מישהו סגר את ברז השלום

בימיו האחרונים הגיע ממשל טראמפ לסף סגירת הסכם שלום בין ישראל לבין אינדונזיה, המדינה המוסלמית הגדולה ביותר עם 270 מיליון תושבים. זאת, על פי גורם בכיר בממשל הקודם שהיה מעורה במגעים. המגעים נוהלו על ידי שר התיאום האינדונזי מוחמד לוטפי, יועץ הנשיא טראמפ ג'ארד קושנר ויו"ר החברה האמריקנית למימון פיתוח בינלאומי, אדם בוהלר. השגריר רון דרמר ייצג את ישראל. האמריקנים, שהיו מוכנים להשקיע מיליארדים בפיתוח הכלכלה האינדונזית, ביקשו שג'קארטה תפתח שגרירות בירושלים. 

שלום בין ישראל ואינדונזיה היה מביא לשינוי דרמטי בעמדת העולם האסלאמי כלפינו, ופותח אופקים כלכליים רחבים לשתי המדינות. מבחינת ארה"ב, הסכם כזה הוא בעל משמעות גדולה במלחמה הקרה ההולכת ומתפתחת עם סין. מעבר אינדונזי לצד האמריקני היה מאתגר את העליונות של סין בים סין הדרומי.

המגעים הללו נמשכו כמעט עד לרגע האחרון של כינון הממשל הקודם. אלא שמאז נכנס הממשל החדש, נותרה הפתיחה האינדונזית על הקרח. על פניו, חוסר העניין של הממשל החדש בהסכם השלום הכמעט גמור חסר היגיון. הרי גם הנשיא ג'ו ביידן וגם מזכיר המדינה טוני בלינקן אמרו לא פעם שהם תומכים בהסכמי אברהם, שזה דבר הגיוני. הרי במשך 26 שנה לא היתה כל התקדמות בניסיונות ליישב את הסכסוך הערבי־ישראלי ופתאום, בשנה האחרונה של כהונת ממשל טראמפ, המצב התהפך. צירוף אינדונזיה האדירה, ומיקומה האסטרטגי מחוץ למזרח התיכון, היה הופך את הסכמי אברהם מרעידת אדמה אזורית לאירוע משנה מציאות עולמית. 

באופן מדאיג, נוקט ממשל ביידן מהרגע הראשון צעדים שתכליתם חבלה עקיפה בהסכמי אברהם תוך שמיטת התשתית האמריקנית שעליה התבססו. בשבוע הראשון הודיעה מחלקת המדינה על הקפאת עסקת מכירת מטוסי F-35 לאיחוד האמירויות. לשון ההודעה המעיטה מחשיבות המעשה שהוצג כ"פעולה מינהלית שגרתית, המאפיינת כמעט כל מעבר" מממשל לממשל. 

אבל ההחלטה להקפיא את מכירת מטוסי הקרב לא היתה החלטה מנהלית, כי אם אסטרטגית. הסכם הנורמליזציה בין ישראל והאמירויות היה הסכם משולש. האמריקנים היו המתווכים והגורם ששימן את המנגנון המניע. עסקת ה־F-35 היתה צעד אמריקני שנועד לקדם ולאפשר את המהלך הדרמטי. הקפאת המכירה על ידי הממשל החדש הבהירה שביידן ואנשיו אינם מעוניינים לקיים את המחויבויות האמריקניות מול השותפים לשלום. 

זוחלים בכיוון איראן

הסבר אפשרי להפניית העורף של ממשל ביידן להסכמי אברהם טמון בשיקולים פוליטיים. ביידן ואנשיו אמרו שבכוונתם לבטל את מדיניות הממשל הקודם. אם יקדמו את הסכמי אברהם, הם עלולים לשלם מחיר פוליטי בקרב בסיס הבוחרים הדמוקרטי. הנשיא מוכן אפילו לוותר על פרס נובל לשלום.

אבל לא הכל פוליטי. ההתנערות של הממשל מהסכמי אברהם מובנת רק כשמציבים מנגד את המדיניות מול הפלשתינים מחד ומול איראן מאידך. אנשי הממשל מיהרו להבטיח לחדש את התמיכה הכספית של ארה"ב בפלשתינים למרות שכל עוד הפלשתינים ממשיכים לשלם משכורות למחבלים ולקדם תביעות נגד ישראל בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, זו עבירה על החוק האמריקני. אין מניעה משפטית לקדם את הסכמי אברהם, ובכל זאת הממשל החדש פורם אותם. משמעות הדבר: האמריקנים רוצים להחזיר את זכות הווטו לפלשתינים על שלום בין ישראל לעולם הערבי. 

אשר לאיראן, הסכמי אברהם מהווים בעיה עבור הממשל. מזכיר המדינה לשעבר מייק פומפאו אמר ביום שני, "הסכמי אברהם לא היו קורים בלי שארה"ב היתה משנה את מדיניותה ב־180 מעלות מהדרך שבה הממשל הקודם טיפל בסוגיה". עכשיו ביידן רוצה לבצע סיבוב פרסה ולחזור למדיניות אובאמה.

שעות ספורות לפני שממשל ביידן פתח במערכה שלו נגד יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמן ביום שישי שעבר, תוך האשמתו באחריות לרצח ג'מאל חאשוקג'י בקונסוליה הסעודית באיסטנבול באוקטובר 2018, דיווחה רשת i24 שישראל, ערב הסעודית, בחריין והאמירויות מקימות ברית צבאית נגד איראן. ייתכן כי תזמון פתיחת המתקפה נגד הסעודים קשורה לדיווח. בכל מקרה, שני האירועים ממחישים שעבור ממשל ביידן, הסכמי אברהם מהווים מכשול לקידום מדיניותו האיראנית. 

הכוונה להחזיר את ארה"ב להסכם הגרעין היא הגביע הקדוש של הממשל הנוכחי. כדי לקנות את ליבו של האייתוללה עלי חמינאי, הסירו האמריקנים את החות'ים, הנשלטים בידי איראן, מרשימת ארגוני הטרור. השבוע הממשל נתן אור ירוק לדרום קוריאה להפשיר 7 מיליארד דולר לאיראן ככופר לשחרור אונייה דרום־קוריאנית שאיראן חטפה בתחילת ינואר, ועוד. 

רוח גבית בכיון הלא נכון

בינתיים, לא רק שאיראן מסרבת לפתוח במשא ומתן לקראת חזרת ארה"ב להסכם שכולל ביטול הסנקציות הכלכליות, האיראנים שועטים לעבר השגת נשק גרעיני. 

בימים האחרונים, האיראנים ביטלו את ביקורי פתע של פקחי האו"ם באתרי הגרעין. סוכנות האו"ם לאנרגיה גרעינית פרסמה דו"ח שבו האשימה את איראן בפעילות גרעינית אסורה בארבעה אתרים בלתי מוכרזים. חמינאי מצידו איים להגביר את העשרת האורניום לרמה של 60 אחוזים. ובמקום להחריף את הסנקציות על איראן כדי ללחוץ עליהם, האמריקנים מגבירים את המתקפה המדינית נגד הסעודים.

דובר מחלקת המדינה נד פרייס אמר, "אנו שואפים להשיג הרבה עם הסעודים: לשים קץ למלחמה בתימן ולהקל על המשבר ההומניטרי של תימן, להשתמש בהנהגה שלנו לקשור קשרים החוצים את הפילוג המר ביותר באזור, בין שזה מציאת דרך להסיג (את הסעודים) מסף-מלחמה עם איראן לתוך דו־שיח אזורי משמעותי, או השגת הסכם שלום היסטורי עם ישראל".

המשמעות היא שהממשל דורש מהסעודים בלבד לנצור אש מול בני החסות של טהרן בתימן, שמהווים איום קיומי על ערב הסעודית. הסעודים נדרשים גם להפסיק לחרחר מלחמה נגד איראן, זאת בשעה שמי שמקרב את האזור למלחמה אלו האיראנים (עם רוח גבית של ג'ו ביידן ואנשיו). רק בסוף התפנה נד פרייס להזכיר את האפשרות לסגור שלום בין ישראל לערב הסעודית, כאילו מדובר בדבר הקשה ביותר להשגה. 

ראוי לציין שפרייס, שכיהן כדובר המועצה לביטחון לאומי של אובאמה, נשא דברים בשנה שעברה בפני המועצה הלאומית של איראנים אמריקנים (NIAC) המזוהה כשדולה בלתי רשמית של המשטר בטהרן בוושינגטון. פרייס אמר שם שממשל ביידן, אם יעלה לשלטון, יוריד את משמרות המהפכה מרשימת ארגוני הטרור של מחלקת המדינה. 

שלום ישראלי־ערבי, אם כן, לא נמצא גבוה בסולם העדיפויות האמריקני. פעם דיברו במונחים של "מכשול לשלום"; היום השלום הוא מכשול בדרך להתגרענות איראן ולקידום האינטרס הפלשתיני.