1 שתיים הגיעו אתמול לבלומפילד לקרב על עתידן וגורלן הספורטיבי. מצד אחד מכבי חיפה שנאחזת בשיניה במקום הראשון, ומצד שני הפועל ת"א, שעמוק מהתהומות למדה קצת היסטוריה ונזכרה בשבועות האחרונים מי היא, ומי המחנה שעומד מאחוריה. אתמול היא לא גררה את חיפה אליה, אלא התעלתה על עצמה ועל יריבתה ושיחקה כדורגל שהיא כבר לא זוכרת. התקפי, יוזם, בטוח בעצמו.
זה עדיין הוריד אותה למחצית בפיגור בגלל שרי הנהדר ואצילי שנמצא במגמת שיפור ברורה, שבישל את הראשון והתמוגג מהשני האדיר של רודריגז.
מה שמסוכן מבחינת הפועל, שמפגש כזה מול חיפה מסמא את העין. הוא מרחיק לערב אחד את משחקי העלבון מול חדרה, סכנין וכפ"ס. לערב אחד היא נראתה כמו פעם, ואפילו מכבי ישבה בבית והחזיק לה אצבעות.
2 נכון לעכשיו ב"ש התנתקה לגמרי מהחבורה שמובילה את הכדורגל הישראלי.
העזיבה של אלונה ברקת, של ברק בכר ושאר השחקנים שעשו שם אליפויות גדולות, התקלה הענקית בטרנר, העזיבה של אבוקסיס והחזרה של ברקת הם טלטלות ענק, ובעונה קשה גם ככה, עם הקורונה וההדבקות – הדרישה היחידה מרוני לוי תהיה כניסה למועדון 6 הראשונות.
גם אתמול לא היה ויכוח על גדולתו של ז'וסוואה, אבל כשהכל (לגמרי הכל) קם ונופל עליו, ב"ש מזכירה את ווילביקין ממחלקת הכדורסל של מכבי ת"א. מכבי רגל היא הכי 180 מעלות ממכבי סל. לא תלויה באיש אחד. ב"ש היא מכבי ביורוליג, וזה מספיק בקושי כדי להשיג נקודה אחת לרפואה מקובי. אגב, הצהוב השני לז'וסוואה היה שיקול דעת על גבול הזוועתי מבחינת השכל הישר של השופט פוקסמן.
3 הערב סכנין בטדי. מוחמד אבו יונס הפך את מערכת היחסים עם מאמניו בעונה האחרונה לסוג של בית מטבחיים, והשבוע כששמעתי ששרון מימר חתם שם לשנה וחצי, הערכתי שעד אז יאמנו שם שבין שניים לשלושה אחרים, לא כולל פגרת הקיץ בה יוחלף הרביעי. מול בית"ר זה טריגר טוב להילחם על הבית, כי האש כבר אוחזת בגג. הבעיה שלהם היא שירדן שועה התעורר סוף סוף, וזה עלול להיות כואב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו