין מה שהחרדים מרגישים, חושבים ורוצים לבין מה שהחילונים חושבים שהחרדים מרגישים, חושבים ורוצים. וגם להיפך. בדרך כלל, פערים הם מקור לדאגה, הם מקור לחיכוך, אבל הפערים כאן הם המקור של התקווה.

ניקח לדוגמה את השאלה, באיזה מידה יש לחילונים או לחרדים תקווה שהיחסים ביניהם ישתפרו. 43% מהחילונים השיבו שלדעתם, החרדים אינם מקווים לשיפור היחסים איתם. אך בבדיקה בסקר החרדי מגלה ש-86% מתוך החרדים חשים תקווה לשיפור היחסים עם החילונים! פערים דומים התגלו בהערכה של החרדים כלפי החילונים. 40% מהחרדים העריכו שיש לחילונים תקווה אך בבדיקה בסקר החילוני מתגלה כי ל85% מהחילונים יש תקווה לשיפור היחסים. הפער הזה הוא מסך עשן בינינו שמסתיר את הרצון האמיתי למציאות אחרת.

תקווה היא לא סתם רגש. מחקרים רבים מצאו תקווה כרגש מרכזי המנבא נכונות לשיפור ביחסים, והפחתה של מתחים בין קבוצות. תקווה עשויה משני מרכיבים, האחד הוא רצון - כשיש לנו תקווה בכיוון מסוים, יש לנו רצון, חשק וכוונה להגיע למקום הזה. אבל תקווה מורכבת גם מאמונה בהיתכנות שהדבר יכול להתרחש. כשיש לנו תקווה, יש לנו אמונה שהדבר יכול לקרות.

בשלב הבא חשבנו, מה יקרה אם נעשה מעשה "אהרן הכהן", נספר לכל צד על התקווה הגבוהה הקיימת אצל הצד השני. המדרש מספר, שאהרן הכהן, "האוהב שלום ורודף שלום", היה רואה מריבה, והיה ומספר לכל צד עד כמה הצד השני מצטער בגללה ורוצה בשלום – עד שהיו מתפייסים. בגרסה המודרנית, חזרנו אל הנבדקים והצגנו בפניהם את האחוזים בפועל מהמחקר. הממצאים היו מעודדים מאוד. חילונים שקראו את המספרים המדויקים אודות התקווה הגבוהה של חרדים לשיפור היחסים ביניהם, חשו יותר אמפתיה לחרדים, הפחיתו בסטריאוטיפים שליליים לחרדים ובעיקר – היו מוכנים יותר להיות שכנים וחברים של חרדים. החרדים שקראו על תקוות החילונים הביעו יותר אמפתיה ביחס לחילונים והביעו נכונות לשיתוף פעולה עימם. גברים חרדים, אגב, הביעו  גם יותר נכונות להשתלב בעבודה עם חילונים.

המתח בין שתי החברות קשה, אבל יש לנו נתונים של תקווה, שמדגישים שלא רק חסרים לנו ידע והיכרות עם הצד השני אלא חסרה לנו בעיקר ההבנה לנכונות של הצד השני, לקיים דיאלוג ויחסים טובים. התקווה ליחסים טובים שקיימת בשתי הצדדים, היא תנצח.

ד"ר נחומי יפה היא חברת סגל בחוג למדיניות ציבורית באונ' תל אביב וחוקרת חרדים במכון הישראלי לדמוקרטיה

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו